ושוב, כמו תמיד, מצא הדרג המדיני את מי להאשים במצב תת-התזונה של החטופים ששוחררו שלשום בעזה. הספין התורן מבית היוצר של ממשלת נתניהו, כיוון לנשיא בית המשפט העליון הנבחר, השופט יצחק עמית "וחבורתו", כפי שכתבה ההיא שאמורה להיות שרת תחבורה, מירי רגב וחבורתה.
למרות שהמצב של החטופים היה ידוע לכל הגורמים הרלוונטיים, למרות שהיה ברור שהסיוע ההומניטרי לרצועת עזה נכנס בגלל החלטה של הדרג המדיני ולא של אף אחד אחר. וכך חוזר על עצמו הריטואל בכל כמה ימים: ברגע שנחשפת בעיה, מיד נמצא השעיר לעזאזל התורן לגלגל אליו את האחריות. העיקר שדבר לא ייגע במלך. יש משהו לא מפתיע בכך שסביבת נתניהו מנסה להטיל את הרפש על מערכת המשפט, על בג"ץ, הפרקליטות וכו'. אולם ההסתערות על מערכת הביטחון, ובעיקר על השב"כ וצה"ל, היא בחירה מעט מפוקפקת. הרי צה"ל זכה גם לאחר 7 באוקטובר לתמיכה גדולה בציבור, בין היתר בשל היותו צבא העם. ובכל זאת, שוב ושוב טורחת הממשלה הנוכחית (ראו מקרה ישראל כ"ץ וראש אמ"ן אלוף שלומי בינדר) להתנפל על הצבא ולהטיח בו כל אשמה נלוזה. פעם אחר פעם נתניהו וחבורתו מציגים את הצבא כאוסף של קצינים הססניים שסובלים ממחסור ב"סוסים דוהרים". אלא שהמציאות והעובדות מספרות סיפור שונה לחלוטין.
20 ימים נדרשו לצה"ל לצאת לתמרון הקרקעי בעזה לאחר 7 באוקטובר. לא משום שהדרג הצבאי היסס, אלא משום שראש הממשלה נתניהו חשש מתמרון שכזה ועיכב אותו
20 ימים נדרשו לצה"ל לצאת לתמרון הקרקעי בעזה לאחר 7 באוקטובר. לא משום שהדרג הצבאי היסס, אלא משום שראש הממשלה נתניהו חשש מתמרון שכזה ועיכב אותו. נתניהו אפילו שיגר קמפיין שלם לתקשורת, כולל עיתונאים שנחשבים למקורבים לו ביותר, שקראו שלא לצאת לפעולה קרקעית בעזה. אפילו קצין בכיר שהיה עדיין על מדים ונחשב כיום למקורב לנתניהו, טרח להסתובב ביחידות צה"ל השונות ולהפציר במפקדים הבכירים להסביר למפקדיהם עד כמה הצבא אינו ערוך לפעולה קרקעית. וזה אחד מאלה שנחשבים כיום לאחד מ"הסוסים הדוהרים".
כמה ימים לאחר 7 באוקטובר, ב-10-11 בחודש, שר הביטחון והצבא ממליצים לצאת לפעולה נגד חיזבאללה בצפון. פעולה שהייתה יכולה לחסל את כל הפיקוד הבכיר של חיזבאללה ועימו את צמרת משמרות המהפכה בסוריה ולבנון ובמקביל להוציא לפועל תקיפות אוויריות ואת מתקפת הביפרים. התקפה שכזו, מתברר בדיעבד, הייתה מחסלת יותר ממחצית מאנשי חיזבאללה בכלל ופוגעת בו פגיעה אנושה. ומי שבלם זאת היה ראש הממשלה וחברי הקבינט שלו (כולל גנץ ואיזנקוט). וכך גם בפברואר 2024, כאשר הצבא, כן-כן, צה"ל שלנו, מתחיל לתכנן וללחוץ על פעולה קרקעית נרחבת ברפיח, ונתניהו מסרב בגלל החשש שלו מעימות עם הממשל האמריקאי. חשש מובן, צריך לומר, אך השאלה מדוע להטיל את האשמה על הצבא? רק כמה חודשים לאחר מכן יוצא הצבא לפעולה קרקעית מצומצמת בהרבה ברפיח, גם זה בגלל הדרג המדיני. וזה לא נגמר כאן, כמובן. כמה חודשים לאחר תחילת הפעולה הקרקעית, הבהיר צה"ל לדרג המדיני שיש להיערך ל"יום שאחרי", כדי למנוע את האפשרות של הישרדות ממשלתית של חמאס ביום שלאחר המלחמה. והנה מתברר ששוב - ממשלת נתניהו סירבה לעשות זאת, והפלא ופלא, מדינת ישראל תקועה עם שלטון חמאס בעזה גם כיום.
מועדון המעריצים מוכר אשליות
ובאותו הזמן מועדון מעריצי נתניהו מוכר אשליות כאילו האיש היה הסוס הדוהר שהדרג הצבאי עצר ולא ההפך. כאילו במהלך שנות שלטונו לא דרשו כל ראשי השב"כ מנתניהו לאשר מבצעי "עריפה", כלומר חיסול של כל צמרת חמאס. והיו לכך לא מעט הזדמנויות שביבי נתניהו סירב להן. כאילו לא היה זה האיש ששיחרר 1,027 אסירים בתמורה לגלעד שליט והעביר לקופת חמאס מאות מיליוני דולרים בתמורה לשקט זמני מאוד. הקונספציה נולדה, פותחה ושוכללה, הכל בבית היוצר של נתניהו. ובית היוצר הזה הוא שמוכר כבר חודשים על חודשים אשליה אחרת על אודות "ניצחון מוחלט", כאילו אפשר יהיה לחסל את אחרון אנשי חמאס, או לחלופין, כאילו אפשר יהיה להביא לשקט בעזה ללא חלופה שלטונית.
אבי יששכרוףצילום: יובל חן7 באוקטובר היה היום האפל ביותר בחייהם של קצינים בכירים בצה"ל ושל ראשי השב"כ. הם אחראים למה שאירע שם והם גם מכירים בכך וקיבלו אחריות לכישלון הזה. אך הניסיון החוזר ונשנה של אנשי נתניהו להטיל עליהם את מלוא האחריות ולטעון שהם הססניים מדי - בעוד שהאמת הפוכה ואת הקונספציה הוא יצר במו ידיו - הניסיון הזה לרוב מביך, במקרים אחרים הוא מרושע וגורם נזק לצבא, לשב"כ ולביטחון מדינת ישראל.
הקונספציה נולדה, פותחה ושוכללה, הכל בבית היוצר של נתניהו. ובית היוצר הזה הוא שמוכר כבר חודשים אשליה אחרת על אודות "ניצחון מוחלט"
