עודד ליפשיץ לא זכה לשוב הביתה בחיים, אך הובא למנוחות באדמת ישראל: מאות ליוו בצהריים (שלישי) למנוחות בקיבוץ ניר עוז את החטוף שנרצח בגיל 83 בשבי חמאס, והושב לישראל במסגרת פעימת החללים בשבוע שעבר. לפני שארונו הגיע לקיבוץ שממנו נחטף, ליוו אותו מאות במסע שהחל בבוקר בחברה קדישא בראשון לציון, משם עבר בצומת סעד שבשדות נגב והגיע בצהריים לקיבוץ ניר עוז. בהלווייתו נשא דברים נשיא המדינה יצחק הרצוג.
ההספדים בהלוויית עודד ליפשיץ: "אבא, עכשיו אתה בבית"
(צילום: SATVIEW)
יוכבד ליפשיץ, אשתו של עודד ומי ששרדה את השבי בעצמה, ספדה: "עודד יקירי. מוזר לי ובלתי נתפס שאני עומדת מול קהל ומספידה אותך. הבמה הייתה תמיד שלך, ואני לצידך. אתה כתבת בכישרון רב ואני הייתי הצלמת האישית שלך. אני רוצה להודות לך על מסע החיים של 67 שנים שצעדנו יחד, הקמנו משפחה לתפארת, דור המשך שיש במה להתגאות בו.
"אני רואה אותך ממשיך להתקיים בכל אחד מילדינו, נכדינו ונינתנו. בחיים המשותפים הצלחנו לעודד אחד את השנייה בהתפתחות אישית ומקצועית שלנו. גידלנו ילדים וקקטוסים, טיילנו בעולם בהנאה רבה, לקחנו את נכדינו, כל אחד בתורו, שיחווה איתנו את כל אשר אהבנו".
היא הוסיפה: "חטיפתנו ומותך מערערים אותי. לחמנו כל השנים למען צדק חברתי, למען השלום. לצערי חטפנו מכה קשה מהאנשים שעזרנו להם בצד השני. אני עומדת פה המומה לראות את כמות הקברים וההרס הנורא של קהילתנו, שהופקרה ב-7 לאוקטובר באופן מוחלט. חטופינו עדיין אזוקים, מורעבים ומעונים מתחת לפני האדמה בעזה מעל 500 ימים". הזמרת נורית גלרון ביצעה את השירים "ילדות נשכחת" ו"עץ השדה", ויוכבד ציינה: "היא באה לשיר לך היום את שיריה שכל כך אהבת. אני מודה גם לה כל כך. בכל לילה כשאני הולכת לישון, אתה במחשבותיי, ובכל בוקר אני מתעוררת למציאות עגומה. אתה מאוד מאוד חסר לי יקירי".
עוד אמרה: "ימים ספורים לאחר שחזרתי מהשבי הופעת בחלומי בפעם היחידה ואמרת: 'אני שולח לך את השיר שלנו: לא אבקש את ידיך', ביצועו של יוסי בנאי לשיר של ברסנס. אנחנו יודעים עכשיו ששלחת לי את השיר ברגעיך האחרונים. אם אתה שומע, תהנה גם אתה. היה שלום עודד יקירי, נפגש בבוא העת".
בהספד שנשיא המדינה יצחק הרצוג הוא ביקש סליחה, "לא רק בשמי, אלא גם בשם מדינת ישראל כולה". הרצוג אמר: "אני ניצב כאן, על שפת קברך, מול רגבי אדמתך, וכנשיא מדינת ישראל, בשם מדינת ישראל מבקש ממך עודד האהוב, מיוכבד וממשפחתכם היקרה - סליחה. סליחה שמדינת ישראל לא הגנה עליך, על משפחתך ועל קיבוצך. סליחה שמול מפלצות האדם נאלצת לעמוד לבד. סליחה שלא הספקנו להציל ולהשיב אותך ואת כל חבריך - ממלתעות המרצחים, לכאן, הביתה, בשלום".
הרצוג פנה גם לבני קיבוץ ניר עוז: "כנשיא מדינת ישראל, אני מבקש במעמד הכואב והמייסר הזה להרכין ראש גם בפניכם ולבקש מכולכם סליחה: סליחה על שבאותו יום ארור לא היינו כאן בשבילכם. סליחה על המחדל וליקוי המאורות שבעטיים שילמתם, ושילמנו כולנו, מחיר נורא כל כך".
