אלפים הגיעו הערב (שבת) לעצרת בכיכר החטופים בתל אביב, כשחמישה חללים חטופים עדיין בשבי חמאס בעזה - דרור אור, מני גודארד, רן גואילי, סונטיסק רינטאלק והדר גולדין. זאת בצל הודעת חמאס מוקדם יותר כי האחרון אותר במנהרה ברפיח, כשבישראל מעריכים כי אכן מדובר בו. בעצרת נאם לראשונה שורד השבי נמרוד כהן - ואחריו עלה באופן מפתיע ולא מתוכנן רום ברסלבסקי. ynet העביר את העצרת בשידור ישיר.
עוד לפני תחילת הנאומים, שורדי השבי גלי וזיו ברמן הגיעו לראשונה לכיכר החטופים, והצטלמו עם תמונתם. גם מתן אנגרסט הגיע להשתתף בעצרת. במקביל, לעצרת בצומת שער הנגב הגיע לראשונה שורד השבי עמרי מירן יחד עם אשתו לישי, והתקבל במחיאות כפיים וחיבוקים. הוא תועד מתחבק עם נדב רודאיף, בנו של ליאור שהושב אתמול לקבורה.
שורד השבי נמרוד כהן מדבר: "כשחזרתי הבנתי שהמחבלים משקרים"
(צילום: SATVIEW)
הנאום המפתיע של רום ברסלבסקי
(צילום: SATVIEW)
מתן אנגרסט אוחז בשלט להשבתו של הדר גולדין בכיכר החטופים
(צילום: פאולינה פטימר)
שורד השבי נמרוד כהן סיפר בתחילת נאומו כי "נחטפתי מטנק מספר 3, והוחזקתי בשבי 738 ימים. היום אני אדם חופשי. אני רוצה להתחיל בלומר תודה - קודם כל לחיילים שלנו, ללוחמים, לאחיי השיריונרים ולגיבורים שסיכנו את חייהם וחלקם לא שבו מהקרב. בזכותכם אני עומד כאן.
"אבל לא פחות חשוב מכך, אני רוצה להודות לכם, לעם", קרא. "כשהייתי בגיהינום בעזה סיפרו לנו שעם ישראל ויתר עלינו. ביום שחזרתי הביתה - הבנתי שהכל היה שקרים. כבר ברכב בדרך מהגבול לרעים ראיתי בעיניים שלי את אלפי האנשים שחיכו לנו במחיאות כפיים".
הוא הזכיר את חבריו לטנק שנחטפו לצידו - שקד דהן, סמ"ר עוז דניאל וסרן עומר נאוטרה, ואמר כי "ב-7 באוקטובר היינו ארבעה. שקד חזר ראשון, אני אחריו, והשבוע חזרו השניים האחרונים - עוז דניאל ועומר ז"ל. הם חזרו לקבורה ראויה, אבל כל אחד מהם היה עולם ומלואו".
רום ברסלבסקי (צילום: יריב כץ)
כהן הוסיף לספר על חבריו: "שקד הצטרף אלינו מאוחר לצוות, אבל ישר התחברת יאליו. אהבנו לשחק ביחד בפלייסטיישן והוא תמיד היה שם בשבילי ברגעים הקשים. עוז תמיד שידר רצינות, חדור מטרה, צהוב ותמיד עושה את הכי טוב שלו. עם הזמן למדתי גם להכיר את הצד השני שלו - של הצחוק, המוזיקה והשטויות.
"עומר ואני התווכחנו הרבה בהתחלה, כשהייתי חייל חדש בפלוגה", סיפר, "אבל לא לקח הרבה זמן ועומר היה המורה שלי בתקופה ההיא. הוא הדריך ולימד אותי הרבה גם במקצוע הצבאי וגם בחיים. הוא היה מודל לחיקוי עבורי ועבור הרבה אחרים. הם חסרים לי מאוד, נוחו על משכבכם בשלום אחים שלי".
