המלחמה שהתחילה ב-7 באוקטובר 2023 הוכיחה שבמזרח התיכון, אפשר לסמוך על הסכמי שלום. כשחמאס תקף את ישראל הוא כמובן לא הפר שום הסכם שלום, כי ארגון הטרור מעולם לא חתם על הסכם כזה ותמיד היה מאוד גלוי לגבי כוונתו לחסל את ישראל. במהלך השנתיים שחלפו מאז אותו יום נורא, כל ההסכמים עליהם ישראל כן חתמה עם שכניה הערבים החזיקו מעמד.
גם הרשות הפלסטינית שמרה על השקט, למרות לחץ עצום מצד חמאס ולמרות הרבה פרובוקציות מצד ממשלת ישראל והמתנחלים. ובכל הנוגע לאזרחים הפלסטינים של מדינת ישראל עצמה, הם נשארו ברובם המכריע נאמנים לישראל
חמאס קיווה שמתקפת הפתע שלו תביא למערכה כוללת של העולם הערבי והמוסלמי נגד ישראל, אבל זה לא קרה. השחקנים היחידים שנקטו פעולות אלימות ישירות נגד ישראל הם חיזבאללה, החות'ים, איראן והמיליציות האיראניות בסוריה ועיראק – שאף אחד מהם מעולם לא הכיר בזכות קיומה של ישראל. לעומת זאת מצרים לא הפרה את הסכם השלום שהיא חתמה עם ישראל ב-1979; ירדן לא הפרה את ההסכם מ-1994; ומדינות המפרץ דבקו בהסכמים מ-2020. למעשה, כל המדינות הערביות האלה עזרו לישראל בדרכים שונות להגן על עצמה. לדוגמא, באפריל 2024 ושוב ביוני 2025 ירדן יירטה טילים וכטב"מים איראנים בדרכם לישראל, בעזרת מידע ממדינות המפרץ.
גם הרשות הפלסטינית שמרה על השקט, למרות לחץ עצום מצד חמאס ולמרות הרבה פרובוקציות מצד ממשלת ישראל והמתנחלים. ובכל הנוגע לאזרחים הפלסטינים של מדינת ישראל עצמה, הם נשארו ברובם המכריע נאמנים לישראל. ב-7 באוקטובר ובשבועות שאחר כך חמאס קיווה שערביי ישראל יתקוממו, והרבה יהודים בישראל פחדו ששכניהם הערבים עלולים לתקוף ולטבוח אותם, אבל זה לא קרה.
בפועל, הרבה פלסטינים אזרחי ישראל באו לעזרת שכניהם היהודים, וכמה מהם אף שילמו על כך בחייהם. לדוגמא, עבד אלכרים חסן נסאסרה ועווד דראושה נרצחו בשביעי באוקטובר בזמן שהם ניסו להציל אנשים מהטבח בפסטיבל נובה. במהלך השנתיים שלאחר מכן, עשרות אלפי פלסטינים אזרחי ישראל שרתו בנאמנות בבתי החולים של ישראל, במרפאות, בסוכניות הממשלה, במשטרה ואף בצבא. מנהיגי המפלגות הערביות גינו בחריפות את טבח השביעי באוקטובר, וקראו פעם אחר פעם לשלום.
מדוע הרשות הפלסטינית ומדינות כגון מצרים וירדן שמרו על השלום?
כמובן שהעוצמה הצבאית של ישראל הייתה סיבה מרכזית מדוע הרשות הפלסטינית ומדינות כגון מצרים וירדן שמרו על השלום. אבל ארועי השנתיים האחרונות מוכיחים שיכולות צבאיות לבדן לא יכולות להבטיח יציבות לאורך זמן. ב-7 באוקטובר 2023 לישראל היה יתרון צבאי מכריע על חמאס, אבל זה לא הספיק כדי למנוע את פריצת המלחמה או כדי להשיג את כל מטרותיה של ישראל גם אחרי שנתיים של מלחמה נוראה.
מי שטוענים שהדרך היחידה לשמור על בטחון ישראל זה לחסל כליל את היכולות הצבאיות של כל אויב פוטנציאלי צריכים להרהר במקרה של מצרים. במונחים צבאיים, מצרים מהווה איום גדול יותר לישראל מאשר חמאס או איראן. כוחותיה הצבאיים של מצרים מונים למעלה ממיליון איש, ובניגוד לאיראן למצרים יש גבול יבשתי ארוך עם ישראל. האם פירוש הדבר שישראל חייבת להנחית מכה מקדימה על מצרים, ולחסל את הצבא המצרי לפני שיהיה מאוחר מדי? אפילו חברי הממשלה הקיצוניים ביותר לא תומכים בתכנית פעולה מטורפת כזו. כולם מבינים שעדיף בהרבה לשמור על הסכם השלום בין ישראל למצרים.
למזרח התיכון יש מוניטין כאזור אלים במיוחד. אבל כדאי לזכור שהוא גם מקום הלידה ההיסטורי של הסכם השלום. לוח חמר המתוארך לשנת 2350 לפנה"ס מתעד הסכם בין ערי המדינה אבלה ואברסאל. תיעוד רב יותר יש להסכם השלום שנחתם בסביבות שנת 1259 לפנה"ס בין מצרים לממלכת החיתים. לאחר כשבעים שנה של מלחמות עקובות מדם שני הצדדים התחייבו להימנע מאלימות, לכבד את הטריטוריה של הצד השני, ואפילו לספק לצד השני עזרה בעיתות חירום. שני הצדדים הבטיחו שצאצאיהם ימשיכו לדבוק בחוזה השלום לנצח.
החוזה אכן החזיק מעמד במשך קרוב למאה שנה, עד שממלכת החיתים קרסה מסיבות שלא קשורות במצרים. למעשה, מצרים ניסתה לסייע לחיתים בשעת המשבר שלהם, ושלחה להם אספקת דגן כשהחיתים סבלו ממחסור ממושך במזון. אמנם סיבה מרכזית לכך שהמצרים והחיתים חתמו על הסכם השלום ושמרו עליו, היא ששניהם חשו מאוימים על ידי אויבים חדשים כגון האשורים וגויי הים. אבל היכולת להכיר בקיומם של אינטרסים משותפים היא הבסיס לכל הסכם שלום מוצלח.
יובל נח הרריצילום: Ryan Nash Photography / Shutterstockכשאנו חושבים על הארועים הנוראיים של השנתיים האחרונות, כדאי שנטה אוזן להצלחה השקטה של הסכמי השלום במזרח התיכון. השקט הזה חשוב לא פחות מרעשי הפיצוצים והלחימה. ההסכמים שישראל חתמה עם שכניה הערבים הועמדו למבחן קיצוני – ועברו את המבחן בהצלחה. מלחמת השבעה באוקטובר הוכיחה שכוח צבאי לבדו לא מסוגל להבטיח שקט, ושאפילו במזרח התיכון יש ערך רב להסכמי שלום.