הרצוג הדגיש גם את המחויבות להחזרת החטופים הביתה. "לשם כך, עומדת בפנינו משימה עליונה וקריטית - להחזיר את כל החטופים בדחיפות לנוף מולדתם. כולם. עד האחרון שבהם". הוא התייחס לעדויות הקשות של החטופים ששבו וציין כי "ברור מעל לכל ספק: כל אחד מהחטופים – הוא מקרה הומניטרי". הוא התחייב: "לא אנוח ולא אשקוט, עד שהם יחזרו הביתה. כולם. עד האחרון שבהם. החיים לשיקום ולביתם, והחללים לקבר ישראל".
ארנון, בנו הבכור של עודד, היה ראשון הסופדים: "אבא, עכשיו אתה פה, עכשיו אתה בבית. על צבי ישראל במותיך חלל איך נפלו גיבורים. הוחזרת בעסקה, וברור לי כי לא היית מוכן שמישהו יסכן את עצמו על מנת לחלץ את גופתך. רציתי לספר לך מי אתה עבורי, ילד גאון חיפאי רגיל". הוא הוסיף: "משפטים כמו 'נאה דורש, נאה מקיים' ו'ואהבת לרעך כמוך' לא היו בשבילך סיסמאות - הם היו דרך חיים. השאיפה האינסופית שלך לעולם שוויוני וטוב יותר הייתה שם תמיד, יחד עם התסכולים שחשת לגבי מצב החברה, המדינה, העולם".
הוא הוסיף: "ידעת לעזור ולפרגן לכולם, אבל מעולם לא ויתרת על דעתך, נלחמת על אמונותיך. ידעתי שאתה מוערך, אבל רק עכשיו אני נחשף לאהבה העצומה ולהיכרות העמוקה של כל כך הרבה אנשים איתך". עוד אמר הבן: "ראיתי אותך ואת אמא תמיד יחד - אהבת משפחה, נכדים ונינה. אמא, 'המלכה האם', הפכה לסמל המאבק. עכשיו חזרת הביתה, לניר עוז - הקיבוץ שממנו נחטפת. היית גאה לראות שהחינוך ההומניסטי שלך יצר גיבורים. לא ביקשת נקמה, רק שיקום ואור. נוח על משכבך בשלום, אבא. נשתה כוס 'אבסולוט' אוכמניות לזכרך".
הבן יזהר נפרד בדמעות: "אבוש, עודד, ד"ר, עודד אתה כה חסר לי. איך אמרת שתחיה בתקופה מעניינת כי זו קללה שאתה בורכת בה, ובגדול גדלת בצל השואה בבית, במלחמת השחרור. מהריאלי בחיפה, חלוץ, השומר הצעיר, לניר עוז. לוחם צדק, לוחם קרבות רגיש ואוהב, ערכי וצנוע, דעתן אמיץ, אב משפחה. לא הצלחתי לכתוב הרבה מילים, חשבתי על זה הרבה, אבל אבוש - סליחה. סליחה שלא הייתי בשבילך ב-7 באוקטובר, שניסית להגן על אימא לבד, שעברת מוות בעינויי גוף ונפש בעזה כמו חבריך מהקיבוץ".
אחותו של עודד, תלמה, סיפרה: "עודד אחי היה אח מהאגדות. תומך, מקבל ואוהב. בילדותנו הורינו עבדו הרבה שעות. היינו שעות יחד בבית. היינו מדברים ומשחקים ולעודד היו הרבה רעיונות. הוא הסביר לי דברים והיה עושה איתי שיעורים. אחרי זה היה מראה לי מקומות עם דברים מעניינים. הוא היה אח מסור ואוהב, הקשר שלנו תמיד היה קרוב ונשאר כזה גם כמבוגרים. בתור ילדה היה לוקח אותי מרצונו לכל מקום שהלך".
היא סיפרה על איך שעודד ניגן לה בפסנתר, יומיים לפני הטבח. "כשדיברנו ב-7 באוקטובר, הוא אמר לי ששומעים הפצצות כבדות, ושומעים אנשים שמדברים בערבית. הוא לא פחד. הוא אמר ש'מיד צה"ל יגיע'. 10 דקות, ואחרי זה לא ענה. אף אחד לא הגיע עד שעות הערב. קשה לי בלעדיך, היית לי אח להכול. כעת, אתה איננו. שלום לך אח יקר, תחסר לי מאוד".
ח"כ לשעבר חיים אורון (ג'ומס) ציין: "לחברי ניר עוז ולעודד אני רוצה להגיד - אולי קבוצה של חניכי השומר הצעיר או בוגרי השומר הצעיר מתגבשת עכשיו ומתכוונת לבוא לכאן לניר עוז להמשיך את מה שאתם קוממתם פה במשך 70 שנה, ולהמשיך לדורות הבאים את המסדר שעודד כל כך נאבק עליו".
