בחלוף כשמונה שנים מתחילת החקירות וכארבע וחצי שנים מפתיחתו, הגיע השבוע משפט נתניהו לנקודת שיא נוספת – תחילת פרשת ההגנה. גם במדינה שבה סערה רודפת סערה ושיאים נשברים תדיר, ראש ממשלה מכהן על דוכן הנאשמים תוך כדי מלחמה רב-זירתית, זה שיא חדש שלא היה מעולם; נקווה שהוא לא יישבר. אז בסיומו של שבוע עם עשרות שידורים ופאנלים באולפנים ורבבות מילים וקולמוסים שנשתברו בעיתונים – להלן ארבע הערות בהקשר לתיקי האלפים.
בקשות לגיטימיות, התקפות לא / לעדות שנפתחה השבוע קדמה סדרה של בקשות דחייה וכן בקשה ל"ריווח" ימי העדות. להכין נאשם לעדות זה תהליך שלוקח זמן גם בתיק פלילי "רגיל"; ודאי במגה-תיק כמו בענייננו, הכולל למעשה שלושה תיקים, שכל אחד מהם בפני עצמו גדול ומקיף, עם חומר ראיות הכולל אלפי עדויות, ראיות ומסמכים. הקושי מתעצם כשמדובר בראש ממשלה, שעיתותיו לא תמיד בידיו, בוודאי בזמן מלחמה. כאשר מדברי הסנגורים השתמע שבקשת הדחייה היא ללא מועד מוגדר, דחה אותה בית המשפט. בהמשך, כשהייתה בקשה מתוחמת לדחייה קצרה נוספת, קיבל זאת בית המשפט חלקית, אך דחה בקשה לרווח את ימי הדיונים. לטעמי, בצדק נדחתה הבקשה ל"דחייה לאין קץ", שכן שוויון בפני החוק משמעו שגם ראש ממשלה לא נישא מעם, ומשפטו צריך להתנהל באופן יעיל ככל הניתן. זהו אינטרס ציבורי חשוב שבשמו התנגדה התביעה לבקשות; ואולם, גם ניהול מדינה בתקופת מלחמה הוא אינטרס ציבורי חשוב, ולטעמי באיזון האינטרסים ניתן היה לקבל את הבקשה לקיום דיונים יומיים בשבוע במקום שלושה.
1 צפייה בגלריה
נתניהו וסנגורו עמית חדד בבית המשפט. השנים חלפו, הטרלול סביב התיקים נמשך, והסוף לא נראה באופק
( | צילום: עמית שאבי)
בקשות אלו הוגשו על ידי הסנגורים. ובהיותם אמונים על אינטרס הלקוח הן לגיטימיות. מה שלא לגיטימי, אלו פניות ישירות של שרים בקבינט לבית המשפט, והתקפות אישיות ופרועות של חלקם כלפי היועמ"שית ובית המשפט. כאמור, היה מקום בעיניי שהתביעה ובית המשפט ייתנו משקל גם לשיקולים נוספים ויאזנו אחרת בין האינטרסים השונים, אך מכאן עד חלק מהביטויים שהושמעו, ועד חברי קבינט שפונים לבית המשפט בנוגע להליך פלילי פרטני – ארוכה הדרך. גם כשהזירה הציבורית סוערת ובעיניהם ההתנהלות המשפטית מתסכלת, על המערכת הפוליטית להישמר מלהתערב בנושאים שהם בליבת הסמכות של המערכת המשפטית.
