בצל השבת 20 החטופים החיים מהשבי ברצועת עזה - ובעוד 18 חטופים חללים עדיין מוחזקים ברצועת עזה, ובמקביל להודעת חמאס שימסור הערב עוד שני חטופים חללים - התכנסו הערב (שבת) משפחות חטופים ושורדי שבי, לצד אלפים רבים, לעצרת בכיכר החטופים בתל אביב. "ההסכם להשבת חטופים שנחתם מופר כעת בבוטות - המאבק שלנו לא הסתיים", הדגישו במטה המשפחות. כשמנחה האירוע ליאור אשכנזי הזכיר את הסרת סיכת החטופים של יו"ר הכנסת אמיר אוחנה, הקהל הגיב בבוז. בהמשך הקריא יחד עם הקהל את שמות החללים החטופים שעדיין בעזה. ynet העביר את העצרת בשידור ישיר.
"נאום האחראים" של עינב צנגאוקר
(צילום: מטה משפחות החטופים, אביב אטלס)
הנאומים וההמונים בעצרת
(צילום: מטה משפחות החטופים, אביב אטלס)
"נאום האחראים" המלא של עינב צנגאוקר
עינב צנגאוקר אמרה בפתח העצרת בכיכר החטופים בתל אביב, לקולות "לביאה" מהקהל: "מתן שלי, שלנו, בבית. ברגע זה הוא יושב בסלון ביתנו וצופה בכם, עם ישראל, וליבו מלא הערכה והכרת תודה אליכם. בזכות הנחישות, ההתמדה ורוח האמונה והתקווה שלכולנו, מתן שב הביתה, בחיים".
היא הודתה למפגינים והוסיפה: "המאבק לא ייגמר עד שהחטוף החלל האחרון יחזור אלינו, עד שכל משפחה תוכל ללוות את אהובה למנוחת עולמים וקבורה ראויה. הניצחון שאנחנו כמהים לו יושג רק כשהחטוף החלל האחרון יוחזר ארצה. אני מבטיחה למשפחות החטופים החללים, את אותה ההבטחה שאתם - מיליוני אזרחים, הבטחתם לי בשנתיים האחרונות - אני איתכם, אתם לא לבד. נמשיך להיאבק בשם אותם ערכים, נעשה כל מה שיידרש עד שנחזיר את כולם הביתה".
"אני מרכינה ראש ביראת כבוד עצומה בפני חיילי צבא ההגנה ההגנה לישראל הגיבורים שלנו, הקרבתם הכול אבל הכול בשביל מתן שלי ויתר החטופים, בשביל מדינת ישראל", הוסיפה. "המחיר שאתם והמשפחות האוהבות שלכם שילמתם בשנתיים האלו, וגם ברגע זה, בגוף ובנפש, הוא כבד מנשוא. לנצח אהיה אסירת תודה על פועלכם ועוז רוחכם למען החטופים ומדינת ישראל".
היא פנתה למשפחות השכול: "אני מצטערת ומבקשת סליחה שנאלצתם לשלם את המחיר הכבד ביותר. ליבי תמיד יהיה איתכם וזיכרון ומורשת יקיריכם יהיו נר לרגליי". "ב-7/10, ברגע הכי נורא שלנו כעם, התייתמנו ממי שהיה אמור לתפקד כאמא ואבא. לא הייתה ממשלה שתפקדה", אמרה צנגאוקר. "במקומה, עם ישראל על כל גווניו קם על רגליו ובמשך שנתיים ארוכות פעל לתת מענה בכל ההיבטים. אתם, עם ישראל, עמדתם לצידנו, פתחתם את ליבכם כשהם אטמו אותו, אתם הושטתם לנו יד כשהם הפנו לנו עורף".
