עכשיו זה ברור. גם למאותגרי ההבנה, גם למקדשי האדמה, גם לערלי הלב, גם למספרי הסיפורים, גם לשליחי האל מטעם עצמם, גם לחובבי הקונספירציה, גם למכונת הרעל, גם לשקרנים, גם לאופורטוניסטים, גם לנאחזים בכיסאות, גם לצועקים על המשפחות הקדושות, גם ליושבים במגדלי השן, גם לשותקים, גם לנמנעים, גם לאדישים: השבי הורג. לזמן יש משמעות. הוא מצטבר, נערם, יוצר אדוות של יגון. החטופים הולכים ונמקים.
לא צריך להרחיב על התמונות שזעזעו עד עמקי הנפש לא רק יהודים שקמו מעפר ואפר, אלא בני אדם באשר הם. גם ראש הממשלה בנימין נתניהו הזדעזע ממלון מושבו; הזדעזע כאילו לא הובא בפניו מודיעין, כאילו לא יכול היה לשער מהו המחיר של כמעט 500 ימים בשבי מרצחים, כאילו לא הכיר את חמאס, כאילו בדמיונותיו גם החטופים והחטופות שהו כל העת במלון בוושינגטון בן 120 חדרים, מחכים להחלטת מדינתם תוך כדי לגימת שמפניה כדי לחזור למשפחותיהם מדושני עונג. הזעזוע ממנו והלאה, וההוכחה לכך היא שנכון לכתיבת שורות אלה טרם עודכן העם - על אזרחיו, חייליו, פצועיו, משפחותיו השכולות ומשפחות החטופים - שהמצב הוא מצב חירום, ושהגיעה העת לחתימה על שלב ב' של העסקה ולהחזרת כל החטופים, החיים והמתים, הביתה. בפעימה אחת, כי הזמן דוחק. כי הזמן הורג. כי כשמורחים עסקה עם השטן על פני שבועות רבים - התוצאה הרסנית.
ברור כי חמאס הוא זה שחטף, שהרעיב, שהתעלל, שרצח - אך הממשלה היא זו שבכוחה היה להחזיר, ובכוחה גם לא
ברור כי חמאס הוא זה שחטף, שהרעיב, שהתעלל, שרצח - אך הממשלה היא זו שבכוחה היה להחזיר, ובכוחה גם לא. בשנה האחרונה, ומה לעשות שהמציאות מדברת - היא בחרה באופציה השנייה. בתוצאות הבלתי נסלחות אנחנו חוזים וחוזות כעת.
עכשיו זה ברור. אם לא חותמים היום על שלב ב' של העסקה, מפסיקים את הפעימות שמהוות בפני עצמן טרור פסיכולוגי ומשחררים את כולם; אם לא יוזמים הצבעת אי-אמון בממשלה אם החתימה לא מתבצעת, ואם אין הפעלת לחץ מתוך הקואליציה לחתום על עסקה כוללת - הדם הוא על הידיים של כל חבריה. הם, שאמונים על החיים בישראל, אחראים על המראות שראינו אמש. שמונת השרים שהצביעו נגד העסקה - איתמר בן גביר, עמיחי אליהו, יצחק וסרלאוף, בצלאל סמוטריץ׳, אורית סטרוק, אופיר סופר, עמיחי שיקלי ודודי אמסלם - ייזכרו לדראון עולם כמי שהצביעו בעד מות אזרחים ואזרחיות. שהחליטו לשחק באלוהים ולחרוץ את גורלם של חפים וחפות מפשע.
נבחרי ציבור שמסוגלים לישון בשקט בזמן אסון. על מה הם חולמים בלילה? לא על טויוטות לבנות עם מחבלים. לא על אבא שביום אחד נעלם למחשכים. לא על משפחות שלמות שנמחקו ביום ארור אחד, ועל כאלה שנאלצות להילחם כדי לפגוש שוב באהוביהן. גם לא על שורדי השבי, שמעידים כי לא יוכלו להשתקם עד שכל החטופים ישובו הביתה.
לדראון עולם ייזכר נתניהו כמי שתחת משמרתו חזינו במוזלמנים יהודים יוצאים מן האדמה. ואם ישכח העולם, הציבור יזכיר
וגם אם ישתיקו את ועדות החקירה, גם אם ימחקו דוחות, גם אם ינסו לשכתב את פני ההיסטוריה - על עיכוב עסקה, או דחיית עסקה, או אי-חתימה על עסקה, או פיזור העסקה על פני שלבים שחורצים גם הם את גורל החטופים, חתום אדם אחד. ראש הממשלה בנימין נתניהו, שבאגרוף אחד על השולחן יכול להשתיק את הלוחצים, המתנגדים והסחטנים, ובחר שלא, לפחות עד שהדוד מאמריקה הגיע. לדראון עולם ייזכר נתניהו כמי שתחת משמרתו חזינו במוזלמנים יהודים יוצאים מן האדמה. ואם ישכח העולם, הציבור יזכיר.
