את השר לשעבר יזהר שי ואת תא"ל במיל' דדי שמחי זכיתי להכיר לפני שנים במהלך עבודה משותפת במסגרת תפקידינו הציבוריים הקודמים. התרשמתי כבר אז משני אנשים דעתנים, ערכיים ופטריוטים שטובת המדינה לנגד עיניהם, ואשר אינם מהססים להביע את עמדתם המנומקת, גם כשהייתה לפעמים נוקבת. לפני כשנה ורבע שילם כל אחד מהם את המחיר הנורא מכל למען המדינה כשבניהם, ירון וגיא, נפלו בקרבות גבורה ביישובי העוטף ב-7 באוקטובר. מאז בלטו שניהם בשיח הציבורי בנושאים הקשורים למלחמה ולסוגיות שונות, כאשר הם נתפסים כמייצגי ציבורים המצויים משני צידי המתרס הפוליטי.
שמחתי לכן לראות כי הם מיוזמיו של "מתווה לוין-סער", שנדון השבוע לראשונה בכנסת. העובדה שמדובר בשני אבות שכולים לא אומרת כמובן שהמתווה נכון ושיש לקבלו. את המתווה יש לבחון לגופו; אך זה כן אומר שראוי שנקשיב וניתן את הקרדיט וההערכה הראויים לאנשים שמגיעים משני צידי הקשת הפוליטית, אשר יוזמים שיח מכבד בחתירה להסכמה רחבה; ודאי כשעוסקים בנושאים שהביאו לשסע ציבורי עמוק ומזיק מאוד.
1 צפייה בגלריה
דדי שמחי ויזהר שי השבוע בדיון בוועדת החוקה. מוכנים לשכב על הגדר כדי שיגיעו להסכמות רחבות
( | צילום: נעם מושקוביץ, דוברות הכנסת)
דווקא בשל כך, מאכזב היה להיווכח שוב כי אצל אלו שלפני כשנתיים הגדרתי בעמודים אלו כ"נטורי קרתא" של המערכת המשפטית, אין חדש תחת השמש. כל תזוזה מהסדר הישן היא כפירה בעיקר ופירוק סופי של חומת הדמוקרטיה. תוך זמן קצר מפרסומו "זכה" המתווה לקיתונות של רותחין – מ"הפיכה משטרית", דרך "מכה אנושה לזהות הדמוקרטית", ועד "פוליטיזציה מלא מלא, אנו עומדים על פי תהום"; אלו הן מקצת מן הכותרות שיצאו בשם "גורמים משפטיים בכירים".
יש לי השגות הן על תוכנו של המתווה והן על עיתויו. ועדיין, כיצד ניתן לנהל דיון רציני על נושא חשוב ומשמעותי מעין זה, להעיר, לשנות ולתקן, כאשר התגובות המיידיות כל כך מוקצנות, חדות ומבטלות? כיצד אפשר להתייחס למתווה זה, שקשה לחלוק על כך שהוא שונה משמעותית מההצעה הקודמת, באותם ביטויים קשים שהושמעו נגד ההצעה המקורית, באותו גובה אוקטבות של ביקורת ובאותן זעקות שבר על חיסול הדמוקרטיה? זעקות אלו כבר נשמעות כזעקות "זאב, זאב" בקרב ציבורים הולכים וגדלים; מעבר לסכנה בכך שציבורים אלו כבר לא יזהו "זאב" אמיתי, גישה כזו גם מגדילה את כוחם של גורמי הקיצון הפוליטיים, שנאחזים בה כדי להראות ש"אין עם מי לדבר" במערכת המשפטית.
לא אחת הדוברים והמשתתפים משכנעים את המשוכנעים וכולם נהנים מחיקו החמים של ה"בייס", מבלי להבחין שהם בתוך תיבת תהודה, המנותקת מציבורים רחבים
הביטויים הקשים הללו מושמעים תדיר בכנסים משפטיים ובפורומים בעלי אפיון מסוים, שבהם זוהי הגישה הדומיננטית. לא אחת הדוברים והמשתתפים משכנעים את המשוכנעים וכולם נהנים מחיקו החמים של ה"בייס", מבלי להבחין שהם בתוך תיבת תהודה, המנותקת מציבורים רחבים. בהיבט זה, זוהי תמונת מראה לגורמים פוליטיים שניסו לקדם את הרפורמה המסוכנת המקורית; גם הם השתמשו בביטויים חריפים ומוקצנים – שם זה היה נגד המערכת המשפטית – בפורומים ובערוצי תקשורת מסוימים; בתיבות התהודה הללו הם שיכנעו את המשוכנעים, הלהיטו את ה"בייס" והולהטו על ידו, עד שגילו באיחור את מגבלות הכוח, את העובדה שהם מנותקים מהציבור הרחב המתנגד לתוכנית הקיצונית שקודמה.
השאיפה לשליטה נגנזה
גם בשל כך מתסכל היה לקרוא בפוסט שפירסם שר המשפטים לאחר פרסום המתווה, כי אף שלטעמו הצעתו המקורית היא הנכונה ביותר, אין לה רוב בכנסת ולכן הוא מציג כעת הצעה חדשה; כבר מתחילת הדרך היה ברור שלהצעה המקורית לא היה רוב בציבור ובכנסת, וכל מי שלא נאטם והתבוסס בתחושת הצדק הסובייקטיבית שלו, יכול היה להבין זאת. הצעות פשרה מעין אלו הובאו בפני השר באותם חודשים על ידי גורמים שונים וקבוצות שונות (לחלקן הייתי שותף), אך הוא לא הסכים לוותר על "הגביע הקדוש" בעיניו, שליטה קואליציונית מוחלטת בוועדה לבחירת שופטים. קשה שלא לחשוב אם למצער חלק מנזקיו הרבים של השסע והקיטוב יכולים היו להימנע, לו תובנה מאוחרת זו בדבר גבולות הכוח הייתה מפציעה כבר אז.