"כשהם טרפדו עסקאות, אתם זעקתם איתנו ברחובות, בעצרות, בהפגנות, בשמש הקופחת, בגשם ובקור", אמרה. "השמעתם איתנו את קולכם אל מול מי שבחר למלא פיו מים, מול כל מי שניסה לנרמל את הגיהינום של בנינו ובנותינו בשבי. הם דאגו לתדמית שלהם אבל אתם, עם ישראל, נלחמתם לצידנו על הערכים שמגבשים אותנו כחברה". "הממשלה והעומד בראשה, בנימין נתניהו, אחראים למחדל שבעה באוקטובר!", קראה - למשמע קולות בוז מהקהל. "הם האחראים לכך שילדים נחטפו בפיג'מות ממיטותיהם, במשך שעות ארוכות משפחות הסתתרו בממ"דים ואף נאלצו להסתתר בין גופות עד להגעת עזרה. והעזרה איחרה להגיע".
"הם האחראים למחדל ההפקרה באותו היום, ובכל יום מאז, אחראים לחטופים ולחטופות שנהרגו ונרצחו בשבי", הוסיפה צנגאוקר בצעקות. "הם אחראים לחיילים שנפלו על חרבם בקרב באותם מקומות שכביכול כבשנו פעם אחר פעם אחר פעם. הם אחראים לסיוט שכולנו עברנו במשך שנתיים, ויש משפחות שעדיין חוות את הסיוט עד רגע זה. הם יכולים לשנות את שם המלחמה כמה שירצו אבל לעולם לא יוכלו לחמוק מהאחריות".
היא הבהירה: "השבת כל החטופים החללים וסיום המלחמה הם רק המערכה הראשונה בתיקון המחדל וריפוי המדינה. התיקון יושלם כשכל האחראים למחדל ילכו הביתה ויתנו את הדין". לדבריה, "בשנתיים הללו הרגשתי שהכאב האישי שלי הפך לכאב לאומי. הדמעות על מתן שלי זלגו על פניהם של אימהות ואבות בכל רחבי הארץ. אנחנו נקום, נקום לא מתוך נס, אלא מתוך נחישות ואמונה גדולה, כפי שקמנו להיאבק גם כשהייאוש כרסם, גם כשהיה נדמה שהאור כבה, אנחנו נשיב את כל החטופים החללים. נאסוף את השברים ונדרוש הקמת ועדת חקירה ממלכתית - היא ולא אחרת!".
עוד אמרה: "כל אחד ואחת ממיליוני האנשים שהיו לצידנו, שיצאו עם דגל לצמתים, ששלחו חיבוקים, שקראו 'את כולם, עכשיו', כולכם - הרגע הזה הוא שלכם. אתם הצלתם את הבן שלי, החיוך על פניי הוא בזכותכם, אני ברת מזל שנולדתי לעם הזה. ניסו להפשיט אותנו מערכים, הסיתו, תקפו, השתלחו במשפחות חטופים ובמשפחות שכולות, ניסו לפלג ולשסע בינינו, שיקרו לנו במצח נחושה. ניסו לייצר בינינו קרעים, אבל הם לא הצליחו וגם לא יצליחו לעולם".
היא סיכמה, בקול חנוק מדמעות: "היום אני עומדת פה ואומרת בגאווה גדולה - תדע כל אם עבריה שיש מאחוריה עם שלם. עם שימשיך להילחם להשבת כל החטופים החללים, והשבת אחרון החיילים משדה הקרב הביתה. ועכשיו, לראשונה מזה שנתיים, אני מרשה לעצמי להגשים את חלומי - לחזור להיות אמא למתן, לנטלי ולשני".
איילת גולדין: "יוצאים לקרב על ה-18"
(צילום: מטה משפחות החטופים, אביב אטלס)
איילת גולדין: "חמאס מחזיק באח שלי כסמל כבר 11 שנה"
איילת גולדין, אחותו של החלל החטוף סגן הדר גולדין שמוחזק בעזה כבר מ-2014, אמרה בדמעות: "הגעתי לכאן מפחדת, מתרגשת ובעיקר נכונה לקרב. מצד אחד רצון להאמין ותקווה ומצד שני עיניים פקוחות מול המציאות - ההסכם שהביא 20 ניסים, 20 חיים על הרגליים מתוך השאול - לא הגן באותה מידה על החטופים החללים, ועכשיו החטופים נתונים בחסדי החמאס".
