קוראים לי הילה ואני יתומת צה"ל. אבל בגלל שחציתי את גיל 40, המדינה כבר לא רואה בי יתומה. איבדתי את אבי שלמה בקמייסטר בקרב על סולטן יעקוב במבצע שלום הגליל כשהייתי בת 11 חודשים. זה היה ב-11 ביוני 1982 (עכשיו גיליתם בת כמה אני בדיוק), ואבי, שגויס למילואים ליחידת חרמ"ש, נפל לאחר שהנגמ"ש שבו נסע נפגע מטיל סורי, והוא בן 35.
הוא היה תל אביבי תמיר והרפתקן, גדל בשכונת יד אליהו ועסק בייבוא אופנה מארה"ב ומהמזרח הרחוק. בשנות ה-70 הוא אפילו הגיע לסיני להפיק נפט עם סבא שלי, ובשלב מסוים עבר לתחום הביטוח, אחרי שנישא לאימי, מיקי ציאון. את התקופה לאחר מכן נהגה אימי לתאר כך: "לא הבנתי מדוע צריך לפתוח את התריסים". ואני? אני הייתי יתומה אז – ויש לי חדשות בשביל מקבלי ההחלטות: אני יתומה גם היום.
לימים אמא שלי נישאה מחדש למיכה ציאון, אח שכול בעצמו, שאימץ אותי, ונולדו לי אח ואחות – אלעד ונטע. היה לנו מזל גדול: זכינו להקים משפחה מדהימה מחדש. אבל גם אז עדיין הייתי יתומה. רצה הגורל, ואבי מיכה נפטר לפני 13 שנה (באותו תאריך עברי כמו אבי שלמה, בקרוב נציין שוב אזכרה כפולה), ו-10 שנים לאחר מכן גם אימי היקרה הלכה לעולמה, באמצע חופשת הלידה שלי, מהמחלה הארורה.
אנחנו נמצאים בתקופה הכי קשה שידעה מדינת ישראל. אחרי 7 באוקטובר אני זוכרת שחשבתי לעצמי איך פעם בילדותי הרגשתי שאני "מיוחדת", כי הייתי הילדה היחידה בגן, בכיתה ובשכבה שהייתה יתומת צה"ל, היחידה בבית הספר, בחטיבה ובתיכון. אני כבר מזמן לא מיוחדת. ניסיתי לנחם את עצמי בכך שלפחות ההורים שלי (שלושתם) במנוחת עולם, ולא נאלצו לחוות את הזוועות שהאחים והאחיות שלנו חוו ולמרבה הזעזוע חווים עדיין.
רק בשנת 2021 הוקמה ועדה ציבורית לבחינת מעמדם וזכויותיהם של יתומי מערכות ישראל הבוגרים, והייתה זו הפעם הראשונה שהמדינה החלה לעסוק בנושא
לאורך השנים המדינה לא הכירה ביתומי צה"ל הבוגרים (מעל גיל 21). חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) נחקק בשנת 1950 ומאז עבר תיקונים ושינויים, שלא נגעו ליתומים. רק בשנת 2021 הוקמה ועדה ציבורית לבחינת מעמדם וזכויותיהם של יתומי מערכות ישראל הבוגרים (ועדת רובינשטיין), והייתה זו הפעם הראשונה שהמדינה החלה לעסוק בנושא.
הילה ציאוןצילום: נטע ציוןבפברואר האחרון אישרו שר הביטחון ושר האוצר לקדם תיקוני חקיקה על בסיס מסקנות הוועדה ולהכיר ביתומי צה"ל מעל גיל 21 – אך קצבו את היתמות עד גיל 40. אחד הסעיפים אף מתייחס ליתומים שהתייתמו משני הוריהם. ובכן, אני התייתמתי משלושה – אבל מבחינת המדינה, אני לא מוכרת ככזאת.
על-פי נתוני ארגון יתומי צה"ל החיים כדרך, בישראל יש כ-11 אלף יתומי צה"ל מעל גיל 40. ערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, שנה וחצי לתוך המלחמה הנוראית ביותר שידענו כאן, אני שואלת את השרים ואת המדינה: כיצד אתם ממשיכים להזניח חלקים נרחבים מהמשפחות השכולות? הגיע הזמן להפסיק לקצוב את יתמותנו. בעידן שבו הכאב כל כך טרי, האובדן שלי מרגיש כל כך ישן. אבל אין התיישנות לשכול. כשחגגתי 40 לא הפסקתי להרגיש יתומה, אז מדוע המדינה הופכת אותי לשקופה?
הכותבת היא עורכת הנדל"ן של ynet וידיעות אחרונות