הנכד הבכור דניאל ליפשיץ אמר בדמעות: "אתחיל בתודה לכלל הלוחמים שלחמו במלחמת חרבות ברזל, אחזק את כל משפחות החללים. תודה לנשיא המדינה ולכל המכובדים שהגיעו לכאן. סבא יקר, אני רוצה להתחיל מהסוף - נלחמתי בכל הכוח, רצתי במגרש חדש ותפסתי כל כדור שיכולתי. היית איתי - מראה לי את הדרך ומלמד. תמיד ביקשת שאחפש את הטוב בכל אדם". אחריו דיברו כמה מהנכדים הנוספים של ליפשיץ, וסיפרו על הערכים שהוא הקנה להם ועל ילדות קסומה לצידו.
הוא אמר עוד: "שלחת לי שיעור לחיים, לימדת אותי להתרכז באנשים. אני בוחר לראות במותך שיעור נוסף על מלחמה ושלום. הגיע לך למות בשיבה טובה. אני יודע שלמעלה אתה אומר לנו 'אל תפספסו את ההזדמנות - תחזירו את האחים שלכם הביתה'. אני אוהב אותך סבא, בחייך ובמותך היית מורה הדרך שלי. תמשיך לשלוח לי רמזים ואני אדע לתפוס אותם. תנוח על משכבך בשלום, איש צודק וחכם".
להלוויה בקיבוץ ניר עוז הגיעו מאות, בהם גם שר הפנים משה ארבל, יו"ר המחנה הממלכתי בני גנץ, כמו גם שורדי שבי ובני משפחות חטופים - גדי מוזס, תמי מצגר, רותי מונדר, עינב צנגאוקר ובתה נטלי, אילנה גריצ'בסקי וסילביה קוניו. בנוסף נכחו בהלוויה שגרירי גרמניה, בריטניה ופולין.
שירת "התקווה", סביב ארונו של עודד ז"ל
(צילום: הרצל יוסף)
שיירות הדגלים במסע ההלוויה של עודד ליפשיץ
(צילום: הרצל יוסף)
לאחר שבמטה משפחות החטופים קרא לציבור להגיע לנקודות במסע עם דגלי ישראל, מאות מתושבי ראשון לציון ועובדי העירייה עמדו לצד הכביש כדי לחלוק כבוד אחרון לליפשיץ. אחת מעובדות העירייה, שהגיעה עם דגל ישראל, אמרה כי "באנו להגיד סליחה ולהצדיע לעודד ליפשיץ, שיזכה לנוח בקבר ישראל". ראש העיר רז קינסטליך אמר: "אנו נפרדים היום בלב כואב ובצער עמוק מעודד ליפשיץ, שנרצח בידי מרצחים שפלים. עודד היה חלוץ מייסד של קיבוץ ניר עוז, איש אדם ואדמה, ומדינה שלמה כואבת את לכתו. בשמי ובשם תושבות ותושבי העיר אני שולח תנחומים למשפחתו".
כשארונו הגיע לצומת סעד התאספו אזרחים בצד הדרך גם כן עם דגלי ישראל - וכן עם דגלים צהובים. כמה מהם שרו את המנון "התקווה" ליד השיירה שעברה עם ארונו.
ביום חמישי הודיעה משפחתו של עודד ליפשיץ כי קיבלה הודעה רשמית על כך שגופתו זוהתה באופן רשמי במכון לרפואה משפטית באבו כביר, אחרי השבתה מרצועת עזה במסגרת עסקת החטופים. בהמשך, אמר משרד ראש הממשלה כי המשפחה קיבלה הודעה על כך שליפשיץ נרצח בשבי הג'יהאד האיסלאמי. המכון לרפואה משפטית מסר כי ליפשיץ נרצח לפני יותר משנה בשבי, כשהיה בן 83.
"קיבלנו בצער כבד את הבשורה המרה", מסרו בני המשפחה האבלה. "503 ימים מייסרים של חוסר ודאות הגיעו לסיומם. כל כך קיווינו והתפללנו שהסוף שלנו יהיה אחר. כעת נוכל להתאבל על הבעל, האבא, הסבא והרב סבא שחסר לנו מאז 7 באוקטובר. השיקום המשפחתי שלנו יתחיל עכשיו ולא יסתיים עד השבתו של החטוף האחרון".
פורסם לראשונה: 11:30, 25.02.25
