בתחילת החודש משפט אחד מאוד מאוד חשוב מפגישה של בכיר אמריקאי עם משפחות החטופים התפרסם במהדורות החדשות: "אם עד היום החטופים שילמו את המחיר של אי סיום המלחמה אז היום המחיר יהיה הרבה יותר כבד לישראל ולא רק לחטופים. הנשיא טראמפ נחוש להתקדם לעבר עסקה משמעותית עם סעודיה גם ללא מעורבות ישראלית".
המשפט הזה לא עוזב אותי. הוא מהדהד לי בראש שוב ושוב כי הוא כל כך חשוב. הרי מה רצה לומר לנו טראמפ כאיש עסקים, כאדם חזק, כנשיא המעצמה הגדולה בעולם? משיכת הזמן הקואליציונית הזו במלחמה - מאסתי בה, ואני בעצמי אעלה את המחיר עד שתבינו. ראש הממשלה לא עוצר את המלחמה. זה עולה לכם , ויעלה לכם מחיר יקר, לא רק לחטופים
שבוע לאחר מכן ישבנו וצפינו בטראמפ מבקר במדינות ערב השונות מנהל מציאות חדשה כשאנחנו, מדינת ישראל החשובה והחזקה, נעדרת. זה היה רגע של שתיקה רועמת. מדינות ערב הרעיפו על טראמפ מתנות וסכומים בלתי מבוטלים וזה הפספוס הגדול ביותר של ישראל שספק אם נוכל לתקנו . כישלון צורב משום שהיה מקום להפנים ולהבין שמה שיש לנו לתת לנשיא ארה"ב לא יכולה שום מדינה בעולם להשוות גם לא עם עוד מאה מטוסים יוקרתיים. כישלון, כי לא היה מי שיפנים .
ישראל נותנת לטראמפ את האפשרות להציל חיי אדם. חיי אלו שבעזה מתחת לאדמה שבויים כבר 600 ימים, אלו שמסכנים עצמם במלחמת נצח שהייתה צריכה להתקדם לסיכום מדיני בדיוק באותה שבוע וגם אלו שחיים כאן. חטופים , חיילים וכל אזרחי המדינה. יכולנו לתת לו להציל אותנו מעצמנו ממדיניות מלחמתית שאין לה שום אופק של סוף שמקדמת ממשלת ימין.
אם תחשבו על זה לרגע טראמפ הוא האיש הכי חזק בעולם, יש לו ה-כ-ל אבל להיות מושיע, סוג של משיח, זה הוא לעולם לא היה וזהו הכוח הגדול ביותר בעולם. תחושת סיפוק עילאית. מי שבעצם מפריע לטראמפ להגשים את ייעודו למלא את הצורך הזה הוא נתניהו שלא מתקדם לסיום המלחמה, לא הולך לעסקה ומאוים מכך שטראמפ ימשיך את העסקה ויצליח להחזיר את החטופים כפי שעשה עם עידן אלכסנדר. הוא כל כך מאוים מכך ומתנהג בחוסר הגיון אחרת אין דרך להסביר את הסרטון ההזוי שבו נתניהו ממהר לצלם ולומר שהוא מקווה שיוכל לבשר משהו בימים הקרובים, רק כי הוא שמע שאמר זאת טראמפ בעצמו .
אם נסתכל על פירמידת הצרכים של מאסלו נבין שנתניהו וטראמפ נמצאים בדרגות שונות בפירמידה ומכאן טוב כבר לא יכול לצאת.
פירמידת הצרכים של מאסלו היא תיאוריה פסיכולוגית שמתארת את המוטיבציה האנושית כסדרה של צרכים שמסודרים בהיררכיה ורק כאשר צורך אחד מתמלא האדם יכול להתקדם לשלב הבא . טראמפ כאדם חזק שהשיג הכל בחייו נמצא בראש הפירמידה והמוטיבציה שלו כפי שאני מנתחת מגיעה ממקום של מימוש עצמי. הצורך לממש את הפוטנציאל שלו במקומות שבהם הוא עדיין לא מימש, המושיע והמציל חיי אדם ואם אפשר לקבל על זה פרס נובל לשלום זה בכלל סוגר את הפינה.
לעומתו ראש הממשלה נתניהו נאשם בפלילים , שעומד למשפט ואף מתמודד עם אחריותו למחדל הגדול ביותר שידעה המדינה התדרדר לתחתית הפירמידה וצריך להילחם על שרידותו הוא נמצא בשלב צרכי הביטחון, ביטחון אישי והגנה שלא לומר הצורך בבריאות. התמודדות שכזו יוצרת חרדה ומונעת צמיחה לכשעצמה. פירמידה אחת - שתי דרגות שונות רחוקות כל כך במוטיבציה ואם נדייק אפילו מתנגשות. הגשמת מטרותיו של טראמפ מסכנות את מימוש מטרותיו של נתניהו אחרת היה מוכן להסכים לסיום המלחמה .
דמיינו מה היה קורה אם היו טראמפ ונתניהו נמצאים באותה קומת הפירמידה? אם היה משתלם לנתניהו (רע ככל שישמע) שהחטופים יחזרו כי זה היה משרת את הצרכים שלו כפי שאת של טראמפ דמיינו מה היה קורה בסבב השיחות והמפגשים עם מדינות ערב וכיצד כל אלו היו מסייעים לכך שטראמפ יעמוד לציידנו בסוגיית איראן.
דנה פאן לוזוןצילום: ניר קידרועכשיו תחזרו למציאות. ראו את המספר 600 ימים. ראו את הכותרות של הימים האחרונים שבהם טראמפ מנסה לבד להחזיר את החטופים אבל יחד עם זאת מנסה לסגור הסכם עם איראן שלא בהכרח טוב לישראל כשהמתח (כפי שכבר נראה באופן ברור) בינו לבין נתניהו רק הולך ומחמיר ועוד יעלה במידה וגם ישראל תתקוף באיראן .
צדק טראמפ זה עולה לנו יקר מידי בכל אספקט אפשרי. וזה לא רק טראמפ ונתניהו, זה בעצם מדינת ישראל למול ראש הממשלה. אנחנו ממזמן לא נמצאים באותה מדרגת פירמידת הצרכים. הגענו ל-600 והשאלה המרכזית היא כמה ימים עוד.
הכותבת היא אשת תקשורת, פרשנית, בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה, תקשורת וכלכלה ותואר שני בפסיכולוגיה חברתית פוליטית דוקטורנטית לממשל ומדיניות באוניברסיטה העברית. מרצה במכללת אונו
