בבוקר 7 באוקטובר התעוררה מרים גריצ׳בסקי בביתה שבקנקון, מקסיקו. כבכל שבת, התוכניות היו לקפוץ לאמא שלה, לשתות קפה, לנוח מעוד שבוע עבודה כמורה לאנגלית בבית הספר המקומי. אבל אז היא הסתכלה על צג הטלפון. במקום הודעה מבתה אילנה בניר עוז, הגיעו טקסטים מוזרים מחבריה בישראל.
״אלה היו הודעות מאנשים שלא כותבים לי בדרך כלל, ששאלו ׳את בסדר?׳ ו׳מה את יודעת?׳" היא משחזרת. ״לא הבנתי עדיין שקורה משהו בישראל. פתאום המשפחה המאמצת של אילנה התקשרה אליי. אמרו לי ׳מרים, את יודעת מה קורה?׳ עניתי שלא. אמרו ׳תשבי, תנשמי׳. ואז אמרו ׳אילנה נחטפה, היא בעזה׳. לא הבנתי מה קורה, הרפרנס שלי היה החטיפות במקסיקו״.
עינב צנגאוקר ואילנה גריצ׳בסקי במסר לטראמפ מחוץ לבית הלבן
(צילום: מטה משפחות החטופים )
3 צפייה בגלריה
מרים גריצ'בסקי עם בתה אילנה וברקע תמונתו של מתן צנגאוקר. "קיבלנו מהחיים הזדמנות שנייה להיות ביחד"
(צילום: עוז מועלם)
כלומר?
״כלומר חטיפות בעבור כסף, כופר. לא הצלחתי לדמיין איך טרוריסטים נכנסים לקיבוץ. הייתי שואלת את אילנה ׳למה את גרה כל כך קרוב לגבול?׳ והיא הייתה צוחקת עליי, אומרת ׳אמא, הם לא יכולים להיכנס לקיבוץ. הם לא יחטפו אותי׳״.
חטיפה הייתה חלק מסל הפחדים שלך.
״כן. כי יש פחד מזה במקסיקו. יש לי חברה שבן הדוד שלה חטוף כבר חצי שנה, בן 24 שיצא לשתות בירה ונחטף. למדינה אין שום מידע לגביו, עדיין לא ביקשו עבורו כופר. אבל שהבת שלך תיחטף במדינת ישראל על ידי חמאס? לקח לי יומיים לעכל את זה כי לא חשבתי שזה יכול לקרות. ידעתי שיכולה לפרוץ מלחמה, אבל הרגשתי שבישראל אילנה מוגנת, שזה מקום הרבה יותר בטוח ממקסיקו. חברות שלי שאלו ׳למה את לא מבקשת מהבת שלך לחזור הביתה אחרי 15 שנה בישראל?׳ ואמרתי שזה כי החיים שלה טובים ובטוחים. מעולם לא דמיינתי שמשהו כמו 7 באוקטובר יקרה״.
איך התמודדת בתקופה ההיא?
״הבן שלי, שגר חמש שעות נסיעה ממני, הגיע לקנקון, והתמקמנו בבית של אמא שלי. מאותו רגע לא יכולתי להתמודד עם כלום. פתאום אילנה הייתה בטלוויזיה, בתור המקסיקנית שנחטפה על ידי חמאס. הבוס התקשר ואמר לי ׳אל תחשבי על העבודה, תעשי מה שאת צריכה׳. החברות התקשרו לתמוך, התחילו להתפלל. החברים של הבן שלי הביאו לנו אוכל. אחותי מצאה מישהו שיעזור לנו להתמודד עם התקשורת. לא הצלחתי לדבר, אז הבן שלי התעסק בראיונות.
