אפילו אקרובט כמו נתניהו יתקשה לספק את שתי ההתחייבויות שלו: הראשונה לטראמפ, שהוא לא יטרפד את המשך העסקה ולכן לא ימשיך במלחמה, והשנייה לסמוטריץ' – שהוא כן יטרפד את העסקה ויחזור למלחמה.
מצד שני, מי יודע מה ירצה טראמפ בעוד חודש וחצי. לא נתניהו יודע וספק גדול אם טראמפ עצמו יודע. יכול להיות שפחות יהיה אכפת לו שהעסקה תשרוד עד סופה, הרי לו עצמו היו לאחרונה אמירות שעשויות לעורר דאגה. השבוע אמר שהוא לא בטוח שההסכם יחזיק מעמד, וגם בעניין החטופים אמר לאחרונה שהוא לא יודע אם כולם יחזרו. ובכלל, ייתכן שהוא את השואו שלו כבר קיבל, כשדפק על השולחן והעסקה יצאה לדרך ערב השבעתו לנשיא ארה"ב. וכמו שאנחנו יודעים – אין לו בעיה לשנות את עמדותיו, עכשיו עוד יותר מפעם, פשוט כי הוא יכול.
האם כשיתחיל המשא ומתן על חלקה השני של העסקה וחמאס ידרוש את המשך שלטונו ברצועה, טראמפ יחזיק את ישראל מלתקוף שוב בעזה?
כפי שזה נראה, יש שלושה תסריטים אפשריים: שהמשא ומתן יתפוצץ והאמריקאים ייתנו לנו גיבוי לחזור ולהילחם; שטראמפ ילחץ עלינו לא לחזור למלחמה וללכת לשלב השני, תוך כדי שיהנדסו משהו פיקטיבי, כמו ממשלת טכנוקרטים שלחמאס תהיה בה זכות וטו, נתניהו יאשר וינסו להתקדם בעסקה, סמוטריץ' יפרוש, בן גביר לא יחזור, ומי יודע, אולי גנץ יזנק לתוך הממשלה (אגב, דרעי כבר מטפל בזה); והאפשרות השלישית והפחות מתקבלת על הדעת – שימציאו קומבינה יצירתית שבה חמאס לא שולט בעזה וגם לא מתחמש, אנחנו נגיד שהשגנו את כל יעדינו, נעבור לשלב השני, סמוטריץ' לא יפרוש ובן גביר יחזור לממשלה.
אז זהו, שהאפשרות הראשונה היא כנראה היותר ריאלית. כי מה הסיכוי שחמאס יסכים לוותר על השלטון בעזה או שנתניהו ייתן לסמוטריץ' לפרוש ולבן גביר להישאר בחוץ.
נדמה לי שכבר ברור לכולם, גם לסמוטריץ', שאין ניצחון מוחלט. שהממשלה אינה מסוגלת למגר את חמאס. השאלה היא, האם היא בכלל מעוניינת?
נדמה לי שכבר ברור לכולם, גם לסמוטריץ', שאין ניצחון מוחלט. שהממשלה אינה מסוגלת למגר את חמאס. השאלה היא, האם היא בכלל מעוניינת? מי שהתעקש לפרוס את העסקה בשלבים על פני כל-כך הרבה זמן – זה נתניהו. זה כבר לא סוד שחמאס היה מוכן לעסקה מיידית של כל החטופים תמורת עצירת המלחמה והסגת הכוחות. אבל הממשלה עדיין מתעקשת שחמאס ימשיך להיות הגורם שמנהל אזרחית את עזה. אפשר היה להביא את הרשות הפלסטינית, אפשר היה להקים מינהל אזרחי, אבל מי שדחיינותו אומנותו, המשיך לא להחליט וקיבלנו את הרע מכל: את חמאס.
נתניהו לא רוצה שהמלחמה תיעצר, כי אז סמוטריץ' יפיל את ממשלתו. אז במקום עסקה של כולם תמורת כולם, מה שהממשלה מייעדת לנו זה דשדוש, נפילת חיילים וגוויית החטופים.
בינתיים סיפק נתניהו ליו"ר הציונות הדתית את ראשו של הרמטכ"ל, אחרי שהוא בעזרת שלוחיו, משר הביטחון ועד אחרון שוטיו וקרנפיו, דחפו את הלוי להודיע על התפטרותו.