ובכל זאת – מוטב מאוחר מלעולם לא. המתווה הנוכחי מהווה נסיגה משמעותית מההצעה המקורית. אז דובר על הרכב ועדה שיכלול שבעה נציגים מטעם הקואליציה מול נציג אחד של האופוזיציה
ובכל זאת – מוטב מאוחר מלעולם לא. המתווה הנוכחי מהווה נסיגה משמעותית מההצעה המקורית. אז דובר על הרכב ועדה שיכלול שבעה נציגים מטעם הקואליציה מול נציג אחד של האופוזיציה. זו אכן השתלטות פוליטית – וליתר דיוק ממשלתית – מלאה, ולכן כתבתי ואמרתי אז שזו הצעה מסוכנת שתפגע אנושות במעמדו ובעצמאותו של בית המשפט הן פנימית והן בינלאומית. מדובר בהשתלטות פוליטית, להבדיל ממעורבות פוליטית במינוי, המקובלת ברוב רובן של המדינות הדמוקרטיות, ודאי ביחס לבתי משפט העוסקים גם בסוגיות חוקתיות ציבוריות.
במתווה הנוכחי לעומת זאת, האספירציה המקורית המסוכנת לשליטה ממשלתית מוחלטת בוועדה נגנזה: לא ניתן יהיה למנות שופט באף ערכאה ברוב קואליציוני בלבד; כוחה היחסי של הקואליציה לעומת האופוזיציה לא גדל; חברותו בוועדה של ח"כ מהאופוזיציה תעוגן בחוק; תחולת התיקון תהיה פרוספקטיבית, החל מהכנסת הבאה, כך שהרוב הקואליציוני הנוכחי לא קובע כללים חדשים "תוך כדי משחק".
שישה במקום חמישה
אלו הנקודות החיוביות שבעטיין ראוי מתווה זה להיות בסיס לדיון רציני, ולא לתגובות פבלוביות אוטומטיות ומתלהמות. מאידך, יש במתווה חסרונות והוא טעון תיקונים ודיוקים. העניין המרכזי הטעון תיקון בעיניי, הוא כלל ההכרעה לגבי מינויים לעליון. בעוד במצב הקיים נדרש רוב של שבעה, הרי שלפי המתווה החדש, יידרש רוב רגיל של חמישה מתשעה. אי-אפשר לדבר על מתווה שנועד להביא להסכמה רחבה, כאשר מנגנון הבחירה המוצע בו, דווקא לערכאה העליונה העוסקת בנושאים ציבוריים רגישים, יביא לכך ששופטים יוכלו להיבחר על חודו של קול.
תיקון לכך יכול להיות בקביעת כלל הכרעה של שישה מתשעה במקום חמישה כמוצע. כך מחד לא יהיה וטו לשופטים מכהנים (וטו שכמעט שלא קיים בעולם), אך מאידך מי שייבחר לערכאה העליונה יזכה לרוב של שני שלישים מחברי הוועדה
מנגנון זה, בצירוף ההליך המוצע לבחירה במצב של שיתוק, ולפיו כל צד יבחר אחד משלושה מועמדים שיביא הצד השני, עלול להביא דווקא למינויים של מועמדי קצה. תיקון לכך יכול להיות בקביעת כלל הכרעה של שישה מתשעה במקום חמישה כמוצע. כך מחד לא יהיה וטו לשופטים מכהנים (וטו שכמעט שלא קיים בעולם), אך מאידך מי שייבחר לערכאה העליונה יזכה לרוב של שני שלישים מחברי הוועדה, המבטא הסכמה רחבה יותר, חוצת מחנות, ובית המשפט עשוי לזכות לאמון ציבורי רחב יותר.
יש לי הערות והצעות שיפור נוספות למתווה, וקצרה היריעה מלפרטן במסגרת זו, אך עניין מרכזי אחד חשוב שיודגש וייאמר שוב: תיקונים מעין אלו יש לעשות באופן שקול, בשיח מכבד, ענייני ולא מתלהם, ובשאיפה להסכמה רחבה. לכן חיסרון נוסף של המתווה הוא בהיותו מקודם על ידי נציגי הקואליציה בלבד, ואף זה ניתן וראוי לתיקון אם במהלך הדיונים בכנסת, בשיח משותף עם גורמים באופוזיציה, יוסכמו תיקונים שיביאו לשיפורו ולהסכמה רחבה יותר על אודותיו.
כפי שדדי שמחי ויזהר שי אמרו בדיון השבוע בכנסת, אם בניהם האמיצים נפלו כששכבו על הגדר והצילו רבים שלא הכירו, גם הם – משני עברי הגדר הפוליטית – מוכנים לשכב על הגדר כדי שיגיעו להסכמות רחבות. אם נשכיל לעשות זאת, נצליח למנוע את העמקת השסע בדורסנות ממשלתית מכאן ובסרבנות משפטית מכאן. בניהם הגיבורים, כמו גם מאות הנופלים ואלפי הפצועים ראויים לכך; המשפחות השכולות, משפחות החטופים והחטופות – ששבו ושעוד ישובו – ראויות לכך; ראוי שנתמקד בהן, בכאבן ובשיקומן, ולא נמשיך בהגברת הקיטוב והאמוציות. פרופורציות.
עו״ד נזרי כיהן כמשנה הבכיר ליועץ המשפטי לממשלה, וכיום עומד בראש מחלקת משפט ציבורי, רגולציה וניהול משברים במשרד עו״ד פירון