היא הוסיפה: "אין לי יכולת אנושית להסביר את הרולטה שאנו נמצאים בה. האמת הכואבת היא ש-18 חטופים כרגע מופקרים, ואנחנו יצאנו לקרב עליהם - קרב על השבתם, קרב על השבת הערכים ועמידה בערך שהצבנו לעצמנו - להשיב את כולם, ובעיקר קרב על התודעה".
היא הוסיפה בקול חנוק מדמעות: "אני, איילת גולדין - שנלחמת על אחי כבר 11 שנה - מפחדת פחד איימים מ'עשינו הכול'. עשינו הכול כשהפקרנו את הדר ואורון בצוק איתן, בשומר חומות, במזוודות כסף לקטאר - וגם עכשיו. זה הקרב האחרון והקשה מכולם, הקרב הכי פחות סקסי, שבו לא יהיו חיבוקים. תהיה הרכנת ראש, כבוד אחרון. זה הקרב המאסף, והוא לזמן מוגבל, תהיו חדים, שימו לב למכבש. מהרגע שהעשרים חזרו הופיעו אין ספור כתבות על מי שלא מוצאים את החללים. חמאס יודע הכול, הוא מחזיק באח שלי כסמל כבר 11 שנה".
עוד אמרה גולדין: "הבטחתם את כולם, הבטחנו לעצמנו את כולם, תהיו איתנו - אנו זקוקים לכם, אל תירדמו בשמירה . הדר שלי - אחי הקטן, הגדול ממני ברוח - אני איתך, העם איתך, הרוח הישראלית איתך. אנחנו אמרנו שנחזיר אותך וכך יקרה".
המציאות המרסקת: "הילדים שואלים 'מתי אבא יחזור?'"
אלה חיימי, אשתו של החטוף החלל טל חיימי שטרם הושב מעזה, פתחה את דבריה בתיאור יומיומי וכואב מבית המשפחה: "בבוקר אני מעירה את הילדים ותוך שנייה הם שואלים מי חזר הלילה. אני אומרת את השמות שהם כבר מכירים, ותמיד מגיעה השאלה הקבועה - 'מתי אבא יחזור?' ואני עונה, כמו בכל יום, שאני מאוד מקווה שבקרוב, אבל אנחנו יודעים שזה יהיה ארוך". היא סיפרה כי גם אחר הצהריים, "ריאליטי החטופים חוזר, שהוא למעשה החיים שלנו. אני מספרת להם שיחזרו חטופים חללים הלילה, ואולי גם אבא יחזור. וכך חוזר חלילה. יש גם ימים ריקים משמות וריקים מתקוות".
בהמשך אמרה חיימי כי "לפני 743 ימים נזרקנו, 251 משפחות, למאבק שלא ביקשנו, והצטרפנו לארבע משפחות שכבר נאבקות למעלה מתשע שנים". היא הודתה לאנשי מטה המשפחות ולציבור הרחב שעמדו לצידם, והדגישה כי "מאבק החטופים הוא מאבק על דמותה של המדינה שמגיעה לנו". לדבריה, "הציבור שזעקתו חצתה אוקיינוסים גרם לכך שגם הנשיא טראמפ הבין מה רוצה העם היושב בציון - את כל החטופים בבית, החיים והחללים - והבין וביצע".
חיימי קראה לממשלה "להפעיל את כל הכלים כדי להחזיר את החלל האחרון" והזכירה כי "הסעיף הראשון בהסכם מדבר על 48 - לא על 20 ולא על 30". היא חתמה באומרה: "טל וליאור נלחמו בשער הקיבוץ, לא היססו והגנו בגופם על המשפחות, על הקיבוץ ועל המדינה. 'לא משאירים אף אחד מאחור' זו לא סיסמה - זו הערבות ההדדית שבזכותה נמשיך להיאבק עד האחרון".
"כל סיכה שמוסרת מהדש - סכין בלב"
אורנה ורונן נאוטרה, הוריו של החלל החטוף סרן עומר נאוטרה שטרם הושב, סיפרו בכאב על בנה שנחטף לעזה ומת מפצעיו במנהרות חמאס: "אנחנו משפחה שכולה חטופה, כאן לא רק כדי לזכור אלא גם כדי להזכיר. עומר נולד בניו יורק וגדל על ערכים של אחריות הדדית, אהבת העם והארץ ונאמנות למדינת ישראל. אחרי שסיים את התיכון עלה לבדו לארץ, התגייס כחייל בודד לשריון, הפך לקצין וביקש תמיד להיות בחזית".
