63 חטופים עדיין בגיהינום, כבר 505 ימים: אלפים רבים התכנסו הערב (שבת) בעצרת המרכזית בכיכר החטופים בתל אביב, בקריאה להשלמת עסקת החטופים, לצד השמחה עם חזרתם לישראל של שישה חטופים חיים בפעימה השמינית של העסקה. ניצול השבי סשה טרופנוב, ששוחרר בשבוע שעבר, הגיע לכיכר החטופים כאות הזדהות.
בפתח העצרת נשא דברים גלעד קורנגולד, אביו של שורד השבי טל שהם ששוחרר היום, ואמר: "היום זכינו לקבל את טל שלנו בחזרה אחרי 505 ימים ארוכים שבהם הוא נשם את אוויר הגיהנום. אני מודה לכל העוסקים בדבר, לממשלת ישראל, לנשיא טראמפ, לקנצלר אוסטריה ולאזרחיה שהיו לצידנו לאורך כל הדרך ולכלל אזרחי מדינת ישראל שלא ויתרו ועזרו לנו להגיע לרגע הזה.
סשה טרופנוב בכיכר החטופים
"אני רק יכול להגיד שלהביט בעיניים שלו, אחרי כל כך הרבה פעמים שדמיינתי את המפגש הזה, שווה כל רגע שלנו ושלכם במאבק העיקש הזה שאנחנו מנהלים כבר יותר מדי זמן. אפשר והכרחי להוציא את כל החטופים, ברצף, ולצמצם לוחות זמנים. כי כל אחד מהם הוא עולם שלם.
"ואנחנו צריכים את כולכם, יחד איתנו, כדי לוודא שאף אחד לא יטרפד את המשך המשימה לשחרור כל החטופים שעדיין סובלים בעזה ולהחזיר לארץ את כולם לארץ, החיים לשיקום והחללים לקבורה ראויה.
אמו של טל, ניצה, אמרה: "תודה לכולם, טל שלנו בבית ואנחנו נמשיך ונמשיך בשיא הכוח עד שכל החטופים יחזרו במהרה".
ניצה וגלעד קורנגולד, הוריו של טל שהם, בעצרת בכיכר החטופים
(צילום: satview)
נועם ספיר, נכדתו של שלמה מנצור שכבר הוגדר רשמית כחלל וצפוי להשתחרר בשבוע הבא, אמרה בעצרת: "היי סבא, ביום שני, ה-10 בפברואר 2025, ביום ה-493, קיבלנו את ההודעה. למען האמת, אני לא מוכנה לקבל את זה. זה לא היה אמור להיגמר ככה, זה לא היה אמור להתחיל מלכתחילה. אבל זה התחיל, וזה קרה, וזה היה. פשוט קיוויתי שמישהו שם למעלה יקשיב לי - מישהו... אלוהים או כל אדם אחר בעל איזושהי השפעה, או כל אחד שהיה יכול לשנות את המצב - אבל זה לא קרה. אני מסרבת להאמין שזה היה יומך האחרון. זה מחדל מטורף, ואני לא בטוחה עד הסוף שאני מסוגלת להתמודד עם זה, לפחות עד שתחזור ותהיה סגירת מעגל סופית.
"יש בי כל כך הרבה כעס, וחרטה, וזעם, ועצב ובעיקר תחושת פספוס איומה. אני מתגעגעת ואני כואבת ואני כל כך מצטערת סבא. ואל תגיד לי שזו לא אשמתי, ואל תגיד לי שזה היה מאוחר מדי בכל מקרה כבר, כי זה לא בסדר. אני מצטערת שעברת את כל זה רק בשביל לסיים ככה. והכי גרוע זה שאני יודעת שתסלח לי, וזה החלק שהכי קשה לי, כי אני לא הייתי יודעת לסלוח, אני הייתי שומרת טינה, אבל אתה אדם שמעריך את הרגעים שהיו ולא חושב על מה יכול היה או אמור להיות, או על מה התפספס ולא קרה. סבא אני כל כך מצטערת, מילים לא יכולות לתאר כמה צער יש בי.
"שמי נועם ספיר, ואלו חלקי דברים שכתבתי לסבא שלי רגעים ספורים לאחר שהודיעו לנו על הירצחו. סבא שלי, שלמה מנצור, האדם המבוגר ביותר שנחטף ב-7 באוקטובר. סבא שלי היה האדם הכי שמח שאני מכירה. אדם מכיל ואוהב, מלא שמחת חיים, תמיד מוכן לעזור, איש זהב, עם זרועות פתוחות לחיבוק ומילה חמה.
