אלפי פלסטינים שבו אל צפון הרצועה החרבה. נמוג חלום ההתיישבות היהודית המחודשת, לעת עתה. ממרפסות הבתים ביישובי עוטף עזה אפשר לראות בימים בהירים אלו את העקורים מפשפשים בין ההריסות. עידן חדש מתחיל משני צידי הגדר, כשבאמצע מרחב חיץ גדול יותר, וכוחות צה"ל בליבו משקיפים ומקפידים על הוראות פתיחה באש בלתי מתפשרות.
החל מאתמול החלה להיווצר מציאות חדשה ברצועת עזה ובעוטף עזה. למרות ההבטחות לשקט ולהפרדת כוחות, אין כל ערבות לכך שהמודל החדש ישרוד. המציאות מורכבת, שברירית וטבעה להשתנות – בהתאם לתנאים בשטח, בהתאם לשינויים הפוליטיים, בהתאם להרגלים שנוצרים ומתקבעים. מחנות הפליטים בצפון הרצועה ישוקמו מהר מהצפוי, והחיים שם ישובו למסלולם. עד סוף השנה גם רוב התושבים בעוטף עזה ישובו לבתיהם.
נחילי פליטים פלסטינים תועדו אתמול חוזרים לצפון הרצועה. סביר להניח שבתוך השקים והתיקים הגדולים שלהם הוסלקו גם אמצעי לחימה. נשקים אישיים, מטענים ועוד. אוי לנו אם נחשוב אחרת. מצד שני, כאמור, המציאות מורכבת. זהו מחיר סיום המלחמה והשבת החטופים. ידענו שזה יקרה, ראינו את זה מגיע, ואין ברירה אלא לקבל זאת בהכנעה ולהיצמד לטוב שבעסקה: התמונות המחייכות של החטופות בבית, והציפייה לקראת שובם של האחרים. הלב מתרחב מאושר, כולנו מתמלאים בכוחות מחודשים. התסכול על מחיר העסקה שמנקר בצד הראש של כולנו נדחק מעט לצד, הופך מטושטש. זה עניין של החלטה אישית, עניין של בגרות ופיכחון. מצד שני, ישנו ציבור רחב שאצלו התחושות הפוכות מאלו.
ההתבססות המחודשת של הפלסטינים בצפון הרצועה, ומן הסתם גם של קיני טרור, מדאיגה מאוד את תושבי עוטף עזה, בעיקר ביישובים צמודי הגדר – ובצדק. בסופו של יום, גם אם חוצץ באמצע צבא, עדיין מדובר בסוג של שכנות. לפני הרבה שנים היא הייתה שכנות טובה – שכולם נהנו ממנה. ביום שבו החליט חמאס לפוצץ את השכנות, הראשונים שנפגעו היו תושבי העוטף, אלו שמעבר לגדר, שלבתיהם פלשו, שאותם רצחו וחטפו.
אז איך בכל זאת חוזרים הביתה בתחושת ביטחון ומשקמים את היישובים, לצד השכנים הבלתי צפויים?
אז איך בכל זאת חוזרים הביתה בתחושת ביטחון ומשקמים את היישובים, לצד השכנים הבלתי צפויים? זהו עניין אישי שעוסק בחוסן האישי של הפרט. אבל יש דבר אחד שעליו אין מחלוקת: הצורך בשקיפות. המציאות החדשה שמתגבשת בעזה דינמית מאוד, וייתכן שהפלונטר שם יסתבך עוד יותר. הפעם, התושבים בעוטף עזה צריכים להיות ערים לכך. בעבר, לפני מתקפת הפתע, צה"ל והממשלה סיפרו לנו סיפורים. בשיחות שהתנהלו השתמשו במילים יפות ופשוטות כדי לתאר מצב עגום ומסובך. כבר אז זה לא נשמע אמין, ובכל זאת כולם בלעו את הצפרדע. כדי שנצמיח התיישבות חדשה ויציבה בעוטף עזה, באזור שהוא מבסיסו בלתי יציב, צריך לדבר בגובה העיניים לאזרחים, לשקף את המורכבות, כי אין מה לעשות, היא פשוט כזאת. מצד שני, צריך גם לחזק את החוזקות. בראש ובראשונה יש להבין שיישובי עוטף עזה הם יישובים קהילתיים. התושבים נשענים זה על זה, מבחירה מלאה, מתוך רצון להיות חלק ממשהו גדול הרבה יותר. מה שיקרה בעזה בשנים הבאות חשוב מאוד, אבל הרבה יותר משמעותית השאלה כיצד ייראה חבל ארץ זה בצידו הישראלי.
פורסם לראשונה: 00:00, 28.01.25
