כשההתראות בטלפון הנייד של חן אוזנה מתחילות להזהיר מאזעקה קרובה, ששת ילדיה ממהרים להתארגן ליציאה למקלט השכונתי. "הם עוזרים אחד לשני, מבינים עניין", היא אומרת. אוזנה עצמה נשארת בחוץ: כנכה המרותקת לכיסא גלגלים, המתגוררת בדירת עמידר נטולת ממ"ד בקריית גת, אין לה אפשרות לרדת במדרגות המובילות למקלט ולהגיע בזמן לפני מועד התפוצצות הטילים המשוגרים מאיראן. "זו תחושה של חוסר אונים", היא אומרת בשיחה עם ynet, "אין לך איך להגן על עצמך".
בעירייה הפנו את אוזנה ומשפחתה לבית ספר שבו יש מקלט נגיש. לדבריה, הפתרון הזה לא מתאים למשפחה. "בעלי הלך לשם וראה שהמקום מלא באנשים בזמן אזעקה", אומרת אוזנה. "יש לנו ילדה על הרצף, גם ככה קשה לה, וכשיש רעש והמון אנשים היא משתוללת ורוצה לברוח. אני מבינה את הרצון למצוא לנו פתרון, אבל עבורנו זה לא רלוונטי".
בהיעדר פתרונות נגישים מספקים, אנשים רבים עם מוגבלות המתגוררים בדירות ללא מרחב מוגן נותרים ללא הגנה בזמן האזעקה. חגית חסון מתניידת על הליכון ובן זוגה אבישי הוא נכה במצב סיעודי. "בדרך כלל אנחנו הולכים למסדרון בזמן אזעקה", מספרת חסון. "הפעם ברור לנו שחייבים להגיע למקלט".
אלא שהמקלט הציבורי הקרוב לביתם בראש העין אינו נגיש, ועל מנת להיכנס אליו יש לדלג מעל מדרגה. "יש עוד שכנים שצריכים להיכנס פנימה, ובגלל המדרגה אנחנו תוקעים אותם. בנוסף, בעלי השתחרר מבית החולים אחרי ניתוח, וכל קפיצה כזאת מטלטלת אותו. אני לא מבקשת מהעירייה שום דבר - רק שלא יתנו לנו להישאר במצב הזה. לא ייתכן שהמקלט לא יהיה נגיש לשני אנשים נכים".
3 צפייה בגלריה
ענבל צוקרון דמרי עם נדב בן ה-13.5. "כשהטיל עובר מעלינו אנחנו מתפללים"
(צילום: יריב כץ )
במחלקת הרווחה בעיר הציעו לזוג חסון להתפנות לדירה של אחד מילדיהם, שבה יש ממ"ד - אך לדבריהם האפשרות הזאת אינה רלוונטית מכיוון שהדירה אינה מונגשת לנכים. "אני רוצה פתרון שיתאים לבעלי ולמטפל. למה בעלי צריך לסבול?".
מעיריית ראש העין נמסר בתגובה שהיא עושה מאמצים רבים לסייע למשפחה. בעירייה הוסיפו שפנו למינהל המוגבלויות במשרד הרווחה בבקשה לפתרון דיור חלופי עבור בני הזוג חסון, ונענו בשלילה. התשובה הזאת אינה יוצאת דופן: למדינת ישראל אכן אין תוכנית פינוי רשמית עבור אנשים עם מוגבלות שאין להם גישה מספקת למרחב מוגן.
"כשהטיל עובר מעלינו אנחנו מתפללים", מספרת ענבל צוקרון-דמרי, שבנה נדב בן ה-13.5 מתמודד עם תסמונת נדירה ועם מוגבלות שכלית-התפתחותית ושיתוק מוחין. בבית שבו מתגוררת המשפחה אין ממ"ד, והגעה למקלט השכונתי דורשת ירידה של 15 מדרגות - פעולה בלתי אפשרית עבור הילד המתנייד בכיסא גלגלים. צוקרון-דמרי מדגישה שעבורה, ועבור משפחות רבות נוספות, גם הנגשה פיזית של המקלט לא תספיק.
