כל היום עקב העם בחששות אחר החדשות: האם יצא בכוחות עצמו מהרכב, האם המריא בביטחון, האם נחת; האם יחבק; האם יגיד משהו לאומה בעודו מחבק, האם יתרפק על אוהביו בבכי שקט, חרישי, האם יביא להם מזכרת מהשבי. איחוד המשפחה בוושינגטון הוא פרודיה בלתי מודעת, אכזרית, על איחוד המשפחות של השבים מעזה. פרידה מול פרידה; איחוד מול איחוד, טרגדיה מול פארסה. עשרה שבועות של בדידות נכפו על ראש הממשלה. כל הזמן הזה אשתו ובנו לא שכחו אותו, צייצו ותיעדו והתארחו ולא עזבו את משמרתם במיאמי לרגע. גיבורים.
ערב הטיסה צצו מחדש ידיעות על כוונה של הדרג הפוליטי לקטוע את עסקת החטופים במעבר לשלב ב', ואולי קודם לכן. פרשנית ערוץ 12 דנה ויס הביאה את הדברים מפי אחד המקורות שלה. הם התקשרו, בתודעה לפחות, עם הידיעה באותו ערוץ שנתניהו שוקל למנות מעל צוות המשא ומתן את נאמנו, השר רון דרמר. הודעה נמסרה כבר לחברי הצוות. לשכת ראש הממשלה הכחישה.
אינני יודע אם נתניהו מתכוון להשלים את העסקה עד סופה; ספק אם הוא יודע. אבל כשבוחנים את המשא ומתן לכל אורכו צריך להבדיל בין עיקר לטפל. נתניהו נקלע מלכתחילה למלכוד: המשא ומתן עם חמאס עמד בניגוד מוחלט למטרות המלחמה כפי שניסח אותן. לא במקרה נמנע מלהזכיר את החטופים במטרות המלחמה. לקח עסקת שליט עמד לנגד עיניו: בטווח הקצר ההסכם הוסיף לו פופולריות. בטווח הארוך מחיר העסקה הדביק למצחו כתם שקשה למחוק אותו. אין פלא שחגג את הסכם שליט ביום הראשון, עם הצגה חצופה, מבזה, בפתח מסוק צבאי בתל נוף, והשכיח אותו למוחרת.
ראש הממשלה בנימין נתניהו טרם המראתו לוושינגטון
(צילום: איתמר אייכנר)
הכותרת
כאב הראש שנתניהו השאיר בישראל | מורן אזולאי
27:28
לא הלחץ על חמאס הוליד את העסקה הנוכחית אלא הקמפיין של משפחות החטופים. ייתכן שהלחץ כפה על חמאס להתגמש פה ושם, אבל הקשר העיקרי שלו לעסקת החטופים היה שהביא למותם של חטופים, מידי כוחותינו או מידי אויב.
אני מציין את הנתון הזה לא כדי לחזור ולדוש בעבר אלא במבט צופה עתיד. מי שדורש, כמו סמוטריץ' ובן גביר ותומכיהם, לפוצץ את העסקה ולחדש את הלחימה בעזה לוקח אחריות על מותם של החטופים הנותרים, רובם או כולם. האמירה הזאת נכונה גם לגבי כמה מפקדים בצבא, ששוגים בחלומות על הדברה מוחלטת של חמאס בעזה, עד אחרון המחבלים. כפי שלימדו אותנו טקסי שחרור החטופים בעזה, השרידות של הארגון המתועב הזה, גם יכולת הגיוס שלו גוברות על התוכניות היפות של הצבא. מי שלא שורד הם החטופים.
אז מה יש לנו?
משפחות ודעת קהל שעכשיו, כשהסבבים בעיצומם, יקבלו קשה מאוד כל פיצוץ; חמאס, שמחויב עכשיו, יותר מתמיד, לרוצחים שלו שנשארו בכלא; נשיא אמריקני רעב לתהילה, שנחוש בדעתו לא לקבל מאף אחד תשובה שלילית; וראש ממשלה שמאמין שיוכל גם לשלוט בעזה, גם לשמר את הקואליציה שלו, גם להשביע את רעבונו של טראמפ וגם לשחרר חטופים. נתניהו מאמין בקסמים.
אולי אני טועה, אבל אני לא חושב שהצבתו של השר דרמר בראש המשא ומתן תשנה הרבה. דרמר הוא מינוי פוליטי של אדם לא פוליטי. אין לו בסיס תמיכה משלו וסדר יום משלו. כמו שרים בקבינט האמריקני, הוא סר למרות האיש שמינה אותו
אולי אני טועה, אבל אני לא חושב שהצבתו של השר דרמר בראש המשא ומתן תשנה הרבה. דרמר הוא מינוי פוליטי של אדם לא פוליטי. אין לו בסיס תמיכה משלו וסדר יום משלו. כמו שרים בקבינט האמריקני, הוא סר למרות האיש שמינה אותו. בקבינט המלחמה הוא הביע מפעם לפעם דעות עצמאיות אבל כשהגיעו להכרעה הוא עשה רק מה שנתניהו הורה לו. זה תפקידו.
נחום ברנעצילום: אביגיל עוזיהטענה שמינויו הופך את המשא ומתן לפוליטי מפוקפקת: המשא ומתן פוליטי מיומו הראשון. ההחלטות מתקבלות בדרג הפוליטי, בישראל, בקטאר, במצרים, בארצות הברית וקודם כל בחמאס. ייתכן שדרמר ינסה להשתיק את קולות המרי שבוקעים מפעם לפעם מצוות המשא ומתן. הוא לא יצליח. ואולי כל מה שמבקש נתניהו הוא להצמיד לסטיב וויטקוף, שליחו של טראמפ למשא ומתן, בייביסיטר שיידבר איתו באנגלית אמריקנית.
נתניהו ינסה מחר להריח את טראמפ החדש: מה מדליק אותו עכשיו, מה מכבה אותו, מה מוציא אותו מהכלים. הוא ייטיב לעשות אם יזכור אזהרה אמריקנית ישנה: "Don't Bullshit the Bullshitter". בתרגום מרוכך לעברית: "אל תתחמן רב-תחמן". טראמפ עומד עכשיו על פסגת חייו, בשיא הכוח, בשיא האופוריה. שאיפותיו גדולות; סיפוקיו מיידיים; סבלנותו קצרה. ראה הוזהרת.
