אסור להתבלבל: מה שקרה בסוריה, שהוא – לפחות עד עכשיו – השינוי המשמעותי ביותר מבין כל רעידות האדמה שהתרחשו באזור מאז 7 באוקטובר, הוא תוצאה ישירה של ניצחון בנוק-אאוט של קהילת המודיעין הישראלית, עם זרוע הביצוע הקטלנית שלה - חיל האוויר, על החברות הבכירות ב"חזית ההתנגדות" - איראן וחיזבאללה.
צ'רצ'יל כתב על קרב אל עלמיין כי לפניו "לא ידענו (בנות הברית) ניצחון, אחרי אל-עלמיין לא ידענו עוד תבוסה". הוא לא לגמרי דייק, לגבי מלחמת העולם השנייה, ויהיה זה גם קצת כוללני לגבי המלחמה של ישראל נגד החזית. עם זאת, ניתן לומר שהמגמה השתנתה עם החיסול של מוחמד דייף, אחד מהמוחות המבריקים, השטניים והמשפיעים לא רק על החמאס אלא על הציר כולו ב-13 ביולי. אחריו ב-30 ביולי, ההתנקשות בחייו של פואד שוכר, רמטכ"ל החיזבאללה בביירות, ומספר שעות לאחר מכן - איסמעיל הנייה, בטהרן.
הפעולות הללו היו בעלות השפעה רבה על "ציר ההתנגדות", ולא פחות- על ישראל, על "צד כחול", מוכיחות יכולת ותעוזה, מראות שלמרות העבר הקרוב הקשה והמר, קהילת המודיעין תוכל לבצע את התוכניות הנועזות, משנות המציאות שיהיו אז על שולחן השירטוטים, "עשר המכות לציר" כפי שיכונו לימים, פותחות את האפשרות לפריצה הבאה, פיצוץ הביפרים וכל מה שבא אחריו. לשני ראשי סוכנויות הביון שהכינו את המצע שעליו כל זה התרחש ותיכף יתרחש, ודחפו לבצע גם בימים שבהם זה לא היה מובן מאליו שיצליח, אלוף אהרון חליוה, ראש אמ"ן ודוד ברנע, ראש המוסד, שמורה מניית זכות עצומה בכל מה שיתרחש מאז ולהבא.
אלמלא הניצחון הזה לא היו יוצאים המורדים להתקפה, שתוזמנה היטב לעובר לכניסת הפסקת האש בין ישראל ולבנון. וגם לו היו יוצאים, הם לא היו מגיעים כנראה רחוק מאוד. מרבית הסיכויים שהיו פוגשים שוב, כמו לאורך כל מלחמת האזרחים, את קלגסי צבאו האכזרי וצמא הגופות של הנשיא אסד, או את מטוסי הקרב הרוסיים, או את הגנרלים הקשוחים של משמרות המהפכה האיראניות שמפקדים על מיליציות שיעיות מעיראק ומאזורים אחרים מאסיה, שהובאו לאזור כדי להשליט בו את מרות המשטר מטהרן.
"זוהי נפילת חומת ברלין של ציר ההתנגדות", אמר מקור בכיר במשמרות המהפכה האיראנים לעמיתה שלי ב"הניו יורק טיימס", פרנאז פאסיחי. "תוך 11 ימים איבדנו את כל מה שנלחמנו עליו במשך 13 שנים".
"האובדן של סוריה", הסביר גורם בכיר אחר בגילוי לב, "הוא הנורא מכל עד היום. יותר נורא מאיבוד חמאס, יותר נורא מהמכות שנחתו על החיזבאללה שהוא בשר מבשרו של המשטר, זוועתי יותר אפילו ממותו של נסראללה".
העוגן המרכזי של חזון סולימאני, התאדה בבת אחת, וכפי שאמר אמש דיפלומט מערבי המוצב בביירות, "קרס באופן כה לא-אלים, שבלי קשר לכך שאנחנו כמובן מברכים על כל אלימות שלא הופעלה, הרי שיש בכך משום השפלה נוספת לחברות החזית שהשקיעו תשומות אדירות, ובמקרה של חיזבאללה גם הגירו לא מעט דם, כדי לשמר את שלטון אסד, ובסופו של דבר הן לא מגיעות להילחם וחיילי אסד נוטשים את העמדות".
