"הוא הספיק המון, והלך כשטוב לו": ארז חלפון, לוחם מילואים בן 33 מתל אביב, טבע למוות בשבוע שעבר בתאונת צלילה במהלך חופשה ביוון. מאות בני אדם ליוו אותו ביום שלישי האחרון למנוחות בבית העלמין קריית שאול בתל אביב.
חלפון שירת ביחידת אגוז בסדיר, לחם ברצועת עזה במבצע "צוק איתן", וב-7 באוקטובר חילץ אזרחים מקיבוץ בארי - משם המשיך לתמרון הקרקעי ברצועה יחד עם חבריו בחטיבה 11. הוא המריא לחופשה ביוון אחרי שירות מילואים ממושך, יחד עם חברו הטוב לצוות, אך לא חזר. אחותו הגדולה אדווה מזרחי שיתפה בשיחה עם ynet: "הייתי רוצה שיזכרו את העיניים החומות שלו".
במבצע "צוק איתן" בקיץ 2014 תמרנה יחידת אגוז בשג'אעיה. כוח מפלגה ב', שבה שירת חלפון, עלה על מטען במסגרת מבצע להשגת מודיעין על מנהרות חמאס. סמ"ר יובל דגן וסמ"ר טל יפרח נפלו באירוע, וקרוב ל-20 לוחמים נפצעו, בהם גם מפקד היחידה דאז. חלפון היה חובש בהכשרתו, והחל לפעול מיד כשהגיע למקום. במשך יותר משעה, במהלך פינוי בנגמ"ש ועד ההגעה למסוק 669, הפעיל נקודת לחץ שהצילה את חייו של מפקד היחידה.
הוא קיבל על פועלו את צל"ש אלוף פיקוד הדרום. "סמ"ר חלפון הראה דבקות במשימה וחתירה לניצחון, אחריות ומקצועיות", נכתב עליו. "הוא יצא יחד עם חבריו לצוות, תחת אש כבדה של האויב, כדי לסייע לצוותים הלוחמים האחרים וכדי לסייע בטיפול בנפגעים. חלפון הראה במעשיו יוזמה, עוצמה נפשית ונחישות ללחום ולבצע את תפקידיו".
עד לפרוץ מתקפת חמאס על יישובי העוטף עבד חלפון כמאבטח בשגרירות ארה"ב בתל אביב, שם היה במשמרת בבוקר 7 באוקטובר. הוא התייצב במהירות לצד חבריו - וירד לבארי. חברו לצוות יאיר סיפר כי "היינו מהראשונים להגיע, התארגנו ובאנו. ברגע שקיבלנו נשקים עלינו על האמרים וירדנו לעוטף. אני זוכר ששאלתי את ארז מה הוא עשה לפני ההקפצה, והוא אמר לי שהוא בעיקר שתה מים והכין ציוד. הוא כבר התכונן".
הצוות הגיע לקיבוץ בשעות הערב, ובמשך הלילה פעל חלפון כחלק מכוח שחילץ משפחות. ביממה שלאחר מכן, הוא חבר כחובש לכוח של מפקד הפלוגה והמח"ט לשעבר, אלוף-משנה יצחק בן בשט ז"ל, שחילץ משפחות נוספות ועשרות אזרחים. "ראינו שם מראות קשים", הוסיף יאיר.
"כמי שנלחם לצידו של ארז, ב'צוק איתן' וב'חרבות ברזל', תמיד הרגשתי שיש לי על מי להישען", אמר ל-ynet חבר נוסף מהצוות של ארז. "הוא היה לוחם חד, אמיץ ורב יכולות, שניגש לכל משימה בנחישות ובשקט פנימי עוצמתי. ארז נשא באחריות כל תפקיד שהוטל עליו, פעל ללא פחד וללא היסוס, והיה עמוד תווך של ביטחון - כזה שנוכחותו הורגשה גם ברגעים הקשים ביותר".
"הים שכל כך אהבת לקח אותך"
לפני כשבועיים וחצי יצא חלפון לטיול ביוון עם חברו לצוות אמיר זאב גור. הם טיילו יחד בהרי יוון ואפילו העפילו לפסגת האולימפוס, ולאחר מכן נסעו לאחד החופים במדינת האיים. הם ביקרו בחוף והחליטו להיכנס למים, לשנרקל, ונכנסו למים בתורות. אחרי כמה דקות הבחין גור בהיעדרו של חברו והזעיק עזרה. הוא נכנס למים ושחה אל המקום האחרון שבו ראה את חלפון, איתר אותו ומשה אותו מהמים. כוחות רפואה הוזעקו למקום וביצעו בו פעולות החייאה, אך קבעו את מותו.