סבא שלי, יליד עיראק, שרד עם משפחתו בנס את שואת הפרהוד, ולאחר מכן עלה איתם לארץ. אך המציאות חזרה על עצמה, ובפעם השנייה בחייו נאלץ לעבור את אותו התרחיש בו מחבלים פרצו לביתו, ירו לכל עבר, אזקו, הכו, ובזזו, כאשר רק דקות לפני כן עוד הספיק לשוחח עם בתו, דודה שלי, בטלפון ואמר לה 'יהיה בסדר'. אלו לנצח יהיו מילותיו האחרונות שאמר למשפחתו.
"ואני שואלת – איך יהיה בסדר? ומתי יהיה בסדר? כשיש לנו עוד 63 חטופים בעזה, ביניהם סבא שלי. איך זה שעדיין קיימת תחושה של התמהמהות? איך זה שהשלב השני של העסקה עוד לא נחתם? מנהיגים יקרים, בבקשה, תמלאו את הצוואה של סבא שלי, תעשו שיהיה בסדר! אני קוראת לכם, תחתמו על השלב השני של העסקה שתוציא אותם משם. בשביל סבא שלי זה כבר מאוחר מדי, אבל בשביל החטופים החיים שעדיין שם קיים עוד סיכוי. אל תגרמו למשפחות נוספות עוול כמו שלנו. אין להם זמן! תוציאו אותם משם, עכשיו".
שיר דויד, ארוסתו של שחר לוי, בנו של איתן לוי, נהג המונית שנרצח וגופתו מוחזקת בעזה, אמרה: "ביום הזיכרון האחרון, כל אחד דיבר על הקרוב אליו ולבסוף הלך לקבר של יקירו. ורק אנחנו נשארנו בלי לדעת לאן לפנות ולאן ללכת. אין לנו קבר, רק מקום ריק בחלקת נרצחי ה-7/10, שמחכה לך. אנחנו לא מצליחים להסתכל קדימה, לא מוצאים סגירת מעגל. בכל שחרור נוסף אנו חווים שמחה מעורבת בכאב, כי יודעים שלא נזכה לראות אותך שוב, לא נזכה לחיבוק או חיוך אחרון.
"סליחה שלא הצלחנו להציל אותך. סליחה שאתה לא מקבל את הכבוד שמגיע לך. סליחה שאין לנו אפילו קבר להניח עליו נר, בלון, או עוגת יום הולדת. מקווים שאתה מוצא את הדרך לסלוח לנו. מקווים שדווקא היום תגיע ההבנה שכל אחד הוא הומניטרי, ושכל אחד חייב לחזור - החיים לשיקום והתחלה חדשה בחיק המשפחה - והחללים, ביניהם שלוש נשים שאני רוצה להזכיר: ג'ודי ויינשיין חגי, עפרה קידר וענבר הימן, שכמו איתן היקר שלנו, ענבר אהדה את מכבי חיפה. את כולם צריך להביא למנוחה אחרונה באדמת ארצם".
חגי אנגרסט, אביו של מתן אנגרסט, אמר בעצרת: "גם הבן שלי מוחזק בגיהינום. מתן, הבכור שלי, לוחם השריון, פצוע, מוחזק בתנאים לא אנושיים, ממתין להצלה. אנחנו יודעים שהוא חי. אנחנו שמענו אותו, משוחררי שבי ראו ושמעו אותו. הוא בחיים, אבל אנחנו לא יודעים כמה זמן עוד יוכל להחזיק מעמד. נסו להירדם עם המחשבה הזאת במשך 505 לילות ותבינו הכל.
"מתן הוא השורד האחרון ממוצב נחל עוז שעדיין שם. ב- 7 באוקטובר הגיע תורו להילחם עלינו והוא לא ברח, לא התחמק ולא זרק את האחריות על אף אחד אחר. עכשיו תורה של המדינה להילחם עליו. עכשיו תורנו להילחם עליו. לא מפקירים פצועים בשטח, בידי אויב מוטרף. אנחנו רק רוצים לנשום שוב, לחבק את הילד הנושם שלנו כמו ההורים לפנינו שחיבקו את הילדים שלהם שחזרו מהמקום הכי נורא בעולם.
"אסור להשאיר אף אחד מאחור. מספיק עם העסקאות החלקיות, מספיק למשוך זמן. אפשר וצריך להחזיר את כולם בבת אחת. מהר – אחרת לא יהיה את מי להציל. תחזירו את מתן. את הנשמה שלנו, את האוויר שלנו, את הלב שלנו. תחזירו את כולם. עד החטוף האחרון - עכשיו!"