"תהיתי אם להגיע לישראל, אבל הבן שלי אמר ׳מה נעשה שם? אין לנו שפה, אין לנו קרובי משפחה, איך נתרום שם כדי שהיא תחזור?׳ אז החלטנו להישאר ולפעול ממקסיקו. אבא של אילנה חי בישראל, היינו איתו בקשר. הוצמדה לנו קצינה שהייתה מתקשרת לעדכן. ביקשתי שתעדכן אותי בכל, בטוב וברע, כי אני לא רוצה להיות מוזנת מהתקשורת. יומיים אחרי החטיפה דיברתי לראשונה עם עינב (צנגאוקר), בהתחלה בווטסאפ ואז בשיחות וידיאו״.
הכרתן לפני?
״לא. את מתן הכרתי מסיפורים של אילנה. הם היו ביחד שנה וחמישה חודשים, ידעתי שזה רציני ביניהם, שהיא מאוד אוהבת אותו. דיברנו בשיחת וידיאו באוגוסט 2023, כשאילנה הגיעה למקסיקו לשבעה של דוד שלה. הוא היה מקסים. היא חזרה לישראל שלושה ימים לפני שמתן והיא נחטפו.
״באיזשהו שלב עינב אמרה לי ׳מרים, בבקשה אל תחזירי את אילנה למקסיקו כשהיא תחזור מהשבי׳", היא ממשיכה, ״אמרתי לה ׳זה יהיה לבחירתה ואני אתמוך בכל החלטה שלה, אבל אני יודעת שהיא לא תעזוב אותך׳״.
למה כולם צועקים?
אמא מרים צדקה, ואילנה גריצ׳בסקי, שאחרי 55 ימים בשבי חמאס חזרה במסגרת העסקה, יצאה להילחם על חייו של בן זוגה שנותר מאחור. את תשומת הלב הציבורית שקיבלה הפנתה למאבק עיקש לצד אמו עינב, שהפכה לאחד מסמלי המאבק על החופש.
3 צפייה בגלריה
אילנה לצד אמו של מתן, עינב, בהפגנה השבוע בוושינגטון. ״שמעתי את טראמפ אומר
(צילום: רויטרס, Kevin Lamarque)
את ההתמודדות הפרטית שלה היא דוחה ליום שאחרי, שבינתיים לא מגיע. הראש והלב עדיין בעזה. המשפחה שהחלה לבנות - במנהרות. בכיתה י׳ היא עלתה לארץ לבד, ובכפר רופין שודכה ל"משפחה מאמצת", להורים המקומיים עירית ונדב בריכיהו. ״לא חששתי״, סיפרה לי בחודש אוגוסט האחרון. ״תמיד הייתי פייטרית, עצמאית, לא רואה ממטר. למדתי את זה מאמא שלי, שהיא לביאה. הכוחות שלי הם לגמרי ממנה״.
לפני ארבעה חודשים האם מרים ארזה הכל והחליטה לעלות גם היא לישראל, ושתי הלביאות התאחדו תחת קורת גג אחת, בבניין של קהילת ניר עוז בשכונת כרמי גת שבקריית-גת. כשהיא מדברת איתי (באנגלית) על הסיבה להעתקת חייה לישראל, היא בוכה. ״אני רק רוצה להיות עם הבת שלי. לא אכפת לי שאני צריכה להתחיל את חיי מחדש בגיל 63. הדבר היחיד שאני רוצה זה להיות עם אילנה. אמרתי לה ׳אני לא יודעת אם את רוצה שאהיה איתך, אבל אני יודעת שאני צריכה אותך, אני רוצה להיות איתך׳״.
כי את רוצה לשמור עליה?
״אני לא יודעת אם בשביל לשמור עליה, כי פעמים רבות היא זו ששומרת עליי ודואגת לי״.
איך נראה היום שלך?
״שונה מבמקסיקו. במקסיקו הייתי קמה מוקדם, הולכת לעבודה בבית הספר, נותנת שיעורים פרטיים, כל הזמן עסוקה. כאן כרגע אני כל הזמן בבית, מכבסת, מבשלת, דואגת לנוני, הכלב של אילנה. בבניין של ניר עוז יש כמה לטינים, הכרתי את סילביה קוניו (שבניה דוד ואריאל עדיין בשבי חמאס, ר״א) שאני יודעת מה היא מרגישה. אני מנסה להשתלב בחיים הישראליים. אני רוצה למצוא עבודה כמורה לאנגלית או ספרדית״.
