בחסות הפסקת האש עם לבנון ובתקווה שהקשב הציבורי לא יתעורר, נרקם לו חוק גיוס חדש, שעתיד לעלות להצבעה במושב הכנסת הנוכחי. המשימה של הקואליציה כמעט בלתי אפשרית: להעביר חוק שמצד אחד הסיעות החרדיות יוכלו לחיות איתו ומצד שני – כזה שלא יעורר את הזעם הציבורי. המלחמה שינתה באופן עמוק את מידת ההכלה של האזרחים לפטור מגיוס, והרבה לפני השאלה האם החוק העתידי יעמוד במבחן בג"ץ, האתגר הוא אמון הציבור.
במפלגות החרדיות רואים בירידה בעצימות הלחימה הזדמנות פז לקדם חוק מהיר שיעבור מתחת לרדאר. בנוסף מקווים בקואליציה שהם יצליחו לשווק את החוק החדש כמשמעותי, כי רוב הציבור יתקשה לרדת לפרטי הפרטים ולהבין האם באמת החקיקה תוביל לעלייה הנדרשת במספרי החיילים המגויסים. הערנות הציבורית קריטית בבלימה של חוק חסר ערך שלא ישנה מהותית את אי-השוויון בנטל. כך תוכלו לזהות האם החוק החדש הוא באמת חוק גיוס שמוביל לשינוי חסר תקדים או חוק השתמטות בתחפושת:
1 צפייה בגלריה
הפגנת חרדים נגד גיוס. אסור שההזדמנות הנדירה לתיקון תתמסמס בחסות חוק פיקטיבי
(צילום: שאול גולן)
חובת גיוס אישית
כיום מוטלת חובת גיוס אישית על כל אזרח עם הגיעו לגיל 18 (עם החרגות לחברה הערבית והחרדית). לאחר שבג"ץ פסל את חוק הגיוס הקודם, למעשה חזרה האחריות לפרט החרדי. אם מגיע אליו צו גיוס והוא לא מתייצב – ייחשב לעריק. כעת, בעבודה על החוק החדש, שבים ומדברים על התפקיד של צה"ל לגייס חרדים, ולא על חובתם של הפרטים החרדים להתגייס. כלומר: המפלגות החרדיות יעשו הכל כדי שהאחריות לגיוס חרדים תהיה מוטלת על מערכת הביטחון והמדינה, שיצטרכו לאתר צעירים חרדים רלוונטיים (לצורך העניין: כאלו שלא לומדים תורה) ולגרום להם להתגייס.
"לשיטת החרדים כל מי שלומד תורה לא צריך להתגייס, ולכן אין משמעות למספרי היעד שנוקבים בהם בוועדות הכנסת", מסביר גורם המעורה במשא ומתן הקואליציוני. "מבחינתם צה"ל הוא זה שצריך לעמוד ביעדים, לא הם. מילא אם הם היו משתפים פעולה ומביאים לבקו"ם את מי שלא לומד באוזן, אבל כולם יודעים שזה שקר. הם אומרים מפורשות שהצבא צריך למצוא את האנשים. מאיפה הוא יביא אותם? מהרחוב?"
ההנחה שאלפי חרדים פשוט יתגייסו על אף שלא יחויבו לכך חוקית נשמעת כמו מדע בדיוני. "ניכר שחלקים מהקואליציה עדיין אוחזים בתפיסה הזויה שלפיה יעבור חוק גיוס בישראל שאין בו גיוס חובה", אומר אורי קידר, מנכ"ל ישראל חופשית, הפועלת למען חוק גיוס שוויוני. "התפיסה שיהיה פטור גורף לצעירים חרדים, ובמקביל, באופן מיסטי, יתגייסו עשרות אלפי חרדים שלא חייבים לעשות את זה רק כי אלו היעדים של הצבא, היא בדיחה עצובה על חשבוננו. חוק בלי חובת גיוס אישית הוא חוק פיקטיבי".
