ועדת השרים לחקיקה אישרה היום (ראשון) לקדם את הצעת החוק של יו"ר ועדת החוקה שמחה רוטמן, שתגביל את משך זמן החקירה המשטרתית, כמו גם את משך זמן טיפול התביעה בתיק החקירה עד להגשת כתב אישום. במהלך הדיון בוועדת השרים לחקיקה, שר המשפטים יריב לוין תקף את היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה, ואמר כי הניסיון לקידום החוק "נתקל במחסום - הייעוץ המשפטי לממשלה". האזינו לדברי לוין בדיון על הצעת החוק:
לוין: יש לי עוד 13 חוקים בנושא זכויות נאשמים
הצעת החוק אמורה לעלות להצבעה בקריאה טרומית השבוע במליאת הכנסת, לאחר סחבת של שנים בנושא, שנגרמה בין היתר בשל מכשולים שהערימו אגף החקירות של המשטרה, מחלקת התביעות של המשטרה והפרקליטות. גורמי האכיפה טענו כי בשל התפתחויות בחקירות לא ניתן להגביל את משכן, וכי מדובר בפגיעה בעצמאות שיקולי החוקרים. עוד נטען שקיימת בעיה חמורה של מחסור בכח אדם במשטרה ובפרקליטות, ולכן יש עיכובים ניכרים בהתקדמות התיקים.
לפי הצעת החוק, משך זמן החקירה המשטרתית "לא יעלה על פרק הזמן הקצר ביותר הדרוש לבירור העניין, החל מיום פתיחת החקירה". כמו כן, מצוין כי "סיום החקירות ייעשה לפי מדרג של חומרת העבירה": בעבירה מסוג חטא - סיום עד שישה חודשים; בעבירה מסוג עוון - סיום עד שנה; בעבירה שדינה מאסר לפחות שלוש שנים, ולא יותר מעשר שנים - סיום עד שנתיים; ובעבירה שדינה חמור ממאסר של עשר שנים - לא יוגבל משך החקירה.
עם זאת, מוצע כי היועץ המשפטי לממשלה, או מי שמוסמך לכך, יהיה רשאי להאריך את משך הזמן הקבוע מטעמים מיוחדים שיירשמו, לתקופה שלא תעלה על שישה חודשים - ולחזור ולהאריך את משך הזמן כאמור מעת לעת.
לוין: "יש לי 13 חוקים שיגיעו כחקיקה פרטית"
בדיון על הצעת החוק לוין תקף את היועמ"שית, בצל ההליך להדחתה שבו פתח בשבוע שעבר. הוא טען כי "החוק היה צריך לבוא כהצעת חוק ממשלתית", וכי הסיבה לכך שהוא מקודם כהצעת חוק פרטית היא "שהניסיון ליזום מהלך כזה בתיאום, בהסכמה רחבה, נתקל במחסום שכמעט כל דבר נתקל בו, ייעוץ משפטי לממשלה, שפשוט לא מקדם דברים שלא נראים לו. התוצאה היא שהדברים מגיעים כהצעות חוק פרטיות". לדבריו, "יש לי לפחות עוד 13 חוקים בנושאים שנוגעים לזכויות נאשמים, חשודים וכו', שנמצאים באותו מצב, וכולם יגיעו בחקיקה פרטית".
2 צפייה בגלריה
לוין תקף את הייעוץ המשפטי בצל ההליך להדחת בהרב-מיארה
(צילום: רפי קוץ, אלכס קולומויסקי)
לוין המשיך: "אמרתי ליועצת המשפטית שאי-אפשר לצפות ממני שאם אין שיתוף פעולה לקדם חקיקה ממשלתית, אני אעמוד כאיזה בלם שימנע את החקיקה הפרטית ואז כלום לא יקרה והכול יהיה בסדר. במקרה קיבלתי פנייה ממישהו לפני כמה ימים שאומר לי, 'אני ארבע שנים מחכה שיחליטו בענייני'. מה אני אענה לו? התשובה שקיבלתי מהיועצת הייתה, 'תן לי את הפרטים שלו, אני אבדוק'. לא הבנתי, אני עורך דין שלו? אני לא רוצה לבדוק עניין ספציפי של בן אדם שנתון בחקירה, אני רוצה שלדבר הזה יהיו זמנים הגיוניים".
