האתגר הפוליטי-מוסרי-חברתי, ובעיקר כלכלי, שהנחית הנשיא טראמפ על מצרים וירדן כשביקש (לא הוציא הוראה, בינתיים) לקלוט את תושבי עזה - מסובך וקשה לעיכול עבורן. עמאן גייסה את אחד מבכירי דובריה, מרוואן מועאשר, שהתחיל את הקריירה כשגריר הירדני הראשון בישראל ומכהן כיום כשר החוץ.
אלא שמועאשר הסתבך שלשום מול המצלמות כשהציע למדינתו הענייה לוותר על הסיוע האמריקני (מיליארד ורבע דולר לשנה שעומדים בקרוב מאוד להיעצר, "לתקופת מבחן", בהוראת טראמפ). מה תעשה הממלכה דלת האמצעים ומרובת האבטלה בלי הסיוע? איזה סיכוי יהיה למצוא מדינה ערבית שתתגייס לשלוח כספים? מועאשר ניסה לפנות למדינות ערביות בבקשת עזרה, ולנסות את המזל בסעודיה. אבל יחסיה ומחויבותה כלפי ירדן - כמעט לא קיימים.
בסוף השבוע, טלפן טראמפ לארמון המלוכה בעמאן. בהודעה הירדנית לא הוזכר נושא הפליטים, והנשיא האמריקני הוא שחשף את תוכן השיחה וקרא למלך עבדאללה להיענות ל"בקשה". טראמפ גם טרח להזכיר כי "הברית" עם ירדן משתרעת לאורך 75 שנות הממלכה. ויחד עם זה, אפילו הוא, טראמפ, מתקשה לנבא כמה זמן ישהו הגולים מהרצועה בירדן – סביר שמדובר בהתנחלות ממושכת. את אנחות הזעם והתסכול הירדני אפשר היה לשמוע עד הקריה בתל אביב.
מותר בהחלט להניח שמרבית הפלסטינים ש"יזכו" לשהייה ממושכת בירדן, כבר לא יחזרו לעזה. ממילא יותר ממחצית תושבי הממלכה הינם פלסטינים, וצפויים לא מעט מקרים של "איחוד משפחות" כשהעזתים, "הבשר הטרי", יתחילו להתחרות מול פליטים מסוריה ועיראק על מקומות בשוק העבודה.
א-סיסי, שזוכה אצל טראמפ לכינוי "הגנרל" – לא נשיא - טוען שבכלל לא קיבל טלפון מהבית הלבן ולא הועברה בקשה כלשהי בעניין, שממילא הייתה נדחית על הסף
סיפור הפליטות העזתית במצרים מסובך אף יותר: למרות שני מחסומי הגבול המשותף ברפיח, כמעט מאה אלף עזתים כבר חצו למצרים אחרי ששילמו הון עתק עבור המעבר. א-סיסי, שזוכה אצל טראמפ לכינוי "הגנרל" – לא נשיא - טוען שבכלל לא קיבל טלפון מהבית הלבן ולא הועברה בקשה כלשהי בעניין, שממילא הייתה נדחית על הסף. טראמפ לא רק שלא טרח לתקן את ההודעה, אלא אף חזר עוד פעמיים על "הבקשה" לקלוט את תושבי הרצועה, ומבלי להציע למצרים פיצוי עבור "האירוח".
התגובות מקהיר ועמאן, כמו תגובתם של תושבי עזה, כאילו סותתו באבן אחת: לא הולכים לשום מקום.
זה המקום להדגיש נקודה מכרעת בתפיסת "המזרח התיכון החדש" של טראמפ: אין אצלו הבדל בין ירדנים, מצרים, מרוקאים או פלסטינים. העיקר שכולם דוברי ערבית (בלהג שונה) ונראים אותו הדבר, וכולם פוטנציאל לצרות גדולות. גם הסעודים, אצל טראמפ, שייכים למחנה הערבי - אבל אלה המפונקים, ובראשם יורש העצר בן סלמאן, דמות המפתח.
קל לנחש, שתוכניות המזרח התיכון החדש נטחנות פעם אחרי פעם בארמונותיו של בן סלמאן בסעודיה. לא לוחצים על בן סלמאן בעניין ישראל. יש הבנה, יש הסכמות, יש תוכנית
קל לנחש, שתוכניות המזרח התיכון החדש נטחנות פעם אחרי פעם בארמונותיו של בן סלמאן בסעודיה. לא לוחצים על בן סלמאן בעניין ישראל. יש הבנה, יש הסכמות, יש תוכנית. סעודיה אמרה "לא" חד-משמעי ליישוב פלסטינים במדברותיה.
היורש לא מזמין את עצמו לוושינגטון, אלא לוחץ על טראמפ לחזור על ההרפתקה מסבב נשיאותו הראשון, ולהפוך שוב את ריאד לתחנת הבכורה בחו"ל. טראמפ שוקל בחיוב. בעולם הערבי עוקבים בחשש אחרי צעדי הריקוד בבית הלבן. בן סלמאן לא יזרוק מזומנים למצרים ולירדן: הוא מעדיף דווקא להתחבר למזרח התיכון החדש, מפגין סקרנות כלפי ג'ולאני, שליט סוריה שבעט החוצה את האיראנים. גם לבנון של הנשיא החדש, ג'וזף עאון, מרתקת את בן סלמאן. כשיגיע הרגע, הוא יתחבר לתוכנית ההסדרים החשאית שנרקמת בוושינגטון. זאת הסיבה שנתניהו הוא האורח הראשון בבית הלבן: טראמפ מתכוון לחבק וללחוץ חזק.
השליחים האמריקנים - גלויים ונסתרים - לא לוחצים בסעודיה על הסכם עם ישראל. קודם כל, כדי לסדר את העניין הפלסטיני: טראמפ לא יוותר למצרים וירדן, כך אומר לי איש מפתח בסעודיה. הוא מדבר על פינוי מיליון וחצי מפונים מעזה. טראמפ הוא איש עסקים. הפוליטיקה הקטנה, האמוציונלית, של המזרח התיכון, לא מעניינת אותו.
פורסם לראשונה: 00:00, 30.01.25