מכסות מול יעדים
התפיסה שהממשלה מקדמת היא פטור גורף לחרדים, שממנו יוחרגו בודדים, במקום חובת גיוס לכולם שממנה יוחרגו לומדי התורה. זו תפיסה שבבסיסה עיוות, אבל על פי הדיווחים מהשבוע האחרון בקואליציה מתכננים להוסיף חטא על פשע. במקום מכסות של מגויסים חרדים בכל שנה, שר הביטחון ישראל כ"ץ ויו"ר ועדת החוץ והביטחון יולי אדלשטיין מדברים על יעדים. כלומר: רצוי להגיע למספר המגויסים שייקבע בחוק, אבל זו לא חובה.
גם "מכסות" וגם "יעדים" למעשה הופכים את הגיוס לצבא למשחק בסגנון משחקי הרעב: מי יהיה הצעיר החרדי שיוגרל הפעם ויישלח אל הבקו"ם? אבל בעוד המכסות מטילות את האחריות על החברה החרדית, היעדים הופכים לאחריות של הצבא.
אל תוך הקלחת הזו נכנסת היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה. על פי דיווח באתר החרדי כיכר השבת, מיארה מבקשת להפוך את הנחת המוצא של צוותי המשא ומתן. במקום שהחוק יקבע מכסה של מגויסים, היא דורשת שהוא יקבע מכסה של לומדי תורה. תפיסה דומה ל"ספורטאי מצטיין" בצה"ל – ישנה כמות מסוימת של תקנים שזוכים לה הטובים ביותר (כשכמובן מכסת לומדי התורה תהיה ככל הנראה פי כמה וכמה יותר גדולה).
זוהי עמדה שגם מתיישרת עם התפיסה של בן-גוריון, שבראשית ימי המדינה העניק פטור לקומץ אברכים (כ-600) לאחר החורבן של עולם הישיבות בשואה. כמובן עמדת היועמש"ית הבעירה את השדה הפוליטי, ובקואליציה מחריפים את האיומים כלפי מיארה.
סנקציות פליליות
אלפי צווים נשלחו לחייבי גיוס מהחברה החרדית מאז פקיעת חוק הגיוס הקודם. במצב רגיל, אדם שלא מתייצב לצווים באופן עקבי נחשב לעריק, והוא סובל ממגוון סנקציות. הוא לא יכול לטוס לחו"ל, בכל אינטראקציה עם שוטר הוא אמור להיעצר, ואם יתמיד בעריקותו – יסיים בכלא.
ישנה הסכמה רחבה שגרירה של אלפי חרדים לבתי מעצר לא תגרום לאף אחד להתגייס, ותתדלק את המאבק. מצד שני – בלי גביית מחיר ממשי, הצווים חסרי משמעות. לכן יש חשיבות בסנקציות אישיות, גם אם הן לא יסתיימו בהכרח בכלא.
בחוק החדש מרוקנים מתוכן את הסנקציות העתידיות, אם יהיו, ומותירים מציאות שבה אין באמת אכיפה פלילית של יעדי הגיוס. "הצעת החוק שעומדת כיום על הפרק קובעת שרק אי-עמידה ב-85 אחוז מהיעדים שנקבעו לאורך שלוש שנים ברציפות תיחשב להפרה של חובת היעדים ותביא לביטול סמכות הפטור של שר הביטחון, לאחר השהיה של שנה", מסבירה עו"ד עינת פישר לאלו, שכיהנה במשך שנים כיועצת משפטית במשרדי ממשלה והייתה יועצת מקצועית ליו"ר ועדת השרים לשוויון בנטל ב-2013.