לא לביטול משפט או נבצרות/ הסיטואציה אכן חסרת תקדים. ראש ממשלה עסוק חלק מימיו (ואולי גם מלילותיו) במשפטו, ועוד בזמן לחימה. יהיו שיראו בכך נקודת אור – שוב התגלה חוסנה של הדמוקרטיה הישראלית, שרבים נוהגים להספידה בטרם עת; דין ראש ממשלה ושועי ארץ כדין אחד האדם ופשוטי העם. יהיו שיראו בכך שעה אפלה – ראש ממשלה, שאמור להיות גם סמל ציבורי, נאשם בעבירות שחיתות חמורות. נראה שאין בהכרח סתירה ויש צדק בשתי נקודות המבט. ואולם, אין צדק, ויש אף סכנה גדולה בשתי קריאות שנשמעות כפתרון לסיטואציה המורכבת. מחד, ביטול המשפט; מאידך, הוצאת ראש הממשלה לנבצרות.
בדמוקרטיה, פוליטיקאים לא מבטלים הליך פלילי, לא נוטלים סמכויות שאין להם ומתערבים במשפט מתנהל. בה בעת, בדמוקרטיה, משפטנים לא מבטלים הליך דמוקרטי ולא נוטלים סמכויות שאין להם על מנת לקבוע "נבצרות מהותית", שהמחוקק לא הכיר בה
בדמוקרטיה, פוליטיקאים לא מבטלים הליך פלילי, לא נוטלים סמכויות שאין להם ומתערבים במשפט מתנהל. בה בעת, בדמוקרטיה, משפטנים לא מבטלים הליך דמוקרטי ולא נוטלים סמכויות שאין להם על מנת לקבוע "נבצרות מהותית", שהמחוקק לא הכיר בה. לא משנה כמה המצב מתסכל בעיניהם, המשפט אינו כל יכול, אינו פתרון לכל בעיה, ועל המערכת המשפטית להישמר מלהתערב בנושאים שהם בליבת הסמכות של המערכת הפוליטית.
יש המצדיקים את העובדה שהמערכת המשפטית מותירה את הסמכות הזו כקיימת באופן תיאורטי בכך שכמו נשק גרעיני, חשיבות הנבצרות היא בעצם קיומה; אך זו בדיוק הסכנה. גם חלק מהפוליטיקאים מאיימים מנגד בצעדים המהווים נשק גרעיני נגד המשפטנים. עם "מאזן אימה" ונפנופים בנשק בלתי קונבנציונלי – תמיד קיימת סכנת מיסקלקולציה וחורבן.
יש ראיית זהב, אין עבירה/ סנגורו של ראש הממשלה ציטט השבוע בנאום הפתיחה שלו משפט שאמרתי בדיונים בשעתו במשרד המשפטים ביחס לתיק 2000, שבו "יש לנו ראיית זהב, אבל אין עבירה". אכן, כך חשבתי אז, ודעתי לא השתנתה. בתיק זה יש הקלטה (ראיית זהב), דרמטית, עסיסית ומרתקת, המציפה סכנה – ובמידה מסוימת גם צחנה – ציבורית; ואולם, לא כל שאט נפש ציבורית אפשר לתרגם לעבירה פלילית. מי שצפה בסדרה המעולה של עמרי אסנהיים, "המו"לים", ראה כיצד לאורך שנים התנהלו יחסי עיתון-שלטון במנגנוני תן וקח. זה לא מקהה את הביקורת הציבורית החריפה והמוצדקת, זה לא מבטל את הצורך בשינוי משמעותי של הנורמות הללו; אך זה בהחלט משליך על הקושי העצום לטפל בכך לראשונה במישור הפלילי. הגדרתי זאת כ"שדה בור", שכדי לחרוש בו לראשונה, צריך שלהבי המחרשה יהיו חדים וחזקים במיוחד. עמדתי הייתה ועודנה כי הראיות בתיק 2000 ובסעיף השוחד ב-4000 אינן חדות וחזקות דיין כדי לחרוץ כנדרש בקרקע הפלילית הלא-חרושה הזו של יחסי שלטון-תקשורת. בינתיים, כידוע, גם השופטים הביעו דעתם לגבי חולשת הראיות בסעיף השוחד.
