15 חודשים מחכות בנות משפחת בן עמי לאיחוד המשפחה שלהן, לאחר שנחטפו אמא רז ואבא אוהד מביתם בקיבוץ בארי. בעסקת החטופים הראשונה שיצאה לפועל, לפני יותר משנה, זכו בנות המשפחה להתאחד עם אימן. מאז, רז, יולי, אלה ונטלי מחכות ונאבקות על חזרתו של אביהן. כעת, עם החתימה על העסקה, ויציאתו לפועל של השלב הראשון, החיבוק המשפחתי נראה קרוב מתמיד.
"אני לא מוצאת את המילים באמת לתאר את התחושות שעוברות עלינו", מספרת הבת האמצעית אלה (24), "ברור שיש הקלה, דבר ראשון העובדה שהגענו לעסקה בכלל - דבר שרצינו להגיע אליו המון זמן. זה שזה באמת קורה עכשיו זה מטורף, אבל אני חושבת שההקלה האמיתית תגיע רק כשאבא יהיה בבית וכשנראה אותו איתנו, ואחר כך כשכל החטופים יהיו בבית".
יומי נטלי בן עמי
שמו של אוהד בן ה-56 הופיע ברשימת העסקה, ומשפחתו עודכנה כי הוא צפוי להשתחרר במהלך השלב הראשון. אך עדיין, מדובר בימים ארוכים ומורטי עצבים. "אני חושבת שההמתנה זה הזמן הכי קשה שעברנו עד עכשיו, זה ממש כמו לנקז את השנה ושלושה חודשים לשלושה שבועות. וכל יום יותר קשה מהשני: אני לא ישנה, אני לא אוכלת, אני לא מצליחה להיות מפוקסת יותר מדקה במשהו כי פשוט הראש לא נמצא פה".
התחושות האלה לא זרות לאלה, גם ההמתנה לאמה שחזרה לאחר 54 ימים, בפעימה השישית של העסקה, הייתה בלתי נסבלת: "אני חושבת שהתחושות הן כמו נובמבר הקודם, רק הרבה יותר קשות, כי בנובמבר הקודם העסקה נסגרה תוך דקה, והיא הייתה מאוד קצרה - תוך שבוע כבר הייתה עסקה ותוך שבוע כל החטופות חזרו. עכשיו ההמתנה ארוכה יותר וקשה יותר".
"הכנו בשביל אבא מזוודה, ואמא כל היום מחפשת לו עוד בגדים", היא מספרת על ההכנות, "סידרנו את הבית, ויש לו מקום בשבילו בארון. אספנו לו יין ושוקולד שהוא אוהב, שמרנו אותם בצד כל הזמן הזה, לרגע שהוא יחזור. כל הבית מוכן רק בשבילו. אני כל הזמן מדמיינת את הרגע שהוא יחזור. תמיד דמיינתי שאני ארוץ אליו ואני אהיה גיבורה, ופתאום עכשיו כשאני עוצמת את העיניים ומדמיינת את זה, אני מדמיינת את הרגליים שלי כמו ג'לי, ושאני נופלת תוך כדי הליכה אליו ולא באמת מצליחה להתקדם. אני חושבת שזה מגיע מהלחץ. אני חושבת שהדבר הראשון שאני אעשה כשאני אראה אותו זה או אתעלף, או ארוץ ואחבק אותו, אחד מהשניים, תלוי מה יהיה המצב הנפשי והפיזי שלי באותו רגע, כי זה נראה שזה הולך להיות עוד ימים קשים עד אז".
הכותרת
עסקת החטופים השנייה יוצאת לדרך: ההתרגשות, הכישלונות והאתגרים שבפתח | בן דרור ימיני
28:17
במציאות שנכפתה עליה, אלה לא חיה חיים רגילים של בת 24. היא החלה את לימודיה לתואר ראשון, רק שבה מטיול גדול בחו"ל, אבל עבורה ועבור כל בני משפחותיהם של 98 החטופים - החיים האישיים נזנחו הצידה. "אני לא חושבת שאני אוכל לחזור לחיים הרגילים אחרי שאבא יחזור, כי מבחינתי כל 98 החטופים שבעזה הם משפחה שלי. הם כולם אחים שלי, כולם דודים שלי, אל כולם אני מרגישה כבר נורא קרובה. אז עד שהם לא יהיו בבית, אני אמשיך את המאבק ואני אמשיך להילחם, כדי שהעסקה הזאת תימשך וכדי שכולם יחזרו הביתה. המעגל לא ייסגר, אני חושבת ש-7 באוקטובר לקח מאיתנו כמעט הכל: את הבית והמון אנשים שאנחנו אוהבים. ברגע שאבא יהיה פה זה יהיה יותר שלם, אבל אני חושבת שאנחנו הולכים לחיות עם התחושה הזאת כל החיים, זה הולך להיות שיקום מאוד ארוך ומאוד קשה. אנחנו בכלל לא יודעות איך הוא יחזור. אני מאמינה שגם לו זה ייקח הרבה זמן עד שהוא יצליח בכלל לחזור לחיים רגילים, אם אפשר לקרוא לזה חיים רגילים, כי אנחנו לא נחזור הביתה בקרוב".
עם הדיווחים על התנגדותו של השר בצלאל סמוטריץ' להפסקת הלחימה וסימני השאלה המרחפים סביב פעימות העסקה המתקדמות, מדגישה אלה: "גם עכשיו, כשהעסקה נסגרת, אנחנו רואים פוליטיקאים שפתאום אומרים שהם לא יעבירו את השלב השני, שאם הוא יתמשש הם יתפטרו. אני חושבת שזה הדבר שהכי כואב לי לשמוע כי בחודשים האחרונים יצא לי להיפגש עם הרבה מהם, והם כולם אמרו 'עסקה כוללת, עסקה רחבה', ופתאום כשיש אופציה לעסקה כוללת, אז הם רוצים להפסיק את העסקה לפני השלב השני, וזה לא מקובל עליי, אני הולכת להילחם ולהמשיך להיפגש איתם ולהיות מעורבת, כדי שנוכל באמת לסגור את המעגל הזה ולהמשיך את החיים כשאין חטופים בעזה".
פורסם לראשונה: 00:00, 19.01.25
