עמירם קופר ז"ל, החטוף האחרון מקיבוץ ניר עוז שהוחזק בעזה, הובא היום (ראשון) למנוחות באדמת הקיבוץ שהקים, בו גידל את ארבעת ילדיו. מאוחר יותר היום יובא למנוחות גם סהר ברוך מקיבוץ בארי, שנחטף בעת שניסה לברוח מהמחבלים שהציתו את ביתו ב-7 באוקטובר.
הלוויתו של עמירם קופר בניר עוז
(צילום: דוברות ניר עוז)
נורית קופר, שורדת השבי ואלמנתו של עמירם, אמרה בכאב: "לכתוב על קופר בלשון עבר מוזר לי ביותר. הגעתי לניר עוז בגיל 18 כחברה בגרעין צבר. עוד לפני שהכרתי את קופר שמעתי על בחור אחד בגרעין ניר עוז שכותב שירים ושורק מנגינות. אהבתי את שיריו. בהמשך הכרנו, התאהבנו והקמנו משפחה. קופר היה בעל למופת ואבא חם ואוהב לילדיו ולנכדיו. חיינו חיים מלאים וטובים בניר עוז, היינו תמיד יחד, בלתי נפרדים. אפילו במנהרות היינו יחד. חלקנו את אותו המזרן ואת המזון המועט שקיבלנו וקיווינו לחזור הביתה בחיים. זוהי אבדה גדולה לכולנו. החיים בלעדיו בודדים. אתה חסר לי מאוד ואני מתגעגעת. באהבה רבה, נורית".
הבת רוית נוחומוביץ' ספדה: "אבא, השבועות האחרונים היו קשים מנשוא. כאילו לא עברנו מספיק מעינויי חוסר הוודאות, החמאס המשיך להתל בנו עוד ועוד. האפשרות שהנה, אתה שב אלינו אחרי שנתיים כדי שתוכל סוף סוף לנוח באדמת ניר עוז, נראתה לרגעים אמיתית עד כדי כאב ודפיקות לב מואצות ולעתים התרחקה עד כדי יאוש מכרסם ומייסר. המחשבה שייתכן שתישאר שם לעד הייתה בלתי נסבלת עבורי. במשך תקופה ארוכה חיינו בחוסר ודאות לגבי גורלך, לגבי הנסיבות הנוראיות שבהן מצאת את מותך בשבי".
לסיכום אמרה: "אבא, אני כל כך מצטערת שזה לקח זמן כה רב, סליחה שלא הצלחנו להחזיר אותך בחיים, סליחה שעבורך הזמן נגמר, סליחה שנאלצת להישאר מוטל שם זמן כה רב. בוודאות יש משהו מקל, משהו שמאפשר להרגיע את הלב, משהו שמשחרר את היום השחור בתולדותינו. הוודאות מגיעה לכל המשפחות ואף משפחה לא תישאר לבד במאבק להשבת אהובינו. נקלענו לטרגדיה ומאבק שהוא כבר לא רק הסיפור הפרטי שלנו, הוא הסיפור של העם הזה, המדינה הזאת והערכים שכולנו חייבים להילחם עליהם. במאבק הזה לא היינו לבד".
רותם קופר, בנו של עמירם, הוסיף: "השנים נצברו, האילנות גבהו וילדיך פרשו כנפיים, אך אתה ואמא דבקתם בניר עוז ולא עזבתם את ביתכם גם בימים קשים תחת מתקפות של טילים. וכך היה גם בשבת השחורה כשאתה ואמא נחטפתם על ידי מרצחים עלובים ונזנחתם על ידי מנהיגים קטנים ופחדנים. בדרך נס אמא שוחררה והוחזרה לחיק משפחתנו לאחר 17 ימים במנהרות החמאס. נחמה מועטה אנו מוצאים בכך שידעת שאכן כך היה הדבר".