איך את מתרשמת מהחיים כאן עד כה?
״ישראל במצב לא פשוט, אבל יש כאן דבר מיוחד - האנשים. אני מרגישה שיש לי כאן תמיכה, לא מרגישה זרה. אני אוהבת את מקסיקו, אבל אני מרגישה כאן בבית. הדבר היחיד שאני צריכה להתרגל אליו זה הצעקות של הישראלים. אני שואלת את אילנה ׳למה הם צועקים?׳ והיא אומרת לי ׳אמא, הם לא צועקים, ככה הם מדברים׳. אני מתגעגעת לבן שלי, לאח שלי ולאמא שלי, ומקווה שמתישהו גם הם יעשו עלייה. לא יהיה לי קל פה, אבל זה לא בלתי אפשרי. מה יכול להיות לי קשה אחרי מה שעברנו, אחרי הגיהינום שהיא עברה? החיים נתנו לאילנה ולי הזדמנות שנייה להיות ביחד. אמרתי לה שיש לה שני ימי הולדת, המקורי, במאי, ו-30 בנובמבר, כששוחררה מהשבי״.
מה את זוכרת מיום השחרור שלה?
״אני זוכרת שביקשתי מהחברות שלי להתפלל חזק. אמרתי להן ׳זה הצ׳אנס האחרון שלנו, הפעימה האחרונה׳. 55 ימים לא ישנתי. באותו לילה נכנסתי למיטה בחצות, נרדמתי לרגע ושמעתי, כמו מתוך חלום, את השם שלה נאמר לי. התעוררתי וראיתי שיש לי טלפון מהקצינה המלווה שלנו. היא אמרה לי ׳אילנה ברשימה׳. ביקשתי ממנה לחזור על זה. היא אמרה ׳אילנה משתחררת׳.
"קפצתי מהמיטה, הערתי את הבן שלי ואת אמא שלי. היה אצלנו לפנות בוקר, והטיסה היחידה שמצאנו הייתה טיסה לטורקיה. טסנו לטורקיה, משם ליוון ומשם לישראל. בטיסה מטורקיה היו מסכי טלוויזיה, וכשאנחנו באוויר פתאום ראינו את השחרור של אילנה. צעקתי והבן שלי אמר ׳אמא, אל תצעקי, אנחנו מוקפים במוסלמים!׳ נחתנו כשאילנה כבר הגיעה לבית החולים״.
מרים עושה הפסקה. לוקחת לגימה מהמים. הדמעות זולגות. הטראומה צפה שוב. ״את יודעת, כשרומי, דורון ואמילי שוחררו לא הפסקתי לבכות כי אני יודעת בדיוק איך ההורים מרגישים. את מחבקת ומנשקת את הילדה שלך ומברכת אותה ומודה לה על זה שהיא חזרה אלייך. על זה שהיא בחיים ושאת יכולה לחבק אותה. התינוקת שלך חוזרת, והיא בסדר. אף אחד לא יכול להבין את הדבר הזה חוץ מהמשפחות שזה קרה להן.
"החיים מפסיקים. את נושמת אבל לא נושמת, אוכלת ולא באמת אוכלת, לא ישנה. אני יודעת איך מרגיש מי שמחכה לפעימה השנייה של העסקה. זה סטרס עצום. אני מתפללת לשובם של כל החטופים כי אני יודעת שאחרי הסיוט הזה יגיע שיקום. לבת שלי יש דרך ארוכה, ואני רוצה לעזור לה, ללוות אותה, להיות איתה. היא כאן אבל לא באמת, המחשבות שלה במקום אחר. היא צריכה שמתן יחזור״.
