בדמעות ובהרכנת ראש נקבל הערב, בתקווה, את שלוש המשוחררות הראשונות בעסקת החטופים. היננו העניים ממעש. כל המאמצים לשחרורן, מול ארגון המרצחים חמאס, מול המתווכות, מול ממשלת ישראל הנוכחית וראשה, מול מכונת הרעל הביביסטית, הם טיפה בים בהשוואה לגבורתן השקטה של שלוש הנשים האלה ושאר החטופות והחטופים. איש לא יוכל להחזיר להן את הזמן שאבד ואת בני המשפחה והחברים שאבדו ללא שוב, אבל אנחנו יכולים להציע להן אוזן קשבת, בית חם, עתיד, תקווה. ולא פחות חשוב, שקט.
שמעתי אמש את ראש הממשלה והצטערתי. גם כאשר הוא עושה מהלך נכון הוא חייב לעטוף אותו בשקרים ובחצאי אמיתות. נתניהו מסרב להבין מה שמבין כל אחד מהישראלים: לעסקה יש מחיר. המחיר כבד. מנהיג לאומי צריך להודות במחיר ולהתמודד איתו. כדי לעשות זאת לא צריך להיות צ'רצ'יל - רק להיישיר מבט אל המצלמה ולומר את האמת.
במסגרת העסקה ישוחררו לעזה, לגדה ולמדינות מוסלמיות אלפי מחבלים, ביניהם מאות רוצחים שדם על ידיהם. עם אחד מהם, רוצח כבד, יש למשפחתי ולי נגיעה אישית. אילו ההחלטה הייתה בידי, עם כל הכאב הכרוך בה הייתי משלח את הרוצח לחופשי, ובלבד שחטופה אחת או חטוף אחד יראו אור יום. ראש ממשלה הגון היה צריך לומר אמש לישראלים: "העסקה שלפנינו מחייבת אותנו לשחרר כך וכך אסירים מסוכנים, רוצחים שפוטים, צמרת הפיקוד הבאה של ארגון הטרור. נכשלנו, ועלינו לשלם את המחיר. אני עושה זאת בלב כבד אבל בהחלטה נחושה, שאין ברירה, זה מה שאנחנו חייבים לעשות כדי לשחרר את האנשים שהפקרנו".
ואולי, ביום טוב, היה מוסיף גם את המשפט הבא: "ליבי עם המשפחות שנאלצות לראות עכשיו את רוצחי יקיריהן יוצאים לחופשי. יש אלפי משפחות כאלה בעם ישראל. אני משתתף בצערן".
לצערי, נתניהו הוא לא הגון והוא לא מנהיג. הוא לא בוטח בתבונתו של העם שבחר בו, באינטליגנציה שלו. הוא מפליג בדברי שבח והלל לעם בנאומיו אבל לא מאמין לעם שלו בשקל
לצערי, הוא לא הגון והוא לא מנהיג. הוא לא בוטח בתבונתו של העם שבחר בו, באינטליגנציה שלו. הוא מפליג בדברי שבח והלל לעם בנאומיו אבל לא מאמין לעם שלו בשקל. הסרט שהוא עונד על דש החליפה שלו צהוב להפליא, אבל לאנשים אין לו שמץ אמפתיה. אולי הייתה לו פעם, אבל הפוליטיקה אכלה את הכל.
נתניהו (ורעייתו, כמובן. הוא ראש הממשלה הראשון בתולדותינו שפותר בעיות משפחתיות בהודעות לאומה) שיבח את החיילים הגיבורים אבל שכח לשבח את היחידה בצה"ל שעבדה קשה מאוד כדי להביא הביתה כל חטוף, אם אפשר במודיעין ובכוח ובלית ברירה בהסכם. האלוף (מיל) ניצן אלון ואנשיו עשו כל מאמץ, בלעו כל עלבון, לחמו על כל שביב סיכוי למען החטופים. סיפורם עוד יסופר.
זה לא הזמן לשקוע בהזדמנויות שהוחמצו: אם הכל יסתדר זה יהיה יום שמח, יום תיקון. אבל את העתיד חייבים לראות בעיניים פקוחות. נתניהו הבטיח אמש, וחזר והבטיח, שהמלחמה בעזה תתחדש. במילים אחרות: לא יהיה שלב ב'
זה לא הזמן לשקוע בהזדמנויות שהוחמצו: אם הכל יסתדר זה יהיה יום שמח, יום תיקון. אבל את העתיד חייבים לראות בעיניים פקוחות. נתניהו הבטיח אמש, וחזר והבטיח, שהמלחמה בעזה תתחדש. במילים אחרות: לא יהיה שלב ב'.
הוא לא אמר שלטנגו הזה צריך שניים ואולי שלושה וארבעה: כדי לחדש את המלחמה חמאס חייב להפר את ההסכם. אם הוא לא מפר אין תירוץ. המשפחות ומיליוני הישראלים שתומכים בהן צריכים להשלים עם החלטה שתשאיר את היקרים להן מאחור, קרוב לוודאי להפקיר אותם למוות. וטראמפ, בעל הבית החדש, צריך להשתכנע שנתניהו גוזל ממנו פרס נובל בידיים נקיות. הסיכוי שכל זה יקרה לא גדול.
מכיוון שישראל סירבה לאפשר צמיחה של שלטון פלסטיני לגיטימי בעזה, חמאס יחזור וישתלט עליה. הוא כבר עושה זאת, בחסות הפסקת האש. המיליארדים שיזרמו פנימה, לעזרה הומניטרית ולשיקום, יעברו דרכו. מכל המעשים והמחדלים מאז 8 באוקטובר, מחדל הפקרת עזה לחמאס הוא הקשה ביותר.
עסקת החטופים היא גם שיעור בעתיד הפוליטי של ישראל. גוש הימין, ההישג הפוליטי הגדול ביותר של נתניהו, מסוגל אולי לנצח בקלפי אבל לא מסוגל לנהל מדינה. כל אחד ממרכיביו מרוכז אך ורק באג'נדה ההרסנית שלו. בן גביר בבריונותו; סמוטריץ' במשיחיותו; לוין בשנאותיו; החרדים בטפילותם. התיקון מתחיל בהחזרת החטופים. הוא לא יכול להסתיים בה.
פורסם לראשונה: 00:04, 19.01.25