נשיא המדינה סופד בהלווייתו של עמירם קופר ז"ל
(צילום: עומר מירון)
אסנת פרי: "לא נהיה אותם אנשים שהיינו"
(צילום: ירון ברנר)
לפי הבן, "הימים, השבועות והחודשים שחלפו מאז שחרורה של רעייתך ודאי היו קשים מנשוא, כשהנפש מטלטלת בין תקווה לייאוש והגוף מתקשה לתפקד בתת-התנאים המשפילים בהם הוחזקת. ובכל זאת בתעצומות נפש שרדת חודשים ארוכים, ארוכים מספיק בכדי שמדינתנו - שהוקמה בראש וראשונה כדי לספק בית וביטחון לעם היהודי - תמלא את חובתה הבסיסית כלפיך וכלפי חבריך".
"אבא ברצוני לבקש ממך סליחה פעם נוספת על כך שנכשלנו כולנו, ראש ממשלת ישראל ועד אחרון אזרחיה, לשחרר אותך ואת חבריך מהשבי מבעוד מועד", הדגיש. "תפקידה של מנהיגות אחראית ואמיצה הוא ליזום ולייצר הזדמנויות שיכלו להביא לשחרורך כמו גם של רבים אחרים, אך לצערי לא כך היה הדבר. הסיפור הזה, אבא, יכול וצריך היה להיגמר אחרת ועל כך לא תהיה כפרה. אבא, לאחר מאבק של יותר משנתיים הבאנו אותך סוף סוף הביתה למנוחת עולמים בנחלתך, בקיבוצך, קיבוץ ניר עוז שכל כך אהבת".
נשיא המדינה יצחק הרצוג ספד: "עמירם יקר ואהוב, אנחנו עומדים היום, בלב קרוע, ללוות אותך למנוחת עולמים, כששירך הצורב, הכואב, היפהפה והרואה למרחוק על שפתנו. בקרקע סדוקת מכאוב ושותקת זו כפי שהגדרת אותה, באדמה שאהבת כל כך, האדמה שאותה עבדת ולה כתבת את שיריך המופלאים, בקרקע הזו - אנחנו מייחלים שתמצא סוף-סוף מנוחה. כנשיא מדינת ישראל, בשם מדינת ישראל והעם כולו, אני עומד כאן, בראש מורכן ומבקש ממך, עמירם, סליחה.
"עמירם היקר והאהוב, השארת לנו מילים שיש בכוחן לסמן לנו דרך ולהעניק לנו ביטחון ואמונה. גם כשאתה זוכה כעת למנוחה נכונה, אני סמוך ובטוח שתמשיך ללוות אותנו בקול שלך, הצלול, החם, הנדיב והייחודי; כמו שכתבת במילותיך, שהן כמו טיפות של גשם על השדות היבשים ניר עוז: 'כִּי הוּא שֶׁחוֹנֵן לַחְזוֹר לִחְיוֹת נְעוּרֵי זֵרְעוֹן וְנֶבֶט, וְהוּא שֶׁיִּתֵּן לָעֶצֶב מָזוֹר עַד גִּבְעוֹל יַצְמִיחַ שִׁבֹּלֶת דּוֹאֶבֶת'. היה שלום עמירם, ותהי נשמתך – ונשמות כל חללי ניר עוז – צרורות בצרור החיים לעד".
תושבת ניר עוז אסנת פרי, שבעלה חיים נחטף ונרצח, אמרה בריאיון לאולפן ynet כי "עמירם וחיים היו ביחד עם עוד אנשים מניר עוז - עד מותם. לא בטוח שתהיה סגירת מעגל אי פעם, אנחנו לא נהיה אותם אנשים שהיינו. סגירת מעגל זה כאילו עכשיו הכל בסדר".
אמו של סהר מדברת בהלוויה
(צילום: דוברות קיבוץ בארי)
עמירם, בן 85, היה כלכלן, חקלאי ומשורר, איש משפחה אהוב ומסור. הוא היה נשוי לנורית, אב לרותם, רוית, לוטן וישרוליק וסב ל-11 נכדים ונכדות. עמירם היה חבר תנועת "השומר הצעיר" שמצעירותו שאף להיות חקלאי וקיבוצניק. יחד עם חבריו לגרעין נח״ל, היה מחלוצי וממקימי קיבוץ ניר עוז וראה בהתיישבות הנגב המערבי את משימת חייו.