בדוברות מטה המשפחות להחזרת החטופים קראו לעם ישראל להגיע לכיכר החטופים: "מדינה שלמה צפתה היום בהחזרתם של עומר, טל, אלי-ה, עומר, הישאם ואברה - חייהם ניצלו בזכות ההסכם. יש עוד 63 חטופים שמחכים שנציל אותם! אנו לא נפסיק עד שנראה את כל החטופים חוזרים - החיים לשיקום והחללים לקבורה ראויה".
"בלי פעימות: את כולם - עכשיו!"
מוקדם יותר הערב התכנסו משפחות חטופים, בהם כאלה שעדיין בשבי, לשאת הצהרה סמוך לשער בגין של בסיס הקריה בתל אביב.
עינב צנגאוקר, אימו של החטוף מתן צנגאוקר, התייחסה בפתח דבריה לששת החטופים ששוחררו היום מהשבי אחרי 505 ימים ולארבעת החטופים החללים שהושבו השבוע, ואמרה: "כמה טוב שחזרתם הביתה. הלב איתכם ועם משפחותיכם. משפחות ליפשיץ וביבס האהובות, כולנו מחבקים אתכן". היא הוסיפה: "63 חטופים וחטופות עדיין בגיהינום בעזה זה היום ה-505. בשבוע הקרוב יושלם שלב א'. תראו את האושר היום במדינה. את השמחה בעם. אסור לעצור ולחזור אחורה!".
לדבריה, "אנחנו שומעים שיש הצעה לבצע את שלב ב' בפעימה אחת. גם האמריקנים רוצים להחזיר את כולם בבת-אחת. כך גם רוב הציבור. ואנחנו המשפחות זועקות: פעימה אחת ומיד!". היא תקפה את "הממשלה המנותקת", והוסיפה בזעם: "הם מחרחרים חזרה למלחמה בניגוד גמור לרצון העם ולאינטרס הישראלי. ונתניהו, יוזם השלבים והפעימות, גורר רגליים. נתניהו מנסה לרצות את השותפים הקיצונים שלו על הגב של מתן שלי ושאר החטופים!".
היא קראה לראש הממשלה להחזיר את כולם מיד: "קודם כל החטופים! בלי טרפודים, בלי הארכות, ובלי פעימות: את כולם - עכשיו! איך ייתכן שטראמפ וויטקוף מחויבים לחטופים יותר ממך? נתניהו, אלה אזרחים שלך שהופקרו במשמרת שלך, לא של טראמפ!".
אבא, יהי זכרך שלום ואהבה"
בעצרת בכרמי גת שבקריית גת, שם מתגוררים חברי קהילת קיבוץ ניר עוז, דיברה ימית אביטל, תושבת ניר עוז וחברה של משפחת ביבס: "אריאל ביבס הוא חבר של יואב בני הצעיר בן ה-5. הם גדלו יחד עוד מבית התינוקות. מידי פעם יואב היה שואל אותי אם אני יודעת מה קורה עם אריאל וכפיר, ושיתף בכמה הוא מתגעגע אליו ודואג לו. ואפילו ביקש לכתוב לו מכתב, ולהביא אותו למלי הגננת שכשיחזור לגן היא תוכל להביא לו אותו.
העצרת בכרמי גת
(צילום: תומר שונם הלוי)
"והוא אמר לי מה לכתוב: 'אני רוצה לצייר לך את באטמן וכל הגיבורים שעפים כדי שיהיה לך חשק לעוף מעל עזה. ותלחם ברעים עם חץ וקשת. ואז תבוא אלינו בחזרה ותהיה איתנו בגן. אני מקווה שתקנה לך מתוקים וגלימה. אני מתגעגע אליך'.
"שירי אהובה, אני רוצה להאמין שכמו שעטפת והגנת על אריאל וכפיר המתוקים בזמן החטיפה כך גם חיבקת ולא עזבת עד לרגע האחרון. את תמיד תישארי בזיכרוני כאמא לביאה. הסיפור שלכם היה צריך להיגמר אחרת, כל כך קיווינו לסוף טוב.
"אבל עכשיו כשיש וודאות עבורכם ואנחנו יודעים שאתם כבר לא סובלים ונמצאים כאן, בבית, ויהיה לכם קבר על אדמת ישראל, נבקש מכם לנוח בשלווה, שלווה שמגיעה לכם כל כך. ואנו נשאר עם הגעגוע. וממנו נצמח שוב. ניקח איתנו את העיניים הג'ינג'יות הנוצצות שלכם את השובבות של אריאל, את החיוך היפה של שירי והצחוק הממיס של כפיר - שייחרטו אצלנו לעד".
