את אחיי ואחיותיי אני מבקש. הם פוקדים את חלומותיי. בלילות טרופי שינה אני רואה מנהרות, שחורות, מחניקות וארוכות. ויד מושטת, ואצבעות ידי שכמעט נוגעות, ולא נוגעות. "הגידה נא לי איפה הם", זועקים בני המשפחה והחברים. קול קורא נישא ברוח, ואין משיב.
אלו רגעי הכרעה והשאלות גדולות. אין לי פתרון או תשובה חדה כנגד השיקולים המערערים והמתנגדים, אבל אני יודע שצריך להחזיר אותם.
היהדות לימדה אותנו שהצלת חיים ודאית גוברת על ספק של פגיעה עתידית בחיי אדם. מי הוא זה שמעז לגזור מוות על אחיי ואחיותיי בשל הספק שמא ירעו לנו בעתיד?
האויבים שלנו אכזרים, אבל האִם אין דרך להתגונן מפני האיומים? הייתי נער צעיר, חזרתי בתשובה והגעתי ללמוד בישיבת שבי חברון שבעיר האבות. אמא, אשת שמאל שמעולם לא הפסיקה לחבק את בנה, הגיעה לביקור. את ראש הישיבה היא שאלה: "איך אתה מביא לכאן צעירים, זה מסוכן, הם יכולים למות"? אמא חוותה איתי את הירצחו של אחד מתלמידי הישיבה הראשונים, חלפנו בכל יום ליד האנדרטה שהוקמה במקום הרצח. אני זוכר איך ראש הישיבה הביט בפניה של אמא ואמר לה: "גב' פירון, את צודקת, זה מסוכן, ייתכן שתלמידים נוספים יירצחו, אני לא יכול להבטיח לשמור על הבן שלך, אבל אנחנו מקיימים מצווה חשובה, מצוות יישוב ארץ ישראל, ואנחנו מוכנים לשלם מחירים. אל תשכחי: 'עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה'".
הקשבתי לשיעור, גם אני לא מפחד מדרך ארוכה ויודע שאולי יהיו לכך מחירים, אבל אני גם רוצה לקיים מצווה חשובה: מצוות פדיון שבויים.
יהדות היא דת הנצח, סבא וסבתא שרדו את המחנות, הנינים שלהם חוו את 7 באוקטובר. המלחמה בין בני ישראל לבני ישמעאל לא תסתיים בקרוב. זהו קרב ארוך שבו יש ויכוח עמוק על אדמה, אבל לא רק. יש לנו אויבים שחושבים שאלוהים ציווה עליהם להשמיד אותנו. אני משוכנע שננצח, אבל הניצחון הוא מסע ארוך. ומי שמדבר על ניצחון מוחלט, עכשיו, צריך לזכור את הביקורת שהוא ורבותיו השמיעו נגד הסיסמה "שלום עכשיו". הניצחון המוחלט לא יהיה עכשיו, ומי שאומר זאת אינו דובר אמת. הקרב מול חמאס הוא חלק ממאבק שיהיו בו עליות ומורדות. בסוף – ננצח.
המציאות מורכבת, ויש נימוקים לכאן ולכאן. אני מוכן לקבל ששר כזה או אחר יצביע נגד בישיבת הממשלה. אבל מי הוא האדם הערל, שאין לו וליהדות ולא כלום, שמיישיר מבט למצלמה ומסביר שהעסקה מופקרת
המציאות מורכבת, ויש נימוקים לכאן ולכאן. אני מוכן לקבל ששר כזה או אחר יצביע נגד בישיבת הממשלה. אבל מי הוא האדם הערל, שאין לו וליהדות ולא כלום, שמיישיר מבט למצלמה ומסביר שהעסקה מופקרת. מי נותן קולו למי שאומר קבל עם ועולם, שמנע עסקאות בעבר. נניח שאתה צודק – אין לך חמלה כלפי ההורים? לא נותרה בך מעט ממידת הרחמים? זה מה שההורים, בני ובנות הזוג, ילדים וחברים צריכים לשמוע ממך ברגעים אלה?!
"או כולם או אף אחד", אינני מאחל זאת לאיש
יש האומרים: "או כולם או אף אחד", אינני מאחל זאת לאיש, אבל נאמר שאנשים שטניים חטפו שניים מילדיכם, לפתע יש לכם הזדמנות להציל אחד, רק אחד, זו תמונת המציאות. מי הוא ההורה שיאמר: "הותירו את שניהם למות במנהרות חמאס?"
הרב שי פירוןצילום: אלי דסה נקלענו למצב נוראי. הייתי מוכן לוויתורים גדולים יותר תמורת השבת כל החטופים בפעימה אחת. אין לי ספק שהיה אפשר לנהל זאת אחרת, אולי היו טעויות ועוולות, אבל איזה ברירה יש לנו?
אחיי בני הציונות הדתית! אסור לנו להתנגד לעסקה, יש בה חורים רבים, היא רחוקה מלהיות מושלמת. אבל היא מצווה, היא צו ערכי. אנחנו הרי לא מפחדים מדרך ארוכה. יש רגעים שבהם הציבור מתרומם לגודל השעה בעוד שמנהיגיו שקועים בבור עמוק.
שי פירון הוא נשיא תנועת פנימה ושר החינוך לשעבר
