לא הייתה בתולדות מדינת ישראל סוגיה כה טעונה, כואבת ומורכבת כמו סוגיית החטופים. היא מציבה בפני מקבלי ההחלטות את הדילמות הכי עמוקות וקשות. לכן לא נכון להוציא מחוץ למחנה חברי ממשלה שעמדתם שונה ואינה חד-משמעית בנושא. קל מאוד להטיח בשר סמוטריץ' שאינו רגיש לחיי אדם ולגורל החטופים. קריאות הבוז למשמע ברכתו לשלוש החטופות לא היו במקום, בלשון המעטה.
נכון אם כן להתייחס לעמדותיו לגופו של עניין. שר האוצר ניחן בלשון חדה, חריפה וחדה. לעיתים נדמה שסגנונו מוביל חלק מדבריו ובשל כך הוא מקצין את עמדותיו. זכותו המלאה להחזיק בדעותיו, להיאבק עליהן ואפילו לפרוש מהממשלה. אך כאשר הוא מאמץ שפה מתלהמת ואינו מסתפק באיומי פרישה אלא עובר לשפה מאיימת, שאם לא תחודש המלחמה הוא לא רק יפרוש אלא ידאג לפרק אותה - הוא לא רק מאבד את הקשב אלא מעלה שורה של תהיות, מדוע הוא נוקט לשון של איומים וסחיטה בסוגיה כה רגישה כמו חידוש המלחמה, מהיכן האומץ והיוהרה לאיים בתחום הכי קיומי הנוגע בפיקוח נפש של הפרט והכלל. הוא לא מודע לנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בדבר ימי המילואים האין-סופיים של בני הציונות הדתית? כשר האוצר, יש כך לקוות, הוא פגש מילואימניקים ונשותיהם מכל שדרות הציבור. הוא ער לקושי השחיקה ולמחיר שהמשפחות משלמות.
לאור זאת יש לדרוש ממנו ענווה ולומר לו: כאשר באים בדרישה לחידוש המלחמה צריך לגשת לכך בדחילו ורחימו ובטח לא כאיום לפירוק הממשלה. כאשר חלילה נצטרך לחדש את המלחמה, משפחות הלוחמים חייבות לדעת שזה הדבר הנכון לעשות ולא בשל שמירה על שלמות הממשלה.
מעבר לכל זה, השאלה המשמעותית ובעיקר הערכית שסמוטריץ' צריך להישאל היא, היכן הקוהרנטיות? כיצד אתה יכול לדרוש לצאת למלחמה כאשר בה בעת הנך תומך בחוק ההשתמטות. לדרוש את חידוש המלחמה כאשר צה"ל משווע לעשרות אלפי חיילים זו סתירה מניה וביה. לעיתים נדמה שההתעלמות של מקבלי החלטות ממצוקת כוח האדם, שחיקת הלוחמים ומשפחותיהם והעדפת ערכים אחרים, נובעות פשוט מהיותם מנותקי קשר עם המציאות.
סמוטריץ' לא יכול לאחוז במקל בשני קצותיו. מלחמה לא הולכת עם השתמטות. במילים אחרות: כל עוד שהנך תומך בחוק הסירוב אינך יכול לדבר על חידוש מלחמה
סמוטריץ' לא יכול לאחוז במקל בשני קצותיו. מלחמה לא הולכת עם השתמטות. במילים אחרות: כל עוד שהנך תומך בחוק הסירוב אינך יכול לדבר על חידוש מלחמה.
עם זאת, צריך לומר ביושר שרבים ממתנגדי חוק ההשתמטות נאלמים דום כאשר הם מביטים סביבם ורואים שרבים-רבים אינם שותפים ללחימה. לא צריך להרחיק ראות. הנתונים מדברים בעד עצמם. רק שישה אחוז משרתים במילואים ועוד פחות מזה בדרג הלוחם.
נתונים אלו צריכים להרעיד את אמות הסיפים. מדובר בבעיה קיומית. המאבק מול החרדים צודק וקיומי אך ייקח כמה שנים טובות עד שנראה אותם מתגייסים בשיעור משמעותי. הגיע הזמן להסתכל מסביב ולשאול מדוע נאלמנו דום, היכן הפוליטיקאים בנושא זה? היכן העיסוק התקשורתי בנידון? מומלץ לכולנו לנתח את הנתונים שהתפרסמו לאחרונה על ידי הלשכה לסטטיסטיקה ולתת את הדעת על הפערים המשמעותיים בין יישובים שממוצע ימי המילואים פר תושב גבוה בעשרות אחוזים מערים היושבות בשקט ובבטחה בארצנו הקטנה.
