סוגיית מינוי שר הנגב והגליל, בעת הקריטית הזאת, היא דוגמה מושלמת לעד כמה המינויים בממשלה נעשים לעיתים רבות מדי בצורה לא מקצועית, לא עניינית, ובהחלט לא לטובת המדינה. אחרי שהשר יצחק וסרלאוף – שהפתיע לטובה ועשה עבודה שזכתה להערכה רבה בנגב ובגליל – התפטר במחאה על עסקת החטופים, הדיווחים מאחורי הקלעים על אודות שאלת יורשו בתפקיד, משקפים שוב את חוסר הענייניות שבניהול המדינה.
מהליכוד מי שדורש לקבל לידיו את התיק הוא דודי אמסלם, שמכהן כ"שר הממונה על משהו", ומחפש תוכן לעשייתו בממשלה. מנגד בש"ס חושקים להשיב לידיהם את השליטה במשרד, שבקדנציה הקודמת הוסיפו אליו גם את תחום הפריפריה החברתית, מה שמאפשר להרחיב את פעילותו הממוקדת לקהל מצביעי המפלגה בבני-ברק, בית"ר-עילית ועוד.
ומי האדם שאין טבעי והגיוני ממנו, שיכהן בתפקיד הזה כעת? זאב אלקין - השר במשרד האוצר האחראי על מנהלות הגליל ועוטף עזה, המנוסה היטב בעבודת הממשלה ובפירוק מוקשים בירוקרטיים. אבל זו מן הסתם גם בדיוק הסיבה שהוא לא ימונה לשר האחראי על פיתוח הגליל והנגב – כי זה פשוט הגיוני מדי.
התזמון של קרב הירושה על המשרד שבעבר לא היה נחשק במיוחד, הוא גרוע ביותר. התפטרותו של וסרלאוף מגיעה בזמן קריטי, שבועות ספורים לפני שרבבות עקורי הגליל אמורים לחזור לבתיהם ותחת אחריות המשרד נמצאים המאמצים לשיקום ההרס, ולהכנת תשתיות החינוך, הקהילה והשירותים המוניציפליים בקריית-שמונה, שלומי, מטולה ועוד. האם הוא בחר נכון כשהחליט לנטוש את הספינה בעת הזו? בהחלט אפשר לדון בכך, אך וסרלאוף הסביר שעשה זאת לפי צו מצפונו.
הממשלה בירושלים עסוקה בעצמה, השרים מנותקים ואיבדו כל עניין בצפון ומרובם נראה שלא תצמח הישועה לחבל הארץ המוכה, אחרי 15 חודשי המלחמה שעברו עליו
זה לא סוד שבפוליטיקה הישראלית מינויים הם לא בהכרח עניין של כישרון או התאמה, אלא בעיקר משחק של אינטרסים, עסקאות וג'ובים. במקום לחפש את האדם המתאים ביותר, זה שמבין את הצרכים של הנגב והגליל ו"שוחה" בתחום, נאבקות מפלגות הליכוד וש"ס על זהות הפוליטיקאי שאמור להשקיע את כל מרצו בהשבת האמון בין המדינה לתושביה – בתקופת שבר שלא הייתה כמוה מאז הקמתה – ומסתמן כשסיכויי הצלחתו לא יהיו גבוהים, בלשון המעטה.
רבבות התושבים שעדיין עקורים מבתיהם, שחיים בבתי מלון ובדירות זמניות, מחכים לתוכניות שיקום אמיתיות אבל צופים שוב ושוב בפרודיה שכותבת הממשלה על חייהם. חמישה פרויקטורים מונו לצפון? הממשלה התחייבה לתוכנית לאומית לשיקום ופיתוח הצפון וחלפה כבר כמעט שנה מאז ודבר לא קרה? הסכם הפסקת האש לא מבטיחה באמת ביטחון לחיי התושבים? - אז מה? הממשלה בירושלים עסוקה בעצמה, השרים מנותקים ואיבדו כל עניין בצפון ומרובם נראה שלא תצמח הישועה לחבל הארץ המוכה, אחרי 15 חודשי המלחמה שעברו עליו.
יאיר קראוסהשבר העצום בצפון וההזדמנויות האדירות לפיתוחו כעת לא יכולות להיות פרסי ניחומים פוליטיים או חלק ממשחק כיסאות ציני. זה הזמן למעשה לאומי היסטורי אמיתי. אבל בישראל כמו בישראל, לאחר שבועות ספורים של שקט בצפון, עובר הקשב הביטחוני והפוליטי לזירת יהודה ושומרון עם פתיחתו (המוצדקת) של מבצע צבאי להשבת ביטחון התושבים באזור. זו גם עלולה להיות שוב ההזדמנות של הממשלה לשכוח אותנו, תושבי הצפון, להמשיך ולהנציח עשרות שנים של פערים מהמרכז ומהדרום. מגיע לנו יותר מזה.