תלוי על חוט דק
וושינגטון, השבוע, בסמוך לבית הלבן. אילנה עומדת לצד עינב צנגאוקר וקוראות לנשיא טראמפ לא לוותר על החלק השני של העסקה, שבה כלול מתן. יחד עם 200 מפגינים שהגיעו מרחבי ארצות-הברית, הן הפגינו את האומץ, החוסן והאהבה שהפכו אותן בארץ לנשות השעה, השנה. מי היה מתחלף איתן בתפקיד הארור הזה? אף אחד.
״אם העסקה תתפרק החטופים ימותו״, אמרה בקור העז, ״זו האמת, ואתה יודע את זה. אתה היחיד שיכול למנוע את זה. בבקשה, הנשיא טראמפ, אל תיתן למתן, אהבת חיי, האיש שאיתו אני רוצה לבנות עתיד, למות במחשכים. אני יודעת מה עובר עליו, אני יודעת מה זה חוסר האונים של להתעורר בכל יום ולא לדעת אם זה יומך האחרון או היום שבו העולם ישכח מאיתנו. אני מתחננת שתחזיר את כולם הביתה״.
״הגענו במטרה אחת - לעשות הכל בשביל לשמוע התחייבות של הממשל הישראלי והאמריקאי להמשך שלב ב׳״, אמרה לי אילנה אחרי שהמפגינים האמריקאים התפזרו. ״שמעתי את טראמפ אומר שאפשר לעבור לשלב השני, אבל לא את ראש הממשלה שלי, וזו אכזבה כי כולנו יודעים איזה גיהינום החטופים עוברים וראש הממשלה שלנו לא רוצה לראות את החטופים בבית״.
הרגשת תמיכה מהציבור האמריקאי?
״בטח. אנחנו מקבלים פה חיבוק גדול מהאמריקאים, אנחנו מקיימים שיחות עם גורמים ופגישות עם הקהילות היהודיות ומתראיינים לתקשורת בשביל להעביר מסר אחד, שיש הסכם וצריך לממש אותו במלואו, להחזיר את כל החטופים ולסיים את המלחמה. אני לא יודעת אם ההסכם יתממש במלואו עדיין ואני חוששת שהממשלה שלנו תפוצץ אותו, אבל יש לנו עוד מאבק לעשות בשביל להבטיח ששלב ב׳ ימשיך. צריך להחזיר את מתן ואת כולם כמה שיותר מהר״.
גריצ׳בסקי לא מצפה את המציאות בסוכר; מודה במורכבות של החיים אחרי השבי. ״לצפות בשובן של התצפיתניות היה שבר. זה טריגר עם פצצות של רגשות ופחדים״.
למה?
״כי את חיה הכל מחדש עוד פעם. את השחרור הראשון (של רומי, דורון ואמילי, ר״א) ראיתי בכיכר החטופים. בשחרור השני כבר לא תיפקדתי. זה טילטל אותי, השבית אותי, נכנסתי בחמישי בערב למיטה ויצאתי מהחדר רק בשבת בצהריים, כשאמא נכנסה וביקשה שאשתה משהו כדי לא להתייבש״.
חווית כיבוי מערכות.
״כן. את רואה אותן יוצאות, עומדות, וזה לראות את המחבלים, לחפש את השובים שלך, זה לראות אותי, הייתי שם, אני יודעת מה זה. אני רואה אותן מחייכות ואני יודעת שזה משיא הסטרס כי גם אני יצאתי עם חיוך ועשיתי שלום, אבל אני יודעת שמבפנים הן שבורות. הן גיבורות וחזקות ויש להן חוסן מדהים, אבל אני יודעת מה מסתתר מאחורי החיוך. אני גם מתמלאת עוד פעם בתקווה ובמקביל מפחדת שזה לא ימשיך, שזה יתפוצץ באמצע. אני יודעת שכל יום יכול להיגמר המזל״.
את לא מרגישה שקרב היום שבו תפגשי את מתן?