"זה טיול שהיה אמור להיות החופשה הגדולה שלנו. חשבנו 'בוא נטרוף את החיים. שנינו צריכים את זה'", ספד לו גור. "הטיול היה אמור להיות לאלבניה, אבל התוכניות של החיים שיבשו אותנו. בזרימה האינסופית שלך נסענו ליוון. חיוכים של אושר על הפנים ליוו אותנו לאורך כל הדרך, שיחות עומק על החיים. חשבתי שאני מקבל תמונה מלאה על סיפור חייך, ממש כאילו אתה מוריש לי אותו. בדרך לאולימפוס היה לנו פנצ'ר ברכב, וכמובן שתיקנת אותו. רקדנו באמצע הר רק עם הרמקול של הטלפון וצחקנו על החיים.
"הרגשתי שאתה לא מכאן, שאתה מלאך שנשלח אל הכדור הזה במקרה. ראיתי אותך נכנס למים, ולאחר כמה דקות היכתה בי תחושה שמשהו רע קרה. לא ראיתי אותך. חשבתי שאולי הלכת לקנות בירה בבר ולא עדכנת אותי, אבל הזעקתי עזרה. העדפתי להיות לחוץ מאשר להתחרט. כשראיתי אותך לא האמנתי. זה אתה ארז, אתה הגיבור שמציל את כולם. זה לא הגיוני. הוצאתי אותך מהמים אח שלי, עם לב שבור ותקווה ענקית. מצטער שלא הגעתי בזמן", אמר.
גור הוסיף כי "בזמן ההחייאה התפללתי לנס. חשבתי שאתה צריך להיות תיקו עם הכוח העליון. נתת מעל מעבר ועכשיו צריך להחזיר לך. כשזה לא קרה נשבר לי שוב הלב. התקשרתי לחברים מהצוות, הפלתי עליהם את הפצצה של החיים. איך מודיעים דבר כזה? דיברתי איתך ברגעים האחרונים, אמרתי לך כמה כולם אוהבים אותך, כמה אתה יקר. הים שכל כך אהבת לקח אותך, אתה נמצא עכשיו במקום שאליו היית שייך מלכתחילה".
"עשה דברים נועזים"
אחותו אדווה סיפרה ל-ynet על האבדה הגדולה. "ארז הוא אחי הקטן, ותמיד הייתה בינינו אחווה חברית, תמיד דאגתי לו. הוא היה איש כן, ישיר, אמר בפנים את מה שהוא חושב והיה חדור מטרה. בצבא הוא פרח. הוא חתר תמיד להצטיין, הגיע לאגוז והיה מאוד מרוצה ממה שעשה שם. הוא שירת במילואים כארבעה חודשים והיה בעזה תקופה ארוכה", אמרה.
"הוא רצה חופש, רצה להתאוורר מהמילואים ולעשות חסד עם חבר שלו שעבר תקופה קשה. באותו יום דיברנו בשעה 11:00 בבוקר, ושאלתי אותו איך הולך, איך הוא מבלה. הוא שלח לי תמונות שהם הגיעו ממש גבוה להר, שהם עושים הליכות ושוחים בים. הוא שלח לי סרטון שהם קופצים למים קפואים. הוא היה נשמע מאושר, שהוא בשיא שלו".
על הבשורה הקשה סיפרה: "הייתי באירוע, ובעלי קיבל שיחה שבה אמרו לו שארז בבית החולים. כשחזרנו מהאירוע הודיעו לנו שהוא מת. זה היה קשה. לא חשבתי שהטיול יסתיים ככה, רק כמה שעות לפני כן דיברנו. כואב לשמוע על ילד בן 33 שהולך ככה. הוא עבר את הצבא, היה בעזה, עשה דברים נועזים ויצא מכלל סכנה. בסוף זה מה שלקח אותו.
"הייתי רוצה שיזכרו את העיניים החומות שלו, את איש החסד שהיה. הוא היה צנוע, לא רברבן. נחבא אל הכלים בהישגים שלו. גם כשהציל חברים בצוק איתן הוא אמר 'אני לא גיבור. עשיתי מה שצריך לעשות'. הייתה לו נתינה אינסופית. תמיד היה אוזן קשבת ועם נכונות לעזור לכולם. הוא הספיק המון בחיים, גילינו על המון דברים טובים שעשה. הוא הלך כשכיף לו וטוב לו".
פורסם לראשונה: 23:22, 17.07.25