האב אמר: "ב-7 באוקטובר, כמפקד בגדוד 77, פיקד על מוצב 'הבית הלבן' שבין נירים לניר עוז, ויצא לקרב מול מאות מחבלים. הוא הציל חיים רבים באותו בוקר, אך הטנק שלו נפגע ועלה באש. עומר נתן פקודה שנשמה אחת השאירה את חבריו בחיים - עוז דניאל ונמרוד כהן - בעוד הוא עצמו נחנק מהעשן ונפצע אנושות. עוז נהרג, נמרוד נחטף ושב כעבור שנתיים, ועומר – נחטף חי ומת מפצעיו בעזה, שבוע לפני יום הולדתו ה־22. כבר יותר משנתיים אנחנו ממתינים להביא את הילד שלנו לקבורה ראויה בישראל".
נאוטרה קרא לעם ישראל ולממשלה להמשיך להיאבק להשבת כל החטופים: "עומר התנדב מתוך תחושת ערבות הדדית עמוקה - עכשיו תורנו להילחם עבורו. קבר ליקירינו הוא לא זכות, הוא חובתה המוסרית של המדינה. אהובינו נחטפו מעל אדמת ישראל, וגם לנו מגיעה חלקת אדמה שבה נוכל להתייחד איתם. אנחנו לא נחפש תמונת ניצחון, אלא רק דבר אחד - להחזיר את עומר ואת כולם הביתה. כל סיכה שמוסרת מהדש היא סכין בלב, כל שלט שמורד משדר שהמאבק נשכח, אבל אנחנו כאן כדי להזכיר - החובה לא תמה והמשימה לא הושלמה. ביום שבו היינו אמורים לחגוג לו יום הולדת 24, אנחנו נלחמים כדי שיוכל סוף סוף לשוב הביתה. עם ישראל לא ישאיר אף אחד מאחור".
האם אורנה פנתה לנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ בדברים מרגשים באנגלית: "אדוני הנשיא, תודה על מנהיגותך שסיימה את המלחמה והביאה הביתה רבים מהחטופים שלנו. אך המשימה שלנו טרם הושלמה - 18 חטופים עדיין מוחזקים בעזה, ביניהם בננו האהוב, עומר נאוטרה, אזרח ישראלי-אמריקני. השבוע, במקום לחגוג את יום הולדתו ה-24 עם נרות, צחוק ואהבה, אנו עומדים כאן בכאב שאין לו קצה וגעגוע אינסופי.
"בכל שנה ביום הזה סיפרנו לו כמה אנחנו גאים בו וכמה הוא אהוב, והשנה אנו נלחמים רק על הזכות להחזירו הביתה, כדי להעניק לו את הכבוד שמגיע לו בארץ שלמענה נלחם ואהב כל כך. אדוני הנשיא, אנו עדיין זקוקים לעזרתך כדי לוודא שכל הצדדים יממשו את ההסכם - כדי שנוכל סוף סוף להביא את בננו הביתה, וכדי שהאזור כולו יוכל להתחיל מחדש. תודה על הנחישות והחמלה שלך. מי ייתן ואלוהים יברך אותך, את ארצות הברית ואת ישראל".
"המעגל לא נסגר"
יותם כהן, אחיו של שורד השבי נמרוד ששוחרר אחרי 738 ימים בשבי, פתח את דבריו בהתרגשות: "במשך שנתיים עליתי לכאן עם הטייטל 'אחיו של החייל החטוף נמרוד כהן'. היום, בפעם הראשונה, אני עולה עם הטייטל 'אחיו של שורד השבי נמרוד כהן', שחזר אחרי 738 ימים בשבי חמאס. בזכות החיילים שלנו, בזכות הנופלים, בזכות המדינות שסייעו ובזכותכם - העם שיצא יום אחרי יום ולא ויתר - נמרוד בבית, והמשפחה שלנו שוב שלמה. אבל המאבק לא נגמר".