הנקודה הארכימדית השנייה של תהפוכות ההיסטוריה
וכל זה מתחיל בנקודה הארכימדית השנייה של תהפוכות ההיסטוריה. הראשונה הייתה כמובן 7 באוקטובר, ראשית הצירים של כל האירוע, והשנייה - מבצע הביפרים, ושורת המבצעים שבאו אחריו, שהפכו את התמונה האזורית וגרמו לחזית ההתנגדות נזק כה כבד, שספק אם תצליח להתאושש ממנו.
למעשה, ההצלחה הייתה כל כך גדולה עד שישראל החמיצה לחלוטין את ההתפתחות האסטרטגית האחרונה שלה. הרעיון המקורי היה לעשות עסקה עם אסד, לשכנע אותו שכדאי לו להפנות עורף לאיראן ולחיזבאללה, ולקבל את אסד, כשטן שאנחנו מכירים, ולהכיר במשטר הרודני הנורא שלו, כל עוד הוא יבטיח אפס הברחות של נשק ללבנון.
כשהתוכניות הללו נהגו לראשונה הן נראו יותר כמו הזיית שגעון גדלות. ב-29 באוגוסט השנה, בפגישה סגורה ומצומצמת מאוד, הציג יועץ אסטרטגי של אחד מראשי קהילת המודיעין בפני אותו פורום שומר-סוד, את התוכנית שלו, של הבכיר שלו הוא מסייע, ושל גורמים בכירים אחרים בקהילת המודיעין ובצבא לשינוי קיצוני במטרות המלחמה ובניהולה.
"אנחנו מאמינים", אמר אז, "שאפשר יהיה להכות את חיזבאללה מכה ניצחת, בשורה של פעולות יזומות שייפלו עליו כמו מכות מצרים וישללו ממנו את רוב יכולותיו, ישמידו את ההנהגה שלו ויהפכו אותו לצל של עצמו".
"באופן דומה", אמר-חזה-התיימר היועץ, "צריך יהיה לנהוג באיראן - להכות אותה מכה נמרצת, ואז תוכל ישראל בעצם לפרק את הצד המזרחי של הציר השיעי, את חזון קאסם סולימאני. חמאס מושמד כמעט כולו; חיזבאללה מוכה שוק על ירך ונטול יכולת לאיים יותר על ישראל בנשק יום הדין שלו - הפצצה מסיבית של העורף שתהרוס חלקים שלמים מישראל; ואיראן נטולת הגנה אווירית, חשופה".
"נציע לאסד הצעה שהוא לא יוכל לסרב לה"
"ובמצב הזה", המשיך האיש, "נציע, כלומר ישראל תציע, לאסד הצעה שהוא לא יוכל לסרב לה - לחבור למערב ולסלק את האיראנים ואת חיזבאללה – שכבר יהיה שחקן מוחלש והרבה פחות דומיננטי – מארצו, בתמורה לרה-לגיטימציה בין-לאומית ולביטחונות מארצות-הברית להמשך שלטונו באין מפריע מטעמה".
עוד לפני הפינאלה בתוכנית הפנטסטית הזו שהציג היועץ – השלב האחרון שכלל את יציאתו מרצון של אסד מחברות-התמיד המחושקת בפלדת ההיסטוריה ובחוב שלו לאיראנים, לרוסים ולחיזבאללה שהצילו אותו ממלחמת האזרחים – כבר היה נדמה הדובר ליושבים באותו פורום שאינו צבאי אבל בקיא מאוד בענייני הצבא, כיותר הוזה מחוזה.