לדבריו, "הצוות שלי חזר אבל לא כולם חזרו. עדיין יש חמישה חטופים בשבי חמאס. אין לי ספק שחמאס יודע איפה הם נמצאים, ופשוט נהנה מהמשחק המטורלל הזה שהוא עושה. כל יום שעובר הוא עוד יום שאחד מהם יכול להיעלם לתמיד, אין זמן. אני קורא מפה למקבלי ההחלטות: כמו שאני חזרתי וכמו שהצוות שלי חזר - כולם צריכים לחזור. אני לא אוכל להשתקם והעם לא יוכל להשתקם כל עוד יש חטוף אחד בעזה. אני אמשיך להילחם עד החטוף האחרון".
שורדי השבי גלי וזיו ברמן הגיעו לראשונה לכיכר החטופים
(צילום: פאולינה פטימר)
בהמשך עלה לנאום שורד השבי רום ברסלבסקי, שפתח בקול צוחק: "וואי וואי. איזה יופי. באתי לפה ספונטני, לא הכנתי משהו מראש". לדבריו, "אני לא מאמין שאני במקום שראיתי בטלוויזיה מתוך עזה. זה מרגיש ממש טוב להיות פה איתכם. בעזה אמרתי - זה החלום שלי להגיע לפה".
"הגעתי לפה, אני מאושר. זה הזמן להציל את כל מי שנשאר בעזה - אסור לנו לעצור עכשיו. אולי אבא שלי קיבל ילד קיבל אותי שהולך על רגליים, אבל זה חשוב וחובה ומחובתינו להחזיר את כולם, ואנחנו נמשיך להילחם על כולם", הוסיף, "לא נעצור בשום רמזור. עם ישראל חי". הוא צעק: "את כולם - עכשיו!".
"דרור הופקר בבארי הכבושה"
אלעד אור, אחיו של דרור אור, אמר בנאומו כי "חודש עבר מאז חתימת הסכם טראמפ. חודש של רכבות הרים רגשיות, חודש של תחילת הדרך לשיקום, זיכרון וזעם. חודש שגם בסופו המשימה עוד לא הושלמה". לדבריו, "אני מרגיש שמחה שלמה על חזרת 20 הניסים המהלכים", אמר. "עבור כל אחד מהם המאבק כולו היה שווה. סליחה שזה לקח כל כך הרבה זמן".
עמרי מירן לראשונה בעצרת שער הנגב
(צילום: רוני גרין שאולוב)
האח הוסיף כי "דרור הופקר ב-7 באוקטובר בבארי הכבושה, יחד עם יונת אשתו ועם כל השכונה, במחדל העצום הזה שנתן למרצחים לפעול באין מפריע. הוא הבריח את נעם ועלמה מחוץ לבית הבוער, נרצח בעצמו, והופקר שוב כשהכוחות עדיין לא הגיעו וגופתו נחטפה. הוא הופקר שוב ושוב ושוב במשך השנתיים האלו שבהם הלחימה עיכבה וסיבכה כל כך את השבתו".
לדבריו, "דרור היה צריך לחגוג השבוע עם יונת את יום הולדתה ה-53. בטח היו נוסעים לנוח ולנשום בצימר יפה. זה כבר לא יהיה. לא נשכח ולא נסלח את ההפקרה של הממשלה הזאת, ולא נפסיק לדרוש חקירת אמת ולקיחת אחריות של כל האשמים והמפקירים - אבל עכשיו, ממש עכשיו, נפתח חלון ההזדמנויות למעט תיקון.
"ממש בימים האלו אפשר להחזיר את כולם. לא תהיה עוד הזדמנות. גם אם החיפושים יקחו עוד זמן בגלל ההרס הרב בעזה, גם אם יידרש שיתוף פעולה בינלאומי מורכב, גם אם יהיו עוד מכשולים - אין ברירה אחרת. ישראל חייבת את כולם בבית".
שירה גואילי, אחותו של רן גואילי, אמרה כי "למרות שב-7 באוקטובר המתין לעבור ניתוח בכתף, רן לבש מדים ויצא לדרך, בלי תהיות, בלי עכבות, בלי לחשוב על עצמו - אבל אולי דווקא כי חשב על מי שהוא - האדם האמיץ, הערכי, הציוני, הישראלי היהודי. דווקא בגלל זה יצא להגן, להציל כדי שהלב שלו יהיה שלם אפילו אם זה מעמיד את ליבו שלו בסכנה".
