אי אפשר לפספס בזמן האחרון את השיח הער על סוגיית הזנות. בתוכניות דוקו, באתרי חדשות, בתוכניות אירוח, שוב ושוב אנחנו מגלים עד כמה קשה תופעת הזנות, כמה קל להיות משודלת אל תוך עולם הזנות, עד כמה קשה לצאת. היום אנחנו עוצרות את מירוץ החיים לרגע, כדי לציין את היום הארצי למאבק בתופעת הזנות, יחד עם עיריית ת"א יפו, לזכור את הקורבנות ולהמשיך את המאבק למיגור התופעה. רבים עדיין לא זוכרים שצריכת זנות היא עבירה על החוק , שהוארך בכנסת ל 5 שנים נוספות רק לפני חודש.
מיד כשנכנסתי לתפקידי ישבתי לקפה עם "שורדות זנות", קהילה של אקטיביסטיות גיבורות, שהחליטו לקחת את זוועות החיים שעברו מגיל צעיר ולהפוך אותן למנוע של שינוי. "אני כאן כדי להציל את הנערה הבאה לפני שמישהו ישדל אותה" אמרה לי ילנה דיוואין, ששרדה שנים של "עבודה" במועדוני חשפנות. "היו תקופות שהרגשתי שאף אחד בחיים לא יישמע אותי" אמרה לי ד', גיבורה נוספת שעברה אלימות מינית קשה כבר כנערה צעירה. פ' סורסרה ע"י אמה לעבודה ברחוב מילדות. מ' נכנסה לעולם הזנות כשחיפשה ארוחה חמה וקצת יחס, כילדה רעבה מהפריפריה החברתית של ישראל. רובן היו אז עולות חדשות עם סיפורי הגירה קשים. חלקן נשאבו לעולם של התמכרות לסמים ואלכוהול, חלקן מחזירות חובות עד היום.
כולן ללא יוצא מן הכלל נשאבו לזנות בעודן קטינות, אחרי שהכירו גברים חזקים ומבוגרים מהן, ששידלו אותן בקלות או בכוח אל תוך עולם הזנות, עולם שהיציאה ממנו קשה עד בלתי אפשרית
אחת אחת הן ישבו מולי וחשפו טראומה קשה מנשוא. כל אחת היא עולם ומלואו עם נסיבות חיים שונות, אך מתוך העדויות שלהן עלתה תמונה אחת ברורה שחזרה על עצמה שוב ושוב- כולן שרדו אלימות מינית קשה בילדות, תקיפות מיניות מגיל צעיר, הורים פוגעים או שאינם יכולים לגונן, לעיתים גם גילוי עריות. כולן ללא יוצא מן הכלל נשאבו לזנות בעודן קטינות, אחרי שהכירו גברים חזקים ומבוגרים מהן, ששידלו אותן בקלות או בכוח אל תוך עולם הזנות, עולם שהיציאה ממנו קשה עד בלתי אפשרית.
הן דיברו ואני חשבתי על עצמי. האם הייתי מצליחה לשרוד כמוהן, לצאת מהזנות ולהשתקם? האם הייתי מתה בזנות , אחרי התמכרות לסמים ואלכוהול כמו רבות אחרות? איזו עבודה הייתי מצליחה למצוא? האם הייתי מצליחה לגדל ילדים שנולדו כתוצאה מהאלימות הזו? האם מישהו היה יודע על גורלי? רבות משורדות הזנות הינן אימהות לילדים, אותם הן מגדלות לבד. נשים בזנות אינן 'נשים אחרות' ש"תמיד היו ותמיד יהיו שם", אלו נשים עם גורל אכזר שיכול היה להיות גורלה של כל אישה אחרת. תופעת הזנות היא הפנים של כולנו כחברה. החובה למגר את הזנות ולהציל את כל מי שאפשר, היא החובה המוסרית שלנו כמדינה המבקשת להיות חברת מופת.
מוריה סילפן רודלצילום: שרון גבאיוהנה בתוך האלימות הקשה הזו, יש גם רגעים של אופטימיות ותקווה. עתירתו של איל גולן נגד ההחלטה של עיריית ר"ג שלא לאפשר לו להופיע - נדחתה והוא הפסיד שוב מיליוני שקלים. נזכיר שאביו של איל גולן, דני ביטון, סירסר ושידל נערות צעירות בסיכון, ביניהן טאיסיה, אל תוך הזנות. סחר בגופן והכריח אותן לבצע אקטים מיניים עם כל מי שכפה עליהן, הכל בשמו של איל גולן ובאפס מעש של המשטרה. על כך הוא הורשע, ריצה אונס מאסר והשתחרר. אך את הצעקה האדירה שבקעה מתוך החברה הישראלית והוקיעה את אייל גולן, מי שמסמל יותר מכל את תרבות האונס והזנות – אי אפשר יותר לעצור.
מוקצה מחמת המיאוס הוא מכתת רגליו ומחפש מקום להופיע – עלינו האחריות שלא יימצא מקום כזה. את הצדק שאי אפשר לעשות בבית המשפט (כי 'איל לא ידע'), נמשיך לעשות כולנו על הבמות. בעולם בו הזיכרון הקולקטיבי קצר כל כך, נותר לנו רק לזכור. לכוכבי תרבות האונס, מי שמנצלים ופוגעים בנערות וצעירות – לא תהיה שום במה. רק כך נמגר את תופעת הזנות ונושיט יד לכל אישה שעדיין נמצאת שם, באלימות העתיקה ביותר בעולם.
הכותבת היא מנכ"לית המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות
