מאז הנחית נשיא ארה"ב פצצה שגרמה גם לראש הממשלה להיראות כאילו הוא אורח שולי במסיבת הפתעה במקום מנהיג במסיבת עיתונאים, האופוריה בימין הישראלי שוברת שיאים: אחרי ממשל אמריקאי שלא היה מוכן לשמוע על סמוטריץ' ובן גביר, הגיע ממשל שמדבר בקולם ואף מאגף אותם מהצד שבו היה אמור להיות רק קיר.
אחת הדרכים הבולטות להתמודד עם האקסטזה, במסגרתה פרשנים שכחו אפילו את מראית העין העיתונאית והם מדברים על טראמפ עם אור בעיניים ואש באזור החלציים, היא להתמקד באופיו הקפריזי של הדובר ובהבטחותיו הגרנדיוזיות (בעצם, אין לטראמפ הבטחות שאינן גרנדיוזיות), כולל החלת ריבונות על הגדה המערבית לאחר פרסום "עסקת המאה".
אלא שגם הביקורת התועלתנית על ה"תוכנית" של טראמפ, שנפוצה כמובן במרכז אך גם בשמאל המתון, מלמדת על חוסר הבנה של מהות השמחה בימין: גם שם מבינים היטב שאף משאית לא תגיע להעמיס את תושבי ותושבות עזה, לא מחר וסביר להניח שגם לא בעוד עשר שנים. גם שם יודעים שמה שיישאר מהדיווחים הרציניים על הרעיון לקלוט אותם בסומלילנד ופונטלנד אלה הבדיחות והממים ברשת.
משיחיות, בניגוד למה שנהוג לחשוב, היא לא ניתוק מוחלט מהמציאות, אלא אמונה יוקדת ובלתי ניתנת לערעור בחזון שנראה מופרך עתה, אבל הזמן והדבקות במטרה אמורים ליצור את התנאים הקוסמיים למימושו
משיחיות, בניגוד למה שנהוג לחשוב, היא לא ניתוק מוחלט מהמציאות, אלא אמונה יוקדת ובלתי ניתנת לערעור בחזון שנראה מופרך עתה, אבל הזמן והדבקות במטרה אמורים ליצור את התנאים הקוסמיים למימושו. והמפץ העצום שיצר טראמפ בהבל פיו משרת את המשיחיות לא בגלל הסיכוי לממש את התוכנית, אלא בזכות קריעת המסכה: מתברר שרוב הציבור היהודי בישראל תומך, או לכל הפחות אדיש, כלפי רעיון מזעזע ולא מוסרי משום בחינה, שבעבר היה מנת חלקו של הימין הקיצוני והשולי ביותר.
אפילו נתניהו אמנם נירמל את יורשי כהנא (מחוץ לליכוד ובתוכו) במסגרת הברית הפוליטית שהבטיחה את המשך שלטונו, אך הקפיד לא להביע הזדהות עם אף פרט באידיאולוגיה שלו. טראמפ, לעומת זאת, מעורר תהייה אם הוא משתייך לזרם של בן גביר או שהוא דווקא מזדהה עם הפלג של ברוך מרזל. ומכיוון שטראמפ הוא האדם החזק ביותר בעולם כרגע וגם לא שייך לסוגיית כן ביבי/לא ביבי, נדמה שהמיינסטרים הישראלי, שגם ככה הזדעזע מהזוועות שביצע חמאס ב-7 באוקטובר ולכן זרם עם התפיסה ש"אין חפים מפשע בעזה", מרגיש עוד יותר בטוח להשתעשע עם השד שזה עתה שוחרר מהבקבוק.
עינב שיףוזאת בדיוק הסיבה שהאופוריה בימין אינה קשורה לשאלה האם בכלל הטרנספר ריאלי ואופרטיבי, או האם טראמפ בכלל יודע איפה זה עזה וכמה מכמעט שני מיליון האנשים ש"גרים" שם (אם יש להם בית) הוא חושב לעקור כדי לבנות ריביירה: היא נעוצה בכך שגלי ההדף האדירים של 7 באוקטובר, הבורות הבלתי נתפסת של נשיא המעצמה החשובה בעולם והחולשה הפוליטית והמוסרית של המרכז והשמאל המתון בישראל, חסכו לימין מאבק של עשורים שלמים על עצם הלגיטימציה של רעיונות קיצוניים כמו טרנספר. ספק אם מישהו שם חלם שהכשרת הלבבות תהיה כל כך חלקה ומהירה, ועיקר הדיונים יעסקו בפרקטיקה ובלוגיסטיקה ולא באנטי-מוסריות המוחלטת של גירוש המונים מאדמתם (או ממה שנשאר ממנה). מבחינתם זה לא ממש חשוב אם טראמפ הוא באמת המשיח: גם בתור החמור שלו הוא מספק את הסחורה.