לדבריה, "רן פטריוט. הוא קידש את מדי המשטרה, התגאה ללבוש כחול. המדים האלו צבעו מבחוץ את מי שהוא מפנים. אבל רן בשבילי הוא הטיולים בשטח על האופנוע, בילויים במסיבות, דברים של אח ואחות. הכינוי שלי אליו הוא פגם גנטי ועבורו אני לוצ׳יפר. חיים פשוטים שאני מתגעגעת אליהם כל כך, הומור קטן של אחים, קשר שאי אפשר להתיר.
"קיוויתי שיגיע הטלפון המיוחל", הוסיפה. "אבל רן עדיין שם, הגיבור שלנו, לא חזר הביתה עדיין ואני כל כך מחכה. בגיל שלי ההמתנה לטלפון צריכה להיות שונה. אני אמורה לחכות לצלצול מחברה שבא לה לקפוץ לביקור, לטלפון מהבחור שפגשתי בים - לא לטלפון שאמור לבשר לי שהסיוט הזה או לפחות הפרק הזה של הסיוט המתמשך נגמר. באיזה עולם זו השיחה שלה אני צריכה להמתין? באיזה עולם אני אמורה לקנא במשפחות שקוברות את יקיריהן?".
בר גודארד, בתו של מני גודארד, נאמה בקול בחנוק ואמרה כי "אני עומדת כאן היום בידיעה צלולה שאולי לעולם לא אזכה להיפרד מאבא שלי. שאולי לעולם לא אזכה לעמוד מעל הקבר שלו, להגיד לו את כל מה שאני רוצה ולשחרר אותו מהעולם הזה".
"אני כל כך מתגעגעת לחיים הפשוטים שהיו לנו, לבית, לתחושת המוגנות", תיארה הבת, שהוסיפה כי "אני מפחדת שתישאר מאחור, שתישכח. וגם מהרגע הזה שתחזור ואז אדע בוודאות שאתה מת. שהתקווה הקטנה שעוזרת לי לקום בבוקר תיעלם והלב שלי יצטרך להשלים עם מה שהראש שלי יודע - שאתה לא פה".
לדבריה, "ראש הממשלה מסרב לפגוש אותנו, את משפחות החטופים ששוב מופקרות. מסרב להסתכל לכישלון בעיניים. מפחד להתמודד. אני קוראת לו מפה לתת לנו תשובות, לקחת אחריות ולא להרפות עד שכל החטופים חוזרים".
שורדות השבי בשער הנגב: "לא נעצור"
בשער הנגב נאמו שורדות השבי ארבל יהוד ושרון אלוני-קוניו. "זה מרגש אותנו מאוד להיות פה היום ולראות אתכם – נחושים מתמיד", פתחה קוניו. לדבריה, "בשנתיים האחרונות עם ישראל הוכיח שוב מה המשמעות האמיתית של ערבות הדדית. הוכחנו שזו לא סיסמה ריקה מתוכן - זה דרך חיים. כל יום שעבר ונלחמתם עליי, על ארבל, דוד ואריאל - היה יום שבו לא ויתרתם".
יהוד הוסיפה כי "בשבועות האחרונים כולנו עדים למשמעות ולחשיבות העצומה של סגירת מעגל. בלעדיה, אין מנוחה לנפש. השאלות הפתוחות לא מאפשרות לחזור לחיים. המשימה שלנו הייתה ונותרה לא לעצור עד שאחרון החטופים יחזור אלינו לקבורה ראויה. זו החובה שלנו כמדינה כלפיי אלו שהופקרו באותו יום שחור, זו החובה שלנו כמדינה כלפיי בני המשפחות שחיות בגיהנום מתמשך".
קוניו סיכמה: "אף אחד לא נשאר מאחור. זו לא קלישאה, זו הבטחה. החזרת כל חטוף היא לא רק תיקון של עוול, של הפקרה - היא תיקון של הנשמה שלנו".