״זה מקרב אותי לפגישה המיוחלת, אבל הכל תלוי על חוט דק, וחוט דק יכול להיקרע כל רגע. אבל כן, זה ממלא בתקווה כי זה סוף-סוף קורה״.
מה תעשי כשתפגשי אותו?
״כנראה אקרוס על הרצפה בבכי ומישהו יצטרך לתת לי אינפוזיה״.
אז טוב שאמא כאן.
״כן. ובואי נקווה שתכף נוכל לשקם את עצמנו, ושהמדינה תוכל להרים את הראש״.
מרים, יצאת להפגנות?
״לא יצא לי להגיע בקביעות לבגין, אבל אני בעצרות שבכרמי גת, של קהילת ניר עוז. אני מעדיפה לעמוד איתם״.
מה את חושבת על מתנגדי העסקה בממשלה? אלה שמאיימים להפיל אותה?
״אני לא מבינה אותם. זה קשור לאגו, זה האגו של פרעה במצרים. הוא נלחם בגלל אגו, גם אם המחיר הוא הבן שלו״.
איך את מרגישה לגבי דרך המאבק שמנהלת אילנה?
״לפעמים אני רוצה שהיא תיקח הפסקה ותחשוב על עצמה, אבל אני יודעת שזו המשימה שלה ושאני לא יכולה להגיד לה מה לעשות, רק לתמוך בה, בעינב ובכל המשפחות. יש לי המון כבוד והערצה לעינב ולדרך שלה. אני לא יודעת אם היו לי את הכוחות שלה להיאבק כל כך הרבה זמן״.
אתן עושות שבתות ביחד?
״ברור. אוכל מרוקאי לצד אוכל מקסיקני שאני מבשלת, כי אילנה מאוד אוהבת אוכל מקסיקני״.
איך האוכל המרוקאי?
״טעים מאוד אבל חריף!״
טוב, גם האוכל המקסיקני חריף.
״אבל חריף עם צ׳ילי, לא עם כורכום״.
עינב ואת חולמות כבר על עתיד משותף?
״כן, ברור. אנחנו אומרות ׳תהיה לנו חתונה׳ ועינב כבר רוצה נכדים״.
לך זה חשוב?
״את יודעת, יש לי בן שנשוי כבר חמש שנים ובינתיים הביא חמישה כלבים. הדבר היחיד שאני רוצה משניהם זה שיהיו מאושרים. ברור שאני רוצה להיות סבתא, אבל כשעוברים חוויה כזו הציפיות מהחיים משתנות. אני כל כך מעריכה את החיים, כל כך מודה על כך שאילנה חזרה אליי. לא אכפת לי מבגדים טובים, מאוטו חדש, אם יהיה לי כסף ללכת למסעדה. אני רק רוצה ליהנות מהבת שלי ומהחיים שלי.
"היו לי חיים טובים ושמחים בקנקון, אבל אני רוצה להיות עכשיו עם הבת שלי. אני יודעת שהיא תקיים חיים משלה וגם לי יהיו את החיים שלי, אבל לא בצד השני של העולם. אמרתי לה שביום שיימאס לה ממני בבית שלה שתגיד לי שהיא צריכה ספייס ואני אמצא לעצמי דירה. אבוא לבקר אותה כשהיא תרצה, או סתם אקפוץ להוציא את הכלב.
"אני כבר חולמת על היום שבו אפגוש את מתן, שבו אוכל לחבק אותו. אני לא יודעת אם הוא יהיה החתן שלי, זו כבר החלטה שלהם, אבל אני יודעת שהוא תמיד יהיה חלק מהחיים שלי״.
נקווה שעד פגישתך עם מתן כבר תדעי כמה מילים בעברית.
״אני כבר יודעת כמה מילים! ׳בבקשה׳, ׳תודה׳, ׳כמה זה עולה׳, ׳עסקה׳ ו׳את כולם עכשיו׳״.
