לדעת ראש הממשלה נתניהו תוכנית טראמפ לעתיד עזה היא "הרעיון הטוב הראשון ששמע, רעיון יוצא מן הכלל". מה בדיוק הרעיון הזה כולל – כבר לא לגמרי ברור, שכן הבית הלבן מיהר לטשטש ולהלבין אותו. אך כפי שהציג זאת נתניהו, מדובר רק במתן אפשרות לתושבי עזה המעוניינים בכך לעזוב, לאפשר להם לשוב אם ירצו, ובזמן שהם אינם שם – פשוט לבנות מחדש את עזה. לדבריו, "מה רע בזה?".
הספין הזה לא רק מוליך שולל אלא גם מטעה ביודעין, משום שהוא מתעלם ממה שבפועל הונח על השולחן על ידי טראמפ, ובמקביל עדיין מקדם רעיון של טרנספר לשני מיליון בני אדם. בהתחשב בכך ששיקום עזה ייקח בין 10 ל-15 שנים – גם אם יובטח שלתושביה תינתן אפשרות לחזור - הרי שבפועל מדובר במחיקה של החיים הפלסטיניים בעזה.
מציאת מקום נידח באפריקה או באירופה עבור תושבי עזה מזכירה לי את החיפושים הנואשים לפני כמאה שנים אחר בית לאומי לעם היהודי
קשה שלא להישבות בפנטזיה שיהודים וישראלים יתעוררו אל מציאות חדשה, שבה חברה המחויבת להשמדתנו ועם שמקדש תרבות המהללת מות יהודים – פשוט ייעלמו. התקשורת הישראלית מתעלמת לעת עתה מסעיף ה"זמניות" שהוסיפה דוברת הבית הלבן לתוכנית, והיא מלאה בניתוחים של מיקומים אפשריים שאליהם יוכלו העזתים לעבור, לצד הערכות "מומחים" לגבי ההיתכנות של כל חלופה. מציאת מקום נידח באפריקה או באירופה עבור תושבי עזה מזכירה לי את החיפושים הנואשים לפני כמאה שנים אחר בית לאומי לעם היהודי - הרעיונות הללו אולי היו מלומדים, אך הם התעלמו מהעובדה שלעם היהודי כבר הייתה מולדת. גם לעזתים יש אחת.
אפשר להבין את הפיתוי שלנו להיאחז ברעיון הזה, אבל מה שאי אפשר לקבל הוא ההתעלמות מההשלכות המוסריות שלו. השאיפה לביטחון והגנה עצמית היא חובה מוסרית, אך מוסריות תובעת שגם מלחמות צודקות, מלחמות של הגנה עצמית, ינוהלו בצדק, תוך הבחנה בין לוחמים לאזרחים – הן במהלך הלחימה והן לאחריה. הרעיון של טרנספר המוני של העם הפלסטיני המתגורר בעזה מנוגד לחוק הבינלאומי ומזעזע מבחינה מוסרית. הוא סותר את ערכי הליבה של היהדות והציונות, ועל ישראל ויהודים ברחבי העולם לדחות אותו באופן חד-משמעי.
רוב האנשים מסכימים שתוכניתו הדיסטופית של טראמפ להפיכת עזה ל"אתר נופש" חדש במזרח התיכון אינה ישימה. ללא חיילים אמריקאים על הקרקע וללא מימון אמריקאי, נותרות העלויות והעבודה המלוכלכת בידי ישות "אחרת" דמיונית. אך עיסוק בשאלת היישום מסיט את הדיון מהנושא המרכזי. השאלה אינה מה אפשרי, אלא מה ראוי – ראוי לישראל, ראוי לעם היהודי, ראוי לאנושות.
כיהודי וכישראלי, מוזר לי להימצא בעמדה שבה אני נלחם על כך שהפלסטינים יישארו בעזה, למרות שהם מהווים איום על ישראל. הם האויב שלנו. אין בי שמץ של חמלה כלפי חמאס, ואין לי ספק שהם לא ויתרו על שאיפתם לרצוח יהודים ברגע שיוכלו, ובכל הזדמנות אפשרית.
אנו מחויבים לשחרורה של עזה משלטון חמאס, משום שאין עתיד לעזה או לישראל כל עוד מטרה זו לא תושג. אך כאשר אנו מתמודדים עם אויב אכזרי, איני רוצה לאמץ את האכזריות שלו. טרנספר של המוני בני אדם מביתם ומארצם אינו הדרך שבה אנו נלחמים או פותרים סכסוכים - והגינוי המוסרי שלנו חייב להיות ברור ונחרץ.
העימות שלנו עם העם הפלסטיני נמשך כבר עשרות שנים. אך המלחמה בעזה, על כל אתגריה, יצרה הזדמנות לקדם סדר חדש בעזה ולהרחיב את השלום במזרח התיכון. הממשלה משתיקה את הדיון אודותיו לא מפני שאינה אפשרית, אלא משום שהקואליציה הנוכחית אינה שואפת לממש אותה
העימות שלנו עם העם הפלסטיני נמשך כבר עשרות שנים. אך המלחמה בעזה, על כל אתגריה, יצרה הזדמנות לקדם סדר חדש בעזה ולהרחיב את השלום במזרח התיכון. הממשלה משתיקה את הדיון אודותיו לא מפני שאינה אפשרית, אלא משום שהקואליציה הנוכחית אינה שואפת לממש אותה. מדובר בתוכנית שנועדה להחליף את חמאס בכוח משטרתי וממשלתי המורכב ממדינות ערביות מתונות המחויבות לשלום עם ישראל, יחד עם פלסטינים השותפים לאותה שאיפה. לבחור בדיסטופיה הטראמפיסטית במקום לרכז את מאמצינו בתוכנית רצינית זו – זהו מעשה בלתי נסלח.
אכן, התוכנית הזו טומנת בחובה סיכונים ואתגרים רבים. עם זאת, היא לא רק ריאלית יותר מהתוכנית הנדל"נית של טראמפ לעזה, אלא גם מבוססת על אמת מידה מוסרית שצריכה להנחות אותנו. הנשיא טראמפ אולי רואה את עצמו כידיד ישראל, אך הוא אינו עומד באמות המידה המוסריות שעל ישראל והעם היהודי להתחייב להן. העובדה שראש ממשלת ישראל הולך בעקבותיו היא אות קלון.
שלום אינו מושג על ידי חיסול מוחלט של האויב. הוא דורש את נטרול יכולתו של האויב לפגוע בנו, אך לאחר מכן גיוס האומץ של שני הצדדים לראות זה את זה, להכיר בזכויותיו של כל צד, ולהתחיל בבניית עתיד חדש וטוב יותר
שלום אינו מושג על ידי חיסול מוחלט של האויב. הוא דורש את נטרול יכולתו של האויב לפגוע בנו, אך לאחר מכן גיוס האומץ של שני הצדדים לראות זה את זה, להכיר בזכויותיו של כל צד, ולהתחיל בבניית עתיד חדש וטוב יותר. ההישג הגדול ביותר של ישראל במלחמה היה במימוש השלב הראשון. עלינו לחגוג את הניצחון הזה ולנצל את ההזדמנויות שנוצרו בעקבותיו. עדיין לא ברור האם ישראל והפלסטינים בשלים לחקור את הצעדים הבאים, אבל מה שכן ברור הוא שעלינו לכוון את מאמצינו לשם.
הרב ד״ר דניאל הרטמן הוא נשיא מכון הרטמן