בשלוש השנים האחרונות פועלת ישראל באופן שיטתי לפירוק "ציר הרשע" – באיראן, בלבנון ובעזה. האסטרטגיה המרכזית שנבחרה הייתה פגיעה בהנהגות הארגונים והמשטרים. עלי חמינאי, חסן נסראללה ואיסמעיל הנייה הוצאו ממעגל קבלת ההחלטות, ובמקומם נכנסו מחליפים הנתפסים לעיתים כדמויות פחות כריזמטיות ופחות מנוסות. אולם בפועל, הם אינם מתונים מקודמיהם, הם חדורי מוטיבציה לנקמה וממשיכים להוביל קו אידאולוגי קיצוני.
אמיר חאתמי, מפקד צבא איראן, מבקר ביחידות באספהאן
במקביל לפגיעה בהנהגות, פעלה ישראל להשמדת התשתיות הצבאיות והמבצעיות של חמאס וחיזבאללה. הישגים אלו התאפשרו בזכות גבורתם של לוחמי צה"ל ובזכות עליונות מודיעינית ומבצעית מרשימה. אולם הניסיון בעזה מלמד כי הישג צבאי לבדו אינו מבטיח שינוי אסטרטגי ארוך טווח.
בעזה לא נבנה מנגנון שלטוני חלופי ולא הוקם כוח פלסטיני אחר שיוכל לאתגר את חמאס. כתוצאה מכך, הארגון הצליח לשקם חלק ניכר מכוח האדם שלו ולהמשיך לשלוט בכל שטח שאינו מוחזק באופן ישיר בידי צה"ל. גם אם מדובר בחמאס מוחלש יותר, הוא עדיין מהווה גורם שלטוני משמעותי, כזה שעלול לחייב את ישראל להמשך פעילות ביטחונית לאורך שנים.
בלבנון התמונה שונה. ישראל בחרה לפעול באמצעות הסדר עם ממשלת לבנון, ובמקביל החל צבא לבנון להגביר את פעילותו בדרום המדינה. מדובר בתהליך מורכב ואיטי, שיחייב תמיכה אמריקאית וישראלית לאורך זמן. אם יצליח, הוא עשוי לערער את מעמדו של חיזבאללה ולצמצם את שליטתו במדינה, מבלי להידרש לעימות צבאי מתמשך.
גם באיראן נרשמו הישגים משמעותיים. הפגיעה בצמרת משמרות המהפכה ובתשתיות הצבאיות חשפה אפשרות לשינוי עמוק יותר. במקביל עלו פרסומים על ניסיונות לחזק גורמי אופוזיציה, ליצור חלופות הנהגה ואף לאמן ולחמש קבוצות מקרב הפסיפס האתני והפוליטי של החברה האיראנית בדגש על הכורדים ואף התפרסם ניסיון של המוסד הישראלי להמליך במקומו של עלי חמינאי שחוסל, את הנשיא לשעבר, אחמדינגאד שנחשב פרגמטי יותר בסוגיית הגרעין, לצד היותו שמרן, איש דת ומכחיש שואה. אולם ככל שחלף הזמן מאז סיום הלחימה, הצליח המשטר לייצב מחדש את שליטתו, וההזדמנות לממש מהלכים אלו הלכה והצטמצמה.
כיום אנו עדים שוב לעלייה במתיחות האזורית, בעיקר סביב מיצר הורמוז. נשמעים איומים הדדיים, מתבצע ריכוז כוחות ונרשמות תקיפות מוגבלות מצד ארצות הברית ומצד איראן, כחלק ממאבק מתמשך על יצירת הרתעה והשפעה. במקביל, נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ ממשיך לאיים בפגיעה בתשתיות אסטרטגיות של המשטר – מתקני חשמל, נפט וגז – מתוך הבנה שפגיעה בכלכלה האיראנית עלולה לערער את יציבותו הפנימית.
לדעתי, אם המערב אכן מבקש להביא לסיום שלטונו של המשטר האיראני, עליו לבחון אסטרטגיה שונה מזו שנוסתה עד כה. במקום ניסיון להפיל את ההנהגה מלמעלה, יש לפעול בהדרגה מלמטה.
גישה זו יכולה להתבסס על חלוקת איראן למרחבים גאוגרפיים. בכל שלב יתמקד המאמץ באזור אחד בלבד: פגיעה ביכולות המשטר באותו מרחב, יצירת תנאים שיאפשרו לתושבים להתקומם, ועידוד הקמת הנהגה מקומית חלופית. לאחר שתקום הנהגה כזו, על הקהילה הבינלאומית להעניק לה הכרה, לספק סיוע אזרחי וביטחוני ולסייע לה לבסס שלטון אפקטיבי.
איראן היא מדינה עצומה, מגוונת מבחינה אתנית וגאוגרפית. ניסיון להשתלט עליה או לשנות את משטרה במהלך אחד צפוי להיכשל. לעומת זאת, יצירת רצף של אזורים שבהם יאבד המשטר את אחיזתו עשויה לייצר תהליך מצטבר, שבסופו יישחק בסיס כוחו.
דורון הדרהלקח המרכזי מהשנים האחרונות הוא שפגיעה בהנהגה לבדה אינה מספיקה. ארגונים ומשטרים קיצוניים יודעים להצמיח מחליפים, גם אם פחות כריזמטיים. לעומת זאת, כאשר הם מאבדים בהדרגה את שליטתם באוכלוסייה ובשטח, יכולתם להשתקם נפגעת באופן משמעותי
הלקח המרכזי מהשנים האחרונות הוא שפגיעה בהנהגה לבדה אינה מספיקה. ארגונים ומשטרים קיצוניים יודעים להצמיח מחליפים, גם אם פחות כריזמטיים. לעומת זאת, כאשר הם מאבדים בהדרגה את שליטתם באוכלוסייה ובשטח, יכולתם להשתקם נפגעת באופן משמעותי.
אל"ם (מיל') דורון הדר, מפקד צוות המשא ומתן המטכ"לי