שרון ליפשיץ, בתו של עודד ז"ל אמרה בעצרת בכרמי גת: לבוא לפה זה להרגיש את הקרקע תחת הרגליים, להיות עם משפחת ניר עוז. אבא האהוב חזר אלינו בהסכם מציל חיים באיחור של 500 יום. ביום שלישי ניפרד ממנו בהלוויה בקיבוץ, שאותו בנה באהבה יחד עם רבים שפה ורבים שנלקחו. איתו חזרו כפיר ואריאל ואחר כך שירי. הידיעה שאינם סובלים מקלים במעט.
"אבא חי חיים מלאים בעשייה והראשון לומר שאין מה לבכות עליו כשילדים נלקחים בצורה כה אכזרית. עד שאין וודאות מוחלטת אי אפשר להסיר את הספק. אנחנו נפרדים מהתקווה שתחזור אלינו חי ומקבלים אותך אלינו למנוחה נכונה, עטוף בקהילת ניר עוז. תמיד אמרת שכבר אינך מזדקן אתה כבר לגמרי זקן. והוספת כשמת אדם זקן שזכה לראות נכדים ונינים זה לא טרגדיה. לא תיארנו לעצמנו את הטרגדיה שתחווה.
"עכשיו כשחזרת אני חושבת עוד יותר על המילה שלום שבאה מהמילה שלם. וההרגשה שעם שובך הושלם מעגל, אחרי כל הזוועות שלא שרדת. אתה שמתואר בכל מקום כאיש שלום, אנו מקבלים אותך בשלום. כמו שאימא אמרה לשובה שלה - שלום. עם שלום משלימים. שזהו השלם החדש. כל כך הרבה איבדנו שלא נוכל להחזיר. אבל את החטופים החיים והמתים אפשר להחזיר. הם כך כך קרובים אלינו. קילומטרים ספורים מהאדמה שאבא ייקבר בה. עכשיו בפעימה אחת. עם היותם שם לא נשלים. כל עוד הם שם לא נשלים. שאלתי את אימא יוכבד מה להוסיף. היא אמרה בהסכם. רק בהסכם. את שרידיו של אבא קיבלנו בהסכם, בלי שחיילים ישלמו בנפשם. שום עצב לא מעיב עליו. אבא, יהי זכרך שלום ואהבה".
ראש לשכת עורכי הדין, עמית בכר, דיבר בעצרת לשחרור החטופים בחיפה אמר: "למען אחינו ואחיותנו שהופקרו, נשחטו ונחטפו בשבת השחורה, למען חללי צה"ל ומשפחות השכול, ובעיקר למען הדורות הבאים, עלינו להמשיך ולדרוש הקמת ועדת חקירה ממלכתית. ועדת חקירה ממלכתית על פי החוק, היא הדרך היחידה לבצע חקירת אמת של המחדל הנורא, הקשה ביותר בתולדות ישראל ובתולדות העם היהודי מאז השואה. הדרך היחידה להוציא את האמת לאור, ולנסות לוודא שהמחדלים לא יחזרו על עצמם".
היום שוחררו כאמור מרצועת עזה שישה חטופים חיים: עומר ונקרט, עומר שם טוב ואלי-ה כהן שנחטפו ממסיבת הנובה, טל שהם שנחטף מקיבוץ בארי, ואברה מנגיסטו והישאם א-סייד שהוחזקו בידי חמאס בעשור האחרון. זו הייתה למעשה הפעימה האחרונה של חטופים חיים בשלב א', שכולל 33 בסך הכול. עד כה שוחררו 29 ישראלים במסגרת שלב א', כולל פעימת החללים השבוע שבה הוחזרו גופותיהם של החטופים שנרצחו בשבי – שירי ביבס וילדיה אריאל וכפיר, וכן עודד ליפשיץ זכרונם לברכה. עוד חמישה אזרחים תאילנדים שוחררו בחיים בשלב א', אבל במסגרת הסכם נפרד.
בפעימה האחרונה בשלב א' ישוחררו בשבוע הבא ארבעה חללים נוספים - בהם שלמה מנצור ז"ל. זה יהיה השבוע האחרון של שלב א', בן 42 ימים בסך הכול. עם תום שלב א' יישארו בעזה 59 חטופים, מהם 35 מוגדרים כחללים. בין ה-24 שאינם בשלב א', ומוגדרים בחיים, יש שני זרים - ביפין ג'ושי מנפאל ונטפונג פינטה מתאילנד.
