"בהתחלה לא הבינו מה אנחנו רוצים. אמרו לנו 'בעיה שלכם, הוא עבר לבד'. היה קשה להסביר את הסיטואציה ואת המחדל הצבאי החמור. הוא מתמודד נפש שחצה את הגדר בתום לב". כך סיפר גיל אליאס (48), בן משפחתו של אברה מנגיסטו ששבוי ברצועת עזה.
אות החיים מאברה
שבועיים לאחר מבצע צוק איתן, 7 בספטמבר 2014, אברה מנגיסטו הלך דרומה בחוף זיקים וחצה את גדר המערכת לתוך רצועת עזה. מאז, כבר 10 שנים וארבעה חודשים – 3,785 ימים מייסרים ליתר דיוק - הוא מוחזק בשבי חמאס. משפחתו נאבקת כבר עשור, ומעולם לא הרגישה שמתעניינים בה ושיש סיכוי ממשי שאברה ישתחרר, עד לרגע זה.
כעת, שמו של אותו הצעיר, שכיום כבר בן 38 וזוכה לתואר העצוב "השבוי הוותיק ביותר של חמאס" – מופיע ברשימת החטופים שצפויים להשתחרר בפעימה הראשונה של העסקה. "הכי מתבקש היה להחזיר אותו בלי עסקה וישר כשזה קרה. המשפחה ניסתה בכל דרך – ולא היה מי שיעזור. ארגוני הזכויות שעזרו תמיד עשו זאת תמורת אינטרס וזה אף פעם לא הסתדר", סיפר בן משפחתו בתסכול.
בדירת הוריו באשקלון תמונתו של אברה תלויה במרכז הסלון. הם לא מסכימים לעצמם לשכוח לרגע. התמונה, מהסרטון שחמאס פרסם. אליאס מספר על אותו אות חיים שקיבלו לפני שנתיים בדיוק: "ב-16.1.23 חמאס משחרר את הסרטון המוכר של אברה. ככל שעבר הזמן אנשים נטו להאמין שהוא לא בין החיים. אני תמיד האמנתי שהוא בחיים. היינו מופתעים מאוד וזה היה הלם. הוא לא דומה לעצמו. התבגר ב-10 שנים. היה נראה שקשה לו לדבר".
1 צפייה בגלריה
אליאס. "בכיכר החטופים הרבה אנשים ניגשו אלינו, חיבקו וביקשו סליחה"
(צילום: תומר שונם הלוי)
במאי האחרון, המשפחה קיבלה עדכון כי אברה בחיים. "אנחנו יודעים שהוא במצב בריאותי ונפשי על הפנים. אנחנו לא יודעים באיזה מצב נקבל אותו. עם כל הדיווחים עכשיו זאת הרגשה מטורפת, הלב פועם על 200, והבטן מתהפכת. כל מידע קטן מקפיץ אותך. מרגיש שזה הולך לקרות וממשי. לאברה יש יצר הישרדות חזק מאוד. אבא ואמא שלו מתפללים עליו חזק".
אליאס הוסיף ותיאר תחושה קשה. תחושה של "טרמפיסטים" הוא קורא לזה. הם מבינים כי ללא העסקה הנוכחית – הם לא היו זוכים לראות את אברה לעולם: "כואב לומר את זה, אבל 7 באוקטובר הגדיל את הסיכוי שלו לחזור. לפני, תמיד אמרו לנו שזו בעיה של המשפחה, פתאום הצליחו להבין אותנו ולהבין מה זה אמא שלא יודעת מה קורה עם הבן שלה, את חוסר הוודאות. בכיכר החטופים הרבה אנשים ניגשו אלינו, חיבקו וביקשו סליחה".
הוא תיאר את הרגעים המטלטלים, במקביל לדיווחים הבלתי פוסקים על ההסכם: "הפחד קיים תמיד. עד שזה קורה, אז אין שמחה עד הסוף. יש תקווה, אבל השמחה תהיה רק כשהוא יחזור, וכרגע זה נראה שזה הולך לכיוון. אני רוצה להאמין שלממשלת ישראל יש את הנכונות לקיים את העסקה, ושחמאס רוצה לקיים הפסקת אש. כמו שאני מתפלל בשביל אברה, אני מתפלל למען כל החטופים והחטופות".
אליאס המשיך ותיאר את התחושות של יתר בני המשפחה: "אנחנו מנסים להישאר עם הרגליים על הקרקע ולהנמיך ציפיות, כי ציפייה ואכזבה הולכים ביחד. אבל האמונה שיגיע היום שנתחבק ושהוא בחיים – זה מה שמניע אותנו כל הזמן. אי-הידיעה של מה קורה עם האדם הכי יקר לך ושהוא במרחק אווירי של חמש דקות – כל כך קרוב וכל כך רחוק – זה מתסכל וזה מפרק אותך לגמרי. המסר שלי הוא לכל עם ישראל: אל תעמדו מנגד. תתמכו במשפחות החטופים. אברה הוא החטוף הכי ותיק שנמצא בשבי חמאס. הפכנו להיות מומחים לאי-ידיעה וכאב".
פורסם לראשונה: 00:00, 17.01.25