את הניצחון הזה עוד ילמדו בבתי הספר למלחמה ברחבי העולם. נקווה שגם אנחנו נלמד את מה שלמדנו בדרך הקשה: מהכלה ליוזמה"
הכישלון הנורא של 7 באוקטובר, יחד עם חוסר היכולת להכריע את חמאס במשך חודשים ארוכים, יצרו משבר אמון בביצועים של מערכת הביטחון, לעיתים אפילו בעיני חלק מאנשיה שלה. ועכשיו באים פתאום הגורמים הללו, ובראשם אנשי אמ"ן והמוסד, כשמפקד 8200, תא"ל יוסי שריאל, הוא קול רם במיוחד בתוך צה"ל, ואומרים שבעזרת המידע שלהם והמבצעים המיוחדים והמפציצים של חיל האוויר, ישראל תוכל להכות את החיזבאללה ואת איראן ולצאת בנזק קל מאוד בלבד?! אבל זה קרה והביא לניצחון שאותו מחלקים בקהילת המודיעין ל"עשר המכות":
• מכת רמטכ"ל חיזבאללה (פואד שוכר)
• מכת הביפרים
• מכת מכשירי הקשר
• מכת אברהים עקיל, מפקד רדואן, וכל החבורה שהייתה אחראית איתו לתוכנית כיבוש הגליל
• מכת הרקטות שחיזבאללה החביא בשטחים הצבאיים הפתוחים
• מכת הרקטות והטילים שחיזבאללה החביא בתוך השטחים הבנויים
• מכת נסראללה יחד עם יד ימינו, נילפורשאן המפקד האיראני ללבנון
• מכת האשם ספי א-דין, שיועד להחליף את נסראללה כמזכ"ל
• מכת התמרון בכפרי המגע שפירקה את תשתיות הארגון שנבנו מול אזרחי ישראל
• מכת בכורות באיראן: טהרן ערומה מיכולת הגנה אווירית על המנהיג שלה, ואיבדה את יכולת ייצור טילי הקרקע-קרקע שלה, בלב קודש הקודשים שלה.
"ככה נראה ניצחון"
"ככה נראה ניצחון", נכתב באחד המסמכים שסיכמו את המערכה, "נסראללה החליט על חיבור בין הזירות. כל עוד יש לחימה בעזה תהיה גם בלבנון. הלחץ עליו גבר והוא מצידו הגביר. ואז באמצע ספטמבר החלטנו לממש את תפיסת הביטחון החדשה שעוצבה בעל כורחנו ב-7 באוקטובר, מהכלה ליוזמה, והפעלנו עליו את תוכנית 'עשר המכות לציר'.
לאור הצלחת התוכנית חיזבאללה מתקפל, ומנהיג איראן מתקפל, והם חוזרים יחד לאחור בזנב מקופל בין הרגליים. את הניצחון הזה עוד ילמדו בבתי הספר למלחמה ברחבי העולם. נקווה שגם אנחנו נלמד את מה שלמדנו בדרך הקשה: מהכלה ליוזמה", מסתיים המסמך.
ועם כל התשבוחות, יש פה גם לקח חשוב ללמוד: הכישלון הישראלי לדעת שהמורדים מתכננים לצאת להתקפה. וגם אם מחמיצים את הסוד הזה, שבוודאי נשמר היטב, ישנה גם ההחמצה הגדולה בהערכת יתר של יכולות צבא אסד.
בסופו של דבר ישראל החמיצה אירוע אסטרטגי משמעותי, והעובדה שהאירוע נפל בהפתעה גם על הרוסים, גם על חיזבאללה וגם על האיראנים, שלא לדבר על אסד עצמו, היא לא ממש נחמה.
רונן ברגמןצילום: יאיר שגיאגם התירוצים שוודאי יישמעו, על המשאבים המעטים שניתן להקדיש כעת רק למה שהכי בוער והכי עוין, לא יכולים לתרץ אירוע כזה, שבו הגורם שישראל התכוונה לנסות ולעשות איתו עסקים, שהתכוונה ופעלה במרץ בצינורות חשאיים כדי להעביר אותו "לצד שלנו", פתאום מתאדה. מזל שהמורדים פעלו עכשיו ולא בעוד שנה, כשאז ייתכן שהיינו תלויים לגמרי בהגנת האזור מפני החדרה של נשק איראני, בגורם שנראה לנו חזק אבל קרס לגמרי בתוך 11 יום.
התקפת המורדים והצלחתם המפתיעה לא נצפו על ידי המודיעין הישראלי. מרגע שהחלה ההתקפה גם לא הייתה לישראל כל יכולת להשפיע על תוצאותיה. ראוי שהלקחים הללו ישמשו כרקע צנוע לכל מחשבה ישראלית לנסות ולשחק מרחוק בגורלם של משטרים, אפלים ככל שיהיו.
פורסם לראשונה: 00:00, 09.12.24