שלא יובן לא נכון: הלוי היה צריך ללכת הביתה. הוא ידע את זה, כולנו ידענו את זה. השאלה למה עכשיו, הייתה יכולה לקבל את התשובה הפשוטה: למה לא עכשיו
שלא יובן לא נכון: הלוי היה צריך ללכת הביתה. הוא ידע את זה, כולנו ידענו את זה. להגיד שהייתה רעידת אדמה בצה"ל כשזה קרה, זה כמו להגיד שכל הסיסמוגרפים רטטו חודשים ארוכים ושרעידת האדמה קרתה בהפתעה.
השאלה למה עכשיו, הייתה יכולה לקבל את התשובה הפשוטה: למה לא עכשיו. הרי בכל זמן אחר היינו שואלים את אותה שאלה.
למה עכשיו? כי זה היה מתבקש. בסוף, אם התכוון ברצינות לקחת אחריות על מחדל 7 באוקטובר, זה היה לא רציני להגיע כמעט עד סוף הקדנציה שלו, שכבר מתמשכת על פני שנתיים ורבעון. שנה וחצי מאז אירוע הטבח בעוטף זה די והותר כדי לממש את אחריותו. וחוץ מזה, שני אירועים מז'וריים אמורים להסתיים עד לפרישתו: סיום שלב א' בעסקת החטופים, ותחילת חזרתם של תושבי הצפון הביתה. תוסיפו לזה את סיום התחקירים הצה"ליים ואז תישאל השאלה למה לא עכשיו, ואם לא עכשיו – אימתי.
הישגיו של הלוי כרמטכ"ל הם הישגיו של צה"ל במשך שנה וארבעה חודשים. יש מי שיגידו שצה"ל ניצח בלבנון והפסיד בעזה. שהיה פער גדול בינו לבין רוב מוחלט בקבינט בתפיסה של איך צריך להילחם בעזה. בעיקר מאז שאיזנקוט וגנץ פרשו מהממשלה, ובוודאי מאז שגלנט התפטר. זה היה רמטכ"ל שלא היה שותף לעמדות הרוב המכריע של הקבינט ועכשיו גם של שר הביטחון, אומרים גורמים בקואליציה. יש מי שמצביעים על שביתות איטלקיות שעשה הלוי, לדוגמה, כשנדרש מהצבא למנוע תהלוכות שמחה ביהודה ושומרון עקב שחרור האסירים. הרצי הסתייג, אומר מישהו, ובפועל היו תהלוכות שמחה.
רבים היו ששיבחו את יושרתו, רצינותו, ערכיותו וניסיונו של הלוי. מן הסתם כל זה נכון. זה לא יכול כמובן להוריד ממשקל המחדל הנוראי שאירע פה תחת פיקודו
רבים היו ששיבחו את יושרתו, רצינותו, ערכיותו וניסיונו של הלוי. מן הסתם כל זה נכון. זה לא יכול כמובן להוריד ממשקל המחדל הנוראי שאירע פה תחת פיקודו. אני מציעה לזכור את המשפט שאמר בנאום הפרישה שלו, "כשלנו. לקחתי במלואה את האחריות על הכישלון של צה"ל. את תוצאות היום הזה אשא עימי עד יומי האחרון", כמו שכדאי לזכור את מה שאמר השר סמוטריץ' ביום הטבח, כפי שנחשף ב"עובדה": "עוד 48 שעות יקראו לנו להתפטר בגלל המחדל. והם צודקים".
סמוטריץ', אם באמת היה רוצה, יכול היה למנוע את העסקה לו היה אומר לנתניהו שברגע שהיא מאושרת הוא מתפטר. נתניהו היה חוזר לאנשי טראמפ ואומר להם שאין לו ממשלה. אבל סמוטריץ' השתפן. הוא לא ממהר לוותר על הכספים שזורמים תחתיו ועל חבילת ההטבות שנתניהו מאשר לו כשר הביטחון של יהודה ושומרון. עכשיו הוא רואה בעיניים כלות את בן גביר המתפטר, ואת מצבו ההולך ומשתפר בסקרים, אחרי שנפגע בערב שבו אילץ את נתניהו להגיע לכנסת ממיטתו בהדסה. הוא מחזיר לעצמו את המנדטים ומייצב עצמו כמנהיג הימין שנאמן לעקרונותיו והולך איתם עד הסוף.
עכשיו בן גביר וסמטריץ' בתחרות מי יותר ימין ממי.