"יש ילדים עם מוגבלות קוגניטיבית שצורחים ונכנסים לפאניקה כשהם נמצאים במקום לא מוכר עם אנשים זרים", היא מסבירה. "אנשי הרווחה שואלים כל הזמן מה שלומנו ומביעים התעניינות. בפועל, במישור המעשי, אין פתרונות. הפתרון האפשרי היחיד למשפחות במצב זה הוא סיוע בסבסוד ובינוי מהיר של מרחבים מוגנים. זאת הנגשה לכל דבר".
במשרד הרווחה אומרים כי הם משקיעים מאמצים רבים לאיתור אנשים עם מוגבלות ולמיפוי צרכיהם, אולם הכלים העומדים לרשות לשכות הרווחה מוגבלים. "אין היום נוהל של המדינה עבור אדם עם מוגבלות שאין לו משפחה, עובד זר או נגישות למקלט", מודה מנהל באחת מלשכות הרווחה. "אנחנו עושים את המקסימום כדי לצמצם ככל האפשר את האוכלוסייה שנותרה בלי פתרון, אבל אי אפשר לומר שזה מכסה 100% מהאוכלוסייה.
יו"ר עמותת "נגישות ישראל", יובל וגנר, מוסיף ש"המדינה לא תומכת כרגע בפינויים של אנשים עם מוגבלות". העמותה מפעילה את מוקד "האפוד הסגול", המיועד לסיוע בפינוי אנשים עם מוגבלות מזירות אסון ומבוסס על מתנדבים שקיבלו הדרכה לכך. וגנר אומר שפינוי מיידי הוא אירוע קשה לכל אחד, לאדם עם מוגבלות הוא עלול להיות קשה שבעתיים.
זהו למשל המקרה של תום, לקוי ראייה שפונה מביתו שנפגע בבת ים ביום ראשון. "עזרו לי להוציא את מקל הנחייה והתרופות, עזרו גם עם כלבת השירות והכלבים הנוספים שלי", הוא מספר.
עשירים מוגנים יותר
פערי המיגון בישראל אינם נחלתם של אנשים עם מוגבלות בלבד. דו"ח מבקר המדינה משנת 2020 הציג תמונה מדאיגה שלפיה ל-28% מהאוכלוסייה אין גישה למיגון תקני כלשהו. נתוני מרכז אדוה משנת 2023 מלמדים על מתאם מטריד בין המצב הסוציו-אקונומי לבין מידת הנגישות למיגון: בקרב משקי בית בשלושת העשירונים הגבוהים, עומד שיעור הגרים בבתים עם ממ"ד על כ-60%, ומנגד בשלושת העשירונים הנמוכים השיעור הזה יורד לכ-30% בלבד.
הפתרון עבור מי שאין להם ממ"ד או מקלט בבניין הוא מקלט שכונתי - אך כאמור עבור אנשים עם מוגבלות פיזית, לא תמיד זאת אפשרות מעשית. אורי קיטאי מתמודד עם מצב רפואי מורכב ומתנייד עם קביים. בדירה שבה הוא מתגורר בשכונת מרמורק ברחובות, לא רחוק ממוקד הנפילה בעיר, אין מקלטים בבניינים, כל שכן מרחב מוגן דירתי. לדבריו, במוקד העירייה הפנו אותו למקלט הקרוב ביותר לביתו - בבית ספר סמוך. אלא שעבור אדם במצבו, ההליכה עשויה להתארך ל-45 דקות. מקלט אחר בשכונה שוכן במעלה גבעה, ולשם אין לו אפשרות להגיע עם קביים.
"הבעיה בשכונה נוגעת לכולם, אבל עבור אנשים עם מוגבלות היא חמורה יותר", הוא אומר. "זה הכעס שלי על הממשלה. ידעתם כבר שנים שהבעיה קיימת - לא יכולתם לבנות מקלט באזור?".
ממשרד הרווחה והביטחון החברתי נמסר בתגובה: "מושקעים מאמצים רבים לאיתור אנשים עם מוגבלות ולמיפוי צרכיהם, במיוחד בעת חירום. מסגרות הדיור החוץ-ביתיות המופעלות עבור אנשים עם מוגבלות ממשיכות לפעול כסדרן ומוגנות בהתאם להנחיות ההתגוננות של פיקוד העורף. המשרד מפעיל מענים פרטניים בהתאם לצורכי האדם והשפעת מצב החירום, בהם: תגבור מוקד 118, הרחבת מוקדים ייעודיים לטיפול רגשי, הפצת חומרי הדרכה, וליווי במציאת מקומות מונגשים לאנשים שפונו מביתם".