ככלכלן, במהלך 65 שנותיו בקיבוץ, היה מרכז משק, עבד בחקלאות ובהמשך שימש במשך 24 שנים ככלכלן ראשי של יישובי חבל מעון עד יציאתו לגמלאות. כמשורר ומלחין מוכשר, כתב קופר מחזות, מאמרים וספרי שירה רבים שהביעו את אהבתו לטבע, לחקלאות ולחיי הקיבוץ שמוכרים ומלווים כל דור. בניר עוז אמרו כי "נזכור תמיד את עמירם כאיש של אנשים ושל מילים, חלוץ וערכי, אדם בעל יוזמה ורעיונות שאהב כל כך את הקיבוץ ואנשיו".
לאחר השבתו מהשבי הודיע קיבוץ ניר עוז כי "755 ימים לאחר הטבח - בשבי בעזה אין חטופים מקיבוץ ניר עוז. ב-7 באוקטובר, בשעות של מחדל, 76 אנשים נחטפו מניר עוז והבית שלנו הפך למוקד של אסון. מאז, קהילת ניר עוז חיה את אותו יום נורא ונאבקת להשיב את כלל החטופים. כעת, עם השבתו של החטוף האחרון מהקיבוץ, נוכל להתחיל לעבד, להשתקם ולהתאבל על 65 יקירינו שלא ישובו עוד. לצד סגירת המעגל הכואבת שלנו, ישנן עוד 11 משפחות שמחכות ליקיריהן. נמשיך לפעול יחד עמן להשבת כולם - עד החטוף האחרון".
סהר נטמן ליד אחיו: "עכשיו אתה קרוב אלינו"
בבית העלמין בבארי הובא למנוחות סהר ברוך, שנחטף לרצועה ב-7 באוקטובר ונרצח בשבי. הוא נטמן לצד אחיו עידן, שנרצח בקיבוץ במהלך הטבח, אחרי שמאות הגיעו ללוות אותו בדרכו האחרונה. סבו יצחק הכר, שאשתו גאולה נרצחה באותו יום נורא, הקריא קדיש.
תמי ברוך, אימו של סהר, ספדה בהמשך: "סהר יקר שלי, סוף סוף הוחזרת הביתה. 758 באוקטובר ואתה מובא לקבורה. לא יודעת מה אתה יודע, אז אשתף אותך כאן: ביום הפוגרום הנורא בבארי ובעוטף נרצחו כ -1,179 אזרחים, וביניהם עידן שלנו וסבתך גאולה (אמי).
"באותו יום מזוויע נחטפו 251 חטופים. מאז, בשנתיים האחרונות, מתנהלת מלחמה להחזרת ביטחוננו וחטופינו, בה נהרגו כ-1,152 חיילים. עכשיו, שנתיים אחרי, עדיין נשארו עוד 11 חטופים בשבי, ורק אחרי שכולם יחזרו הפרק הנורא הזה בחיינו יוכל להסתיים, ויתחיל פרק חדש של ניסיון שיקום חיינו. הטראומה הקשה הזו תמיד תהיה חקוקה בלבנו".
לדבריה, "זמן רב מדי היית חטוף וזה כבר הפך לחלק מהזהות שלך. לפני היו לך זהויות אחרות רבות כמו טייל, שחקן שח, חותר קייק, תלמיד חכם, חנון, מנוען סטי"ל ועוד. קיוויתי בשבילך שיהיו לך עוד זהויות חדשות כמו מהנדס חשמל, שרצית להיות, בן זוג, אבא ועוד ועוד, אך זה כבר לא יקרה".
