האופן שבו חזרו שלושת החטופים בשבת האחרונה רק ממחיש את מה שאמור להיות מובן מזמן – ישראל נכשלה במלחמה בעזה. ישנן שתי דרכים מקובלות לבחון תוצאות מלחמה: הראשונה היא לבחון עד כמה השיגו הצדדים את מטרותיהם. ובכן, נכון לעכשיו ישראל נכשלה בשלוש וחצי מתוך ארבע מטרות המלחמה: לא מוטטנו את הכוח הצבאי של חמאס; לא הפלנו את שלטון חמאס; אנחנו לא מצליחים להחזיר את תושבי העוטף בבטחה לבתיהם, ולגבי החזרת החטופים, המטרה הרביעית – הצלחנו חלקית. חמאס, לעומת זאת, השיג את כל מטרותיו, ובראשן: המשך שלטונו בעזה.
הדרך השנייה לבדוק את תוצאות העימות קשורה למאפיין החשוב ביותר במלחמה, והוא הרצון של כל צד לכפות את רצונו על הצד האחר: כאשר משיגים "ניצחון מוחלט" הצד השני נכנע ללא תנאי, כפי שעשו לגרמניה ויפן ב-1945. אם הניצחון הוא חלקי, הצד השני נאלץ לוותר על טריטוריה, או להסכים לפירוז, או לוותר על שלטונו או לשלם פיצויים.
אלא שגם שתי אמות המידה האובייקטיביות שהוסברו לעיל מוכיחות כי ישראל נכשלה. ראש הממשלה ושריו יכולים לפזר הצהרות לוחמניות, אבל אלו הן לא יותר מאשר השורות שכתב דני סנדרסון: "מילים יפות ללא כיסוי והבטחות ללא גיבוי".
ההצהרה של חמאס מאמש על עצירת ההחזרה של חטופים משקפת נאמנה את יחסי הכוחות האמיתיים. חמאס עוד יגרום לנו לזחול עד שנראה, אם נראה, את כל החטופים בבית.
מציאות עגומה זו היא תוצאה של בורות של ממשלת ישראל בנוגע לטבע המלחמות בכלל, ואלה של המאה ה-21 בפרט. השגיאה הבסיסית היא המשגה שגויה של המציאות: כאשר נתניהו הכריז כי "חמאס הוא כמו דאעש", הוא הרס מראש את הסיכוי לנצח. עזה הפכה למדינה דה-פקטו בשנת 2007, ובדיוק כמו בגרמניה הנאצית, המפלגה השלטת – חמאס – גיבשה אומה מלוכדת התומכת במנהיג. כמו היטלר בשעתו, גייס חמאס את כל המשאבים של האומה בכדי להשיג את מטרותיו הנפשעות.
כשנתניהו הכריז ש"חמאס הוא כמו דאעש", הוא הרס מראש את הסיכוי לנצח. עזה הפכה למדינה ב-2007, וב-7 באוקטובר מדינת עזה פתחה במלחמה נגדנו
ולכן, מה שקרה ב-7 באוקטובר הוא שמדינת עזה פתחה במלחמה נגד ישראל. תוצאה של מלחמה טוטאלית בין מדינות נקבעת בראש ובראשונה לפי היכולת של מדינה א' לחנוק כלכלית את מדינה ב'. ישראל עשתה את ההפך המוחלט: היא סיפקה לממשלת האויב את כל צרכיה. אוכל, מים, אוהלים ותרופות, ואפילו דלק. ברברה טוכמן שכתבה את "מצעד האיוולת" לא יכולה הייתה להעלות בדעתה רמה כזו של איוולת.
גיורא איילנד צילום: עמית שעל, החברה להגנת הטבעמדינת ישראל על דובריה השונים טענה בטיפשותה שאנחנו נלחמים (רק) נגד ארגון טרור. ארגון טרור זה מושג של המאה ה-20, לא של המאה ה-21. ברגע שמפלגה מסוימת שולטת במדינה ומפעילה יכולות צבאיות וטכנולוגיות של מדינות מתקדמות, היא אינה "ארגון טרור" אלא מדינה. כשמנהיגי מדינה פנאטים פותחים במלחמה אכזרית, העם שלהם סובל – וטוב שכך! ישראל מתנהגת באופן הפוך מאמירת חז"ל, "מי שמרחם על אכזרים סופו שמתאכזר לרחמנים". זו תוצאת המלחמה.
