יזהר ליפשיץ, בנו של עודד ליפשיץ, סיפר אמש (רביעי) שבני המשפחה נחשפו אחר הצוהריים להודעת ארגוני הטרור על כך שאביהם ייכלל היום בשחרור ארבעת החללים החטופים. באישור המשפחות, הודיעה בהמשך ישראל שהחטופים שיוחזרו הם שירי ביבס וילדיה, כפיר ואריאל, ועודד ליפשיץ. "עד שהוא לא יעבור זיהוי ודאי לא נקבע כלום, אבל אנחנו מוכנים לכך שזה קורה מחר", אמר ל-ynet.
עוד לפני הודעת ישראל על קבלת הרשימה אמר אמש ליפשיץ, "ראינו הודעה של חמאס והג'יהאד. הכול מראה שזה הולך לקרות מחר, אבל עד שהם לא יעבירו, ועד שלא נדע שעשו איזו טעות - אז אנחנו נקבל את התשובה וזהו. חשש לחייו אנחנו כבר יודעים הרבה זמן שיש". לדבריו, "התחושות קשות. התחושה היא שהוא יצא חי, נחטף חי וחוזר מת. הקיבוץ שרוף, הקהילה שחוטה, אז אילו תחושות יכולות להיות? תחושות לא פשוטות. יש לנו שם בבית הקברות שיכון ותיקים, אז כשהוא יגיע, אם הוא יגיע מחר, הוא יצטרף לטרגדיה".
הוא סיפר על החטופים הרבים מהקיבוץ שנרצחו בשבי, בהם חיים פרי ז"ל, אלכס דנציג ז"ל ויורם מצגר ז"ל. "הם חסרים לנו. חברי קיבוץ ניר עוז שנרצחו במנהרות והוחזרו. יש חמישה כאלה. זה חלק מהטרגדיה פה, אבל זו סגירת מעגל". הוא סיפר כי רצה להצטרף לחגיגות של המשפחות של החטופים שישובו בשבת, אך כרגע "אין זמן מתאים לדברים כאלה, וזה יגיע. נתמודד עם זה".
בתור הבן של אבא עודד, איך אתה מרגיש?
"מרגיש יתום. הסיפור של החטיפות הוא אחד הקשים ביותר, כי אין פרידה מסודרת מהחטופים. אנחנו יודעים שאבא שלי היה חי לפחות שבועיים או שלושה בדירה אחרי שנחטף. הוא היה פצוע, כאוב, חבול מהמכות ומהסחיבות, עם פצעי ירי ביד – לבד, אומלל, באיזו דירה בחאן יונס, בלי לדעת מה קרה לחבריו מהקיבוץ או לאמא שלי".
ליפשיץ סיפר כי היו עדויות על כך שאביו חיפש אותה, ושאל אם מישהו יודע מה עלה בגורלה. "אבל אמא שלי נחטפה ישר למנהרות, והוא נחטף יותר מאוחר למקום אחר. הוא ניסה להבין מה קרה לה – אבל הם מעולם לא נפגשו מאז רגע הפריצה לממ"ד".
עוד הוסיף כי "בתור הבן שלו הייתי מעדיף לדעת שהוא נרצח ב-7 באוקטובר מחוץ לבית בניר עוז ולא שהוא היה צריך לעבור את כל הסבל והעינויים האלה ולהיות לבד וכמו כלב למות שם בעזה. זה קטע עצוב, הוא גמר את החיים שלו בצורה טרגית ומשפילה, לא ראויה, מבזה. ככה גם רבים מקהילת קיבוץ ניר עוז. הבית שלו נשרף, אשתו נחטפה עם מכות שהוא בטח ראה את זה. נורא. בלי המשפחה, בלי ילדים, בלי לעשות קלוז'ר".
לדבריו, מדובר בטרגדיה שמלווה משפחות רבות: "חטופים שחיו שם בפנים חיים שלמים בלעדינו, במצוקה נוראית, והחור הזה תמיד יישאר". הוא דיבר גם על תחושת ההחמצה שמלווה את מי שאיבד קרוב משפחה: "כשחלק חוזרים חיים וחלק מתים, אתה מרגיש את הפספוס. אבל אני לא משווה את עצמי להורים שאיבדו ילדים – אבא שלי היה בן 84, היו לו נכדים, הוא חי חיים שלמים".
הגיע לניר עוז בשנת 1956: "מפעל חייו"
עודד נחטף מביתו שבקיבוץ. אשתו יוכבד ליפשיץ, נחטפה גם היא מביתם, ושוחררה באוקטובר 2023 יחד עם נורית קופר. יוכבד סיפרה שבבוקר הטבח עודד ניסה לסגור את דלת הממ"ד אך המחבלים ירו בידו. היא נלקחה על-ידי המחבלים על טוסטוס בעוד עודד שכב בפתח הבית מעולף ומדמם. לאחר מכן התברר שהחוטפים הלבישו את עודד בגלבייה והוא היה כלוא במשך 20 יום עם חנה קציר, שנחטפה ושוחררה גם היא.
יוכבד ועודד ליפשיץ הקימו בניר עוז גינת קקטוסים מפוארת וייחודית. דניאל, נכדם, סיפר: "סבא שלי הגיע לניר עוז בשנת 1956, הקיבוץ הוא מפעל חייהם שלו ושל סבתא שלי". עודד היה בעברו פעיל שלום שהסיע פלסטינים חולי סרטן מעזה לקבל טיפול בבתי חולים בישראל.
משפחת ליפשיץ ביקשה למסור דרך מטה החטופים: "השעות הללו אינן פשוטות עבורנו, לאחר שעודכנו כי עודד האהוב שלנו נמצא ברשימת החללים החטופים שישובו מחר לישראל, אחרי שנחטף בחיים מביתו בקיבוץ ניר עוז. 502 ימים קיווינו והתפללנו לסוף אחר, אך עד שלא נקבל ודאות מוחלטת המסע שלנו לא יסתיים וגם לאחר מכן נמשיך להיאבק עד להשבת החטוף האחרון".
פורסם לראשונה: 19:56, 19.02.25
