בזמן שמדינה שלמה עמדה קרועת לב, אך נושמת, ודמעה בהתרגשות על שחרורן של ארבע נערות שחזרו מהשאול, איש אחד היה טרוד ועצבני ולא ידע מנוח. בלילה נדדה שנתו, ותוכניות משונות לסיכול חלום הביעותים של בחירת יצחק עמית, נשיא מוכשר והגון, לבית המשפט העליון, שבו והציפו אותו. זו מטפורה. אני לא יודעת איך יריב לוין ישן בלילה. אבל הבעיטות, השריטות, מכתבי הזעם וניסיונות הסיכול הכושלים והמגושמים של כינוסה היום של הוועדה למינוי שופטים, הם מופע מתמשך של מי שאיבד כל רסן וכל שיקול דעת, ולעזאזל המדינה.
זה אבסורד. לוין משרת בלי מילת ביקורת בוס/ פטרון שקוע עד צוואר בכתבי אישום ובאורח חיים מושחת ונהנתני. הוא משכשך בשלווה באותה ביצה רעילה, שבה רובצים ח"כים שכל יום בחייהם יניב ספר של ניגודי עניינים, ג'ובים מושחתים וטובות הנאה שכבר נחשפו. ופתאום הוא נעשה מטיף אדוק וטהור. נביא זעם צדקני. מלאך מושלם צחור כנפיים, שמצליף בחרון אף בשופט בכיר ונקי כפיים בשל אוסף מקרים חסרי קשר ומשמעות, שעמית אף סיפק להם תשובות יותר ממניחות את הדעת. להעלות על הדעת שבגלל זיקה אמורפית ועקלקלה השופט עמית אמור להצהיר על ניגוד עניינים בבואו לדון בענייני תל אביב כולה, או בשבתו כשופט תורן שמוציא צו מניעה זמני (הוא אפילו לא דן בתיק) נגד חיסול המנגנון הענייני של נבחרת הדירקטורים בידי דודי אמסלם, שבא לו למנות את מקורביו לדירקטורים - זו דרישה חסרת שחר שלא הייתה מתקיימת גם בארץ הפיות. לא כל שכן במרחב השחיתות שבו משייט שר המשפטים בנוחות ובו הוא מתנהג כמו שלושת הקופים: לא שומע, לא רואה, לא מדבר.
אסביר. כחברת כנסת חוקקתי ופעלתי בשלל נושאים שנגעו אליי. בניצולי שואה, שעה שהוריי ניצולי שואה. במורים, שעה שאימי היא מורה בפנסיה, ובפועלי בניין, שעה שאבי ז"ל היה פועל בניין. בצה"ל שעה שילדיי שירתו בו, ואפילו בשכר קציני הקבע, שעה שילדיי היו כאלה. בבנק הפועלים שבו החשבון שלי התנהל. בפנסיה, שעה שהיה ברור שיום אחד אהיה בפנסיה. ברפורמה בבריאות הנפש, כשחבר קרוב שלי פסיכיאטר, ובאופניים, שעה שרכבתי על כאלה. רשימת "ניגודי העניינים" שלי לפי ה"רף" המומצא של לוין עוד ארוכה. אם אני, או להבדיל אלף אלפי הבדלות, כבוד השופט עמית, וכל משרת ציבור באחת משלוש הרשויות, היה נוהג לפי לוין בתחפושת החדשה שלו כמלאך מחמיר, הוא פשוט לא היה משרת שום ציבור בכלל.
אם כבר, אז ניגוד עניינים הוא זה של שר משפטים שמבקש להפוך את בית המשפט העליון לכזה שסר למרותו של השלטון, ובכך מרפד את דרכו של הבוס שלו לערעורים שזה עתיד בסבירות גבוהה להגיש לעליון
יש הבדל תהומי שלוין ניסה למחוק, בזדון, בין מי שפועל מתוקף תפקידו בעניינן של קבוצות מגוונות בחברה הישראלית, ובין סידור ג'ובים פיקטיביים והטבות למקורבים. בין זה ובין ראש ממשלה ששואב טובות הנאה עצומות מבעלי הון בעודו פועל לטובת הגדלת הונם (לכאורה). ואם כבר, אז ניגוד עניינים הוא זה של שר משפטים שמבקש להפוך את בית המשפט העליון לכזה שסר למרותו של השלטון, ובכך מרפד את דרכו של הבוס שלו לערעורים שזה עתיד בסבירות גבוהה להגיש לעליון. ההטעיה המכוונת כאן בעניין מהו ניגוד עניינים היא שימוש ברטוריקה שנשדדה מעולם השחיתות האמיתי, והולבשה באופן מגושם אך זדוני על מעשים שאין בהם רבב.
בכל מקרה, אם שר המשפטים ימשיך לבעוט בשלטון החוק ולא לציית לבית המשפט – אין יותר סיבה לעבריין תנועה לציית לשוטר בכביש, לעצמאי לשלם מיסים, או לאסיר שלא להימלט מהכלא. זה כאוס שלטוני וחוקתי שמעמיד את מדינת ישראל בסכנה. דבר אחד טוב כן יצא מכל זה. הציבור יכול כעת להיות רגוע ביחס לנשיא הבא של העליון. מעולם לא נעשתה חקירה יסודית וחורשת רע כזאת בחייו של מישהו לתפקיד כלשהו, ודבר לא נמצא. שופטים בדרג כזה לעיתים רחוקות חוטפים בליץ אישי כזה של טינופת. עמית הוכיח פה חוסן נפשי ועמידות. לא נותר פירור מאותה סופת בוץ. הוא לא התקפל, לא התנשא ולא התבכיין. בדרך לכהונת נשיא בית המשפט העליון עבר כבוד השופט עמית בהצלחה יתירה עוד מבחן, ועוד כזה שלא התכונן אליו.
פורסם לראשונה: 00:00, 26.01.25
