צריך כבר להמציא שם עבור הרגעים האלה, למשל כשבסלולרי נוחתת הודעה המבשרת ש"יאיר נתניהו ינהל את מחלקת ההסברה בהסתדרות הציונית העולמית, תפקיד בשכר ובתנאים של שר". או למשל, "ח"כ טלי גוטליב תחליף את יולי אדלשטיין בוועדת החוץ והביטחון". אגב, אם אותה גוטליב שחשפה עובד שב"כ בשם קונספירציה מטורללת תהיה גם חברה בוועדת המשנה לשירותים החשאיים, נצטרך לחשוב גם על כותרת מתאימה לאירוע הזה.
בינתיים, וזה בינתיים שאין לזלזל בו, ניתן להסתפק בחיפוש אחר שם לתחושה הזאת, כשאדם סביר מתחיל להרגיש את זרם השתן החמים שוב ניתך עליו מהאולימפוס שבו שוכנים דיירי ודיירות מתחם שלושת הכ"פים (כוח, כבוד, כסף) וכבר לא יודע כיצד להגיב: לצעוק? מה זה יעזור, לאנשים כמו השר מיקי זוהר יש אטמים חסינים לפצצות גרעין באוזניים; לבכות? למי נשאר דמעות אחרי שורת ראיונות עם שורדי שבי, שסבלו מהמחדל החמור ביותר בתולדות המדינה ויצטרכו לחכות, כמו כולם, עד שיוחלט באיזה פורמט מושחת לחקור אותו; לצחוק? אפשר, אפילו מומלץ (אם כי לא "לפחות יאיר נתניהו מצא עבודה", אתם מסוגלים ליותר), אבל האפקט המועיל הולך ונחלש ככל שהעיוות כל כך, ובכן, מעוות.
האם אדם שכל עולמו הוא הפצת רעל נגד מחצית מהעם באמת אמור לקבל ג'וב במוסדות הלאומיים בתנאים של פאקינג שר. איזה ביטוי או מונח יכולים להכיל שילוב כה מתיש של נפוטיזם, עליבות, שנאה גלויה ויוקדת לציבור עצום שאמור להיות מיוצג בתפקידים האלה?
זאת תחושה יוצאת דופן גם בגלל הידיעה הברורה מה יבוא מיד לאחר מכן: הנימוקים מעליבי האינטליגנציה ("הוא רק רצה לעשות הסברה"), ההשוואות המופרכות ("גיסתו של לפיד!"), הכניסה לטריטוריה שבה בכלל צריך להתקיים דיון, האם אדם שכל עולמו הוא הפצת רעל נגד מחצית מהעם (ולפעמים גם יותר ממנו) באמת אמור לקבל ג'וב במוסדות הלאומיים בתנאים של פאקינג שר (אם כי גם עמיחי אליהו שר, כך שזה לא אומר הרבה בימינו). איזה ביטוי או מונח יכולים להכיל שילוב כה מתיש של נפוטיזם, עליבות, שנאה גלויה ויוקדת לציבור עצום שאמור להיות מיוצג בתפקידים האלה?
עינב שיףואולי גם הרכבת הזאת כבר נמצאת הרחק מתחנת המוצא ובדרך ליעד, שם לא מדברים על "רגע" כי יש יותר מדי אירועים המעידים שבהם לא רק שאין חשש ממראית עין - המטרה עצמה היא לתקוע בה אצבע שמנונית ומטונפת. ואז כבר אין צורך בהגדרה ספציפית למה שמרגישים כשמבינים איך שנים של מאבק בשחיתות החוקית והמוסרית ירדו לטמיון כי קם כוח חזק, מיומן ומגובש יותר, והוא מנצל כל הזדמנות כדי להראות ששום דבר – לא אסון מזעזע ולא קרע בעם ולא סתם העניין הזה של "קורות חיים" – ישכנע אותו להרגיע.
לא צריך לחפש שם למה שכל זה מעורר כי יש כבר אחד כזה: ייאוש. פשוט ייאוש.