"בעצם, יש פה ארבעה סייגים ומנגנוני השהיה שונים עד שהמדינה תפעיל 'שוט' חוקי על מי שלא מתגייס: קודם כל אי-עמידה ברוב היעדים שנקבעו בחוק (המשמעות היא שאין בכלל ציפייה לעמוד ביעד הגיוס במלואו). שנית – שזה יתקיים לאורך שלוש שנים רצופות, כלומר: גם אחרי שנתיים של אי-עמידה, אם בשנה שאחרי יתגייסו 86 אחוז מהיעד, הספירה מתאפסת ויש אפשרות להמשיך לעוד שנתיים שבהן אף אחד לא יתגייס. שלישית – גם כשיש הפרה בוטה לאורך שלוש שנים, עדיין ניתנת השהיה של שנה שלמה עד שסמכות הפטור של שר הביטחון מתבטלת".
אם כן, בלי סנקציות משמעותיות, שנכנסות לתוקף באופן מיידי – כל חוק שיובא הוא בבחינת המלצה לציבור ותו לא.
למי הצבא מחויב?
אף שישנם יותר מ-75 אלף מחויבי גיוס בחברה החרדית, הצבא הוציא מעט מאוד צווים. בתחילת הדרך טענו בצה"ל שאין ביכולתם לקלוט יותר מ-3,000 חרדים, ולכן זה מספר הצווים שיצאו. לאחר מכן גלנט הוציא עוד 7,000 צווים, וזה היה הקש שהוביל לפיטוריו.
המספר שבו נקבו בצה"ל (ועוד העזו להגן עליו בחירוף נפש בוועדת החוץ והביטחון) הוא לעג לרש. גם אם הצבא מסוגל לקלוט רק 3,000 חרדים, ברור כשמש שאחוז קטנטנן מהצווים באמת יוביל לגיוס. במקום להציף את כל מחויבי הגיוס בצווים, להתחיל להניע תהליך דרסטי ולהפוך את שעון החול, בצה"ל לקחו את הזמן. יש שיאמרו שזו לא רק חלמאות, אלא עסקנות.
"הצבא הוא חלק מרכזי בבעיה שהגענו אליה", אומר הגורם. "הוא זה שנקב במספר הזהב של כמה אלפי צווים, ובכך נתן לגיטימציה לפטור וסחט את מי שמשרת עד הטיפה האחרונה. הייתה בדיחה קבועה על כך שהקצין שהיה הכי הרבה בקריה בתקופת המלחמה הוא בכלל הקצין לענייני השתמטות מוטי בבצ'יק, יועצו של השר גולדקנופף מיהדות התורה, שהיה עסוק בבחישות.
"הצבא הוא פקיד שאמור למלא את חובתו ואת פסיקת בית המשפט. הוא היה אמור להוציא צווים בכמויות, אבל במקום זה קיבלנו קצינים שמסבירים בוועדת החוץ והביטחון שלא היו להם מספיק מדביקי בולים".
עניין מרכזי נוסף הוא המשחק עם מספרי המגויסים. כל עוד חובת ההוכחה במילוי המכסות היא על צה"ל, הוא יכול בקלות לעשות מניפולציה במספרים. כך, למשל, מאז פרוץ המלחמה הצטרפו יותר מ-900 צעירים חרדים לשירות הלאומי ביוזמתם, עלייה של 89 אחוז מהשנה שלפני כן. ב-ynet פורסם כי הצבא פנה לחלק מאותם צעירים והציע להם להמיר את אותו תקן מהשירות הלאומי (בשב"ס, במשטרה או במד"א) לתקן צבאי באותם מקומות. כך מעלים באופן מלאכותי את מספר המתגייסים, אף שלא נוסף למערך המשרת אף אחד בפועל.
נושא הגיוס הוא הקונצנזוס האחרון שנותר לקבוצת הרוב הציוני – הן בקרב מצביעי הקואליציה והן בקרב מצביעי האופוזיציה. זהו נושא שחוצה מחנות, בדיוק בגלל שמשפחות רבות כל כך חוות על בשרן את משמעות אי-השוויון. אסור שההזדמנות הנדירה לתיקון תתמסמס בחסות חוק פיקטיבי. הערנות הציבורית היא המפתח שיוביל את השינוי.