כהן הדגיש כי "המאבק לא תם עד שכל חטוף ישוב, עד שכל חלל ייקבר בישראל. ההסכם שנחתם חייב להחזיר את כולם הביתה - לשם כך נלחמנו וסיכנו את חיינו. אסור שההקרבה תרד לטמיון. ב-7 באוקטובר נחטפו ארבעה מחברי צוות 3 וולקן - שניים חזרו, אחד לקבורה ואחד למשפחה, ושניים עדיין בעזה - סרן עומר נאוטרה וסמל עוז דניאל. המעגל לא נסגר. נמרוד חזר, אבל 18 חטופים עדיין שם. נמשיך להיאבק, להזכיר ולדרוש - את כולם עכשיו, עד החטוף האחרון".
יאיר ואיתן הורן מורידים את השלט של איתן ליד ביתם בכפר סבא
(צילום: סעיף 27א)
אשתו של עמרי מירן: "תודה ממני, מעלמא ומרוני"
במקביל, התקיימה הערב עצרת למען החטופים גם בצומת שער הנגב. נדב רודאיף, בנו של החלל החטוף ליאור רודאיף שעדיין מוחזק בעזה, אמר בעצרת בצומת הקשתות: "תודה לכולכם שיצאתם מהבית והגעתם לפה, ותודה לחיילים האמיצים שלנו שיכולים רגע לנשום לפני שגם הם חוזרים הביתה". הוא סיפר כי שב לישראל מוושינגטון לאחר שפגישה עם הנשיא טראמפ חיזקה בו את התקווה: "הוא הבטיח, לחץ את היד ואמר - את כולם".
נדב תיאר את הרגעים שבהם חטופים שבו לביתם ואת הכאב על מי שלא זכה לכך: "20 מנצחי שבי גיבורים שעשו את הבלתי יאמן ושרדו מעל שנתיים - את הניצחון שלהם מוכרחים לחגוג, אבל יש מי שקיבלו את יקיריהם לקבורה ויש מי שלא. אני עדיין לא קיבלתי את אבא בחזרה". לסיום אמר: "אנחנו עומדים פה גם השבוע כי הבטחנו עד האחרון. נמשיך לעמוד כאן כל שבוע, כי אנחנו לא עוצרים עד שכולם יהיו בבית. אבא חוזר, טל חוזר - כולם חוזרים".
אהרון כהן, סבו של שורד השבי נמרוד כהן, סיפר על הרגע שבו זכה לפגוש שוב את נכדו: "לאחר ימים קשים של חרדה וחששות לחייו של נמרוד זכינו ליום הטוב - היום שבו שוחרר וחזר אלינו חי ושלם. אי אפשר לתאר את פרץ ההתרגשות והשמחה שמילאה את המשפחה - ההורים, האחות התאומה, האחים, אותנו ואת כל היתר. הפגישה איתו, אחרי יותר משנתיים, לוותה בדמעות, חיבוקים ושמחה גדולה".
אחריו עלתה לבמה לישי מירן לביא, אשתו של שורד השבי עמרי מירן, שהתקבלה בתשואות. "אני לא מאמינה שאני יכולה לומר את זה, אבל עמרי בבית עם הבנות", פתחה. "נכנסנו אתמול לבית הזמני שלנו בכרמים, וזו הייתה תחושת שלמות שחיכיתי לה שנתיים. אני מרגישה ברת מזל, אבל יודעת שיש משפחות שעדיין ממתינות לסגור את המעגל - כמו חברי נדב, שמחכה כבר יותר מדי זמן לקבור את אביו, ליאור, בכבוד".
מירן לביא הודתה לציבור שתמך במשפחות לאורך הדרך: "במשך שנתיים הייתם עבורי כמו חמצן. בזכותכם החטופים נשארו בתודעה, בזכותכם ידענו שאנחנו לא לבד. אנחנו חייבים להישאר ממוקדים, להמשיך עד שחוזר החטוף האחרון". לסיום אמרה: "כשסיפרתי לעמרי שאני מגיעה לכאן, הוא ביקש למסור לכם מילה אחת - תודה. מעמרי, ממני, מעלמא ומרוני - תודה ענקית".
