מאז תחילת השנה, 100 ילדים בחברה הערבית הפכו ליתומים בעקבות רצח של אחד מהוריהם. רק בסוף השבוע האחרון נוספו שבעה ילדים למעגל האובדן הקשה, ונראה שהאלימות והפשיעה בחברה הערבית לא פוסחת על איש - לא על עבריינים, לא על חפים מפשע, ולא על ילדים שבמקרה נקלעו לזירת ירי או פיצוץ.
זירת פיצוץ הרכב בג'לג'וליה
גם עומר מוחמד עבד אלחק בן ה-10 כמעט הצטרף לרשימת הקורבנות הבלתי נתפסת. הוא ניצל מפיצוץ הרכב בג'לג'וליה שגבה את חייהם של תאמר אבו קישק וטייב מסרי אמש - כשהיה במרחק של כ-90 מטרים מהאירוע, שהתרחש בלב שכונת מגוריו. השניים נהרגו מהפיצוץ, שנחשד כ"תאונת עבודה", והוא נפצע באורח קל.
"פתאום שמעתי פיצוץ חזק ומאוד פחדתי", סיפר עומר מבית החולים מאיר בכפר סבא, שם הוא מאושפז עם פגיעות ברגליו. "לא ידעתי מה לעשות, זה היה מפחיד. טוב שנשארתי בחיים. אם הייתי קרוב יותר – הייתי מאבד את החיים". אביו, מוחמד, הוסיף: "נכתבו לו חיים חדשים. זירה כזו יכלה להסתיים במותם של עוד חפים מפשע. אני קורא לכל החברה הערבית להתאחד - כדי שלא נאבד את היקרים לנו".
הנתונים שהגיעו מארגון "חמניות – המקום ליתומים בישראל" חשפו את עומק הטרגדיה: מאז תחילת 2025, 100 ילדים בחברה הערבית הפכו ליתומים בעקבות רצח של אחד מהוריהם. בין השנים 2021 ל-2024, הפכו כ-660 ילדים בחברה הערבית ליתומים מנסיבות דומות. הערים עם מספר מקרי הרצח הגבוה ביותר בשנתיים האחרונות הם: לוד (37), נצרת (31), רהט (26), רמלה (25), אום אל-פחם (24), שפרעם (23), ועוד.
עמותת "חמניות - המקום ליתומים בישראל" פועלת בפריסה ארצית ומלווה מאות יתומים מדי שנה, כולל בחברה הערבית. דרך מרכזים מנצרת ועד כסייפה, מציעה העמותה תמיכה רגשית ארוכת טווח לילדים שאיבדו הורה - באמצעות מפגשים קבוצתיים, ליווי מקצועי וקהילה שמסייעת להם לעבד את האובדן ולצמוח מתוכו.
2 צפייה בגלריה
"כל יתום כזה הוא תמרור אזהרה מהבהב לחברה כולה". ד"ר באקה מואסי
(צילום: עמותת חמניות-המקום ליתומים בישראל)
ד"ר באקה מואסי, מנהלת תחום החברה הערבית בעמותת "חמניות", מלווה מקרוב את סיפוריהם של הילדים שנותרו מאחור. לדבריה, המספרים משקפים מציאות יומיומית בלתי נתפסת: "כשאנחנו אומרים 'יתום האלימות ה-100', זה לא רק מספר. זה ילד אמיתי, עם שם, עם פנים, עם עולם שלם שנשבר. הילד הזה הלך לישון עם הורה אחד - וקם בבוקר למציאות אחרת, של חוסר ביטחון, של כאב, של שאלות שאין להן תשובות.
"לצערנו, המדינה לא ערוכה לתת מענה רגשי או נפשי ארוך טווח לילדים האלה – בטח לא באופן מותאם לתרבות ולשפה שלהם. אנחנו בחמניות עושים הכל כדי להעניק להם תחושת שייכות, תמיכה ותקווה. אבל אנחנו לא יכולים להחליף את המדינה. ילדים שנפלו קורבן לגל האלימות הזה - לא באשמתם - לא יכולים להישאר שקופים. כל יתום כזה הוא תמרור אזהרה מהבהב לחברה כולה. אם לא נבלום את האלימות – נאבד לא רק חיים, אלא גם דור שלם של ילדים שצומחים בטראומה".