לסנגורים יש טענות בהחלט חזקות ביחס לחלק מהאישומים, והן עוד יישמעו בשבועות הקרובים בבית המשפט. גם בשל זאת, יש להצר על כך שחלק מהפוליטיקאים וממובילי דעת קהל בימין מעדיפים לנהל את המשפט ברחוב ולטעון ל"תפירות" תיקים ולמניעים פוליטיים של הפרקליטות
לסנגורים אפוא יש טענות בהחלט חזקות ביחס לחלק מהאישומים, והן עוד יישמעו בשבועות הקרובים בבית המשפט. גם בשל זאת, יש להצר על כך שחלק מהפוליטיקאים וממובילי דעת קהל בימין מעדיפים לנהל את המשפט ברחוב ולטעון ל"תפירות" תיקים ולמניעים פוליטיים של הפרקליטות. הייתי שם והתווכחתי עם רובם ככולם של הפרקליטים שעסקו בעניין. טעות מקצועית וקונספציה שגויה בעיניי – בהחלט כן; "תפירה" ושיקולים פוליטיים – לא ולא.
הסדר או התגוששות ממושכת/ למובילי הדעה בימין המבקשים את משפט הרחוב, עם זיכוי מוחלט כמובן, יש תמונת ראי של מובילי דעה בשמאל, שגם מבחינתם ההליך השיפוטי די מיותר; לא צריך חקירה ודיונים משפטיים ארוכים, מהיום הראשון דינו של נתניהו אחד – לכלא ומיד.
נתניהו ממגנט אליו גם אהבה לא רציונלית, וגם שנאה לא רציונלית. הקבוצות הללו גדלות והולכות והקיטוב מתרחב; התהליך הזה, שנמשך כבר שנים, הביא נזקים כבדים במישורים רבים למדינת ישראל. פרשת ההגנה שהחלה השבוע תימשך עוד חודשים רבים מאוד. ישנם עוד עדים רבים, חקירות וחקירות נגדיות, סיכומים, ופרק הזמן שיידרש לשופטים להכרעת הדין. ונזכור, שזו הערכאה הראשונה, כשלאחריה מן הסתם נגיע לערכאת הערעור לסיבוב נוסף.
התיק הזה בעיניי זועק כבר שנים להסדר טיעון שמסגרתו ברורה – הרשעה בהפרת אמונים ב-1000 ו-4000, וסגירת 2000 וסעיף השוחד ב-4000. גם סוגיית הקלון יכולה להיפתר ביצירתיות
התיק הזה בעיניי זועק כבר שנים להסדר טיעון שמסגרתו ברורה – הרשעה בהפרת אמונים ב-1000 ו-4000, וסגירת 2000 וסעיף השוחד ב-4000. גם סוגיית הקלון יכולה להיפתר ביצירתיות. אינני נאיבי, ברור שזה קשה מאוד וככל שחולף הזמן זה קשה יותר. זה ידרוש מנתניהו להתגבר על יצר ההישרדות הפוליטי הטבוע בו ועל תחושת העוול שנגרם לו; זה ידרוש מהתביעה להתגבר על הקיבעון הטבוע בה, ועל הקושי להודות בטעויות ובחולשות. חוסר האמון הטוטאלי בין הצדדים מעצים עוד יותר את הקושי. בית המשפט כבר הציע לצדדים גישור פלילי, אך התביעה דחתה זאת. למרבה הצער, השנים חלפו, הטרלול סביב התיקים האלו נמשך, והסוף לא נראה באופק. לא נותר אלא לקוות שבכל זאת תהיה התעשתות הדדית ושני הצדדים יכופו ראשם בפני האינטרס הלאומי וטובת המדינה. אני סקפטי, אבל לקוות ולצפות תמיד אפשר. לו יהי.
• עו"ד נזרי כיהן כמשנה הבכיר ליועץ המשפטי לממשלה, וכיום עומד בראש מחלקת משפט ציבורי, רגולציה וניהול משברים במשרד עו"ד פירון