"יש לנו הרבה, אבל לא מספיק, זיכרונות יחד", הוסיפה. "יש בי צער רב שלא ניצור זיכרונות חדשים יחד, שחוויות רבות כל כך לא תחווה בכלל. נפרדת ממך פה באדמת בארי שכה אהבת, ממש פה קרוב הייתי יושבת על אבן בזמן שאתה ואחיך הייתם עושים שוב ושוב מקטעים מהמסלול האדום באופניים. עכשיו אתה קרוב אלינו, לעידן, לסבתא גאולה ולעוד רבים מאיתנו. השיר שבחרנו שישירו לכבוד חזרתך, לכבוד קבורתך, הוא השיר ששמעתי מאות (טוב אולי אלפי) פעמים מהאמבטיה בזמן שהתקלחת. אהבתי לשמוע אותך שר ואוהב אותך תמיד, אמא".
ענבל בכר, דודתו של סהר, אמרה: "אחרי יותר משנתיים של חוסר וודאות קיבלנו את ההודעה על השבתך. הודעה ששוברת לרסיסים את שבריר הספק והתקווה. שנתיים שחיינו במאבק בין השכל והלב שאולי זה פייק ניוז או סרטון AI לתעמולה נבזית, כי איך אפשר לחיות עם הידיעה שהיה יכול להיות סוף אחר?".
"תחושת הפספוס כל כך גדולה, הגיע לנו סוף אחר שבו אתה חוזר אלינו על שתי הרגליים ואמא ואבא והאחים גיא וניב מחכים לך בזרועות פתוחות", הוסיפה בכאב. "איך יכול להיות שנחטפת חי וחזרת אלינו בארון? זה יכול היה להיות בעסקה של נובמבר, או אם מבצע החילוץ לא היה נכשל. הרי אתה כל כך צעיר, החודש היית צריך לחגוג 27, היית אמור להתחיל שנה שלישית באוניברסיטה ועם חיים שלמים לפניך. במקום זה אנחנו עכשיו סוגרים מעגל ומביאים אותך לקבורה".
עוד סיפרה דודתו של סהר: "קיווינו כל כך שתשוב אלינו, ידענו שזה יהיה מסע ארוך בגלל גילך אבל החזקנו בתקווה עד 8 בדצמבר 2024, נר שני של חנוכה, בו קיבלנו את הבשורה כי נרצחת בשבי. סהר, איזה ילד קסם היית, היה לך חיוך גדול שנמרח על כך הפנים והעיניים שלך היו מתכווצות לקו וכמצופה מילד שנון וחכם היו לך מגוון תחביבים ותחומי עניין. אהבתך למבוכים ודרקונים עם האהבה לילדים הובילו אותך להדריך בחוג, הדבקת אותם בעולם הפנטזיה, היית איתם בגובה העיניים".
לסיכום אמרה: "סהר, אנחנו יודעים שעברת גיהינום ולא יודעים אם להתנחם בכך שלפחות הוא היה קצר. אנחנו חיים שוב ושוב בשאלה האם יכולנו להציל אותך, את עידן, את סבתא. סהר, אנחנו מבקשים ממך סליחה - סליחה שלא זכית לסוף אחר. מקווים שלפחות עתה תמצא מנוחה פה ליד עידן אחיך וסבתא גאולה. אנחנו רוצים לומר תודה לכל אזרחי ישראל שנאבקו ועדיין נאבקים עבור השבתם של כל החטופים, לכוחות הביטחון ולחיילי צה"ל, לעולם לא נוכל להשיב לכם על כך. אנחנו קוראים פה בקריאה להחזרת כל 11 החללים החטופים שעדיין לא הושבו לאדמת ישראל. לא נוכל להמשיך בחיינו עד שלא כולם יחזרו".
בתום ההספד שר אורן ברזילי את "אני אחלום לנצח", שאליו התייחסה תמי בהספדה. בהמשך הספידו את סהר גם דודתו רבקה מנור, וכן בני כיתתו בקיבוץ (כיתת אננס), חברו ומפקדו בצבא וובה מינדל, חברו מהטיול בדרום אמריקה רונן דרוקמן ובנות דודו מאיה ושירה.
פורסם לראשונה: 11:42, 02.11.25