לדברי השר, "האמצעים של הרשויות הם לא בלתי מוגבלים, והחוק הזה לא יעלה שקל אחד, כי לא צריך להוסיף תקנים, צריך לנהל דברים בשום שכל, כמשאב מוגבל. המשאב של זמן חקירה, כמו זמן של בית משפט, כמו זמן של פרקליטים, הוא משאב מוגבל, הוא לא משאב בלתי מוגבל. וצריך ללמוד לעשות סדרי עדיפויות ולהשקיע את הזמן איפה שאפשר, ולדעת להודות שאיפה שלא, אולי יתברר שאין כלום. אי-אפשר להחזיק אנשים תלויים באוויר במשך שנים ארוכות ואי-אפשר לבזבז את משאבי המערכת".
"בכוחה של החקירה לפגוע בכבודו ובשמו של החשוד"
באשר להחלטות הפרקליטות והתביעה המשטרתית להעמיד חשודים לדין ולהגיש את התיק לבית המשפט, מוצע כי עליהן יהיה לעשות זאת על לוח הזמנים הבא: בתיקים שבהם מטפל תובע משטרתי - עד תשעה חודשים מיום סיום החקירה; בתיקים שבהם מטפל תובע מפרקליטות המדינה או מפרקליטות המחוז - עד 12 חודשים מיום סיום החקירה; באישומים חמורים - עד 18 חודשים מיום סיום החקירה. כמו כן, בתי משפט לא יורשו לדון בכתב אישום שהוגש בניגוד להוראות לחוק.
בדברי ההסבר לחוק, כתב ח"כ רוטמן: "ההמתנה של אדם לתום החקירה המשטרתית מותירה אותו באי-ודאות לגבי עתידו, ולכך השלכות משמעותיות על חייו. יתר על כן, לעיתים יש בכוחה של החקירה לפגוע בכבודו ובשמו הטוב של החשוד, במעמדו החברתי, במקור פרנסתו, באינטרסים חשובים אחרים שלו ובתפקודו של גוף שבו הוא ממלא תפקיד. על כן, מן הראוי לצמצם את משך החקירה כדי להפחית עד כמה שניתן את הפגיעה במי שמתנהלת נגדו חקירה".
לדבריו, הצעת החוק "מביאה לידי ביטוי את החשיבות שרואה הכנסת בצמצום משך החקירה, תוך שהיא יוצרת איזון בין זכויות חשודים ונחקרים, לבין אינטרס הציבור במיצוי הליכי החקירה עד תום ואכיפת החוק". הוא מבהיר שהצעת החוק "אינה נוגעת לפעולות המשטרה לשם איסוף מידע מודיעיני, שכן הידיעה על ביצוע העבירה כמועד פתיחת החקירה מתגבשת רק בסוף תהליך איסוף המידע".
באשר למשכי הזמן המוצעים, נקבעו פרקי זמן שונים המותרים לחקר חשדות שונים: "הסעיף מבחין בין עבירות לפי סוגן ולפי חומרתן, מתוך הכרה במורכבות השונה של חקירת עבירות מסוגים שונים, ובכך שהאינטרס הציבורי באכיפת החוק בעבירות חמורות מצדיק הארכת משך החקירה על אף הפגיעה הנגרמת כתוצאה מחקירה ממושכת יותר".
עוד מבקש רוטמן לקבוע כלל פסילה יחסי של ראיות שהושגו בחקירה שנערכה בניגוד להוראות חוק הגנת הפרטיות. כמו כן, צוין כי "משכי הזמן השונים המותרים עד הגשת כתבי אישום לבית המשפט מבחינים בין סוגי תובעים שונים, על בסיס ההנחה שתיקים המטופלים על-ידי הפרקליטות מורכבים יותר מהתיקים המטופלים על-ידי התביעה המשטרתית, ולכן זמן הטיפול הדרוש בהם ממושך יותר".
