"רציתם תוכנית ליום שאחרי?" שאל אתמול בערב ראש הממשלה, ומיד ענה: "יש לי תוכנית ליום שאחרי". דקות בודדות לאחר שסיים נתניהו את דבריו, הגיעה הודעת חמאס על הקפאת המתווה לשחרור החטופים. צריך לקוות שמדובר בעוד תרגיל של חמאס כדי לסחוט עוד משהו. אולי שלב ב'. אולי הודעה על הפסקת הלחימה. אולי עוד משאיות אספקה שמחזקות את אחיזתו ואת קופתו.
ורק דבר אחד מתבהר מנאום נתניהו אתמול. לא הייתה לו תוכנית ליום שאחרי, ואין לו גם עכשיו. משום שהוא לא הגה את תוכנית הטרנספר של נשיא ארה"ב, שבהבל פיו הפכה לתוכנית שלו. זו הייתה, אם בכלל, בגרסה שונה לחלוטין, תוכנית של מפלגות מהקצה הימני של המפה. אבל טראמפ אמר משהו בשליפה, ונתניהו התנפל על הרעיון כמוצא שלל רב. הוא יודע, כמו שכל מי שנותרה בראשו קצת בינה יודע, ששום דבר לא יצא מהתוכנית הזו. ואם זה "היום שאחרי" של נתניהו – אז אין כלום ולא היה כלום. אנחנו במבוי סתום.
לוחמים מוכנים לצאת לקרב כדי להגן על המדינה. הרבה פחות מילואימניקים יהיו מוכנים לצאת לבוץ העזתי כדי לקדם רעיון שבמקורו הוא בעיקר כהניסטי, וסיכויי ההגשמה שלו קרובים לאפס
משהו בכל זאת היה. ישראל קיימה את חלקה בהסכם. הרי בשבת האחרונה, לאחר שחרור עצוב ומדכא של שלושה חטופים, שוחררו גם 183 מחבלים. ויותר מכך, רק שלשום בבוקר הושלמה הנסיגה מציר נצרים. זו הייתה המטרה החשובה ביותר של חמאס. מאות אלפים חזרו לצפון הרצועה ולעיר עזה. זה לא הופך את חידוש הלחימה לבלתי אפשרי. אבל זה הופך את חידוש הלחימה למשימה הרבה יותר קשה. חמאס חטף את המכה הקשה בתולדותיו. כעשרים אלף מחבלים חוסלו. אבל הוא נותר עם כחמישים אחוז מאנשיו. ועל כל מחבל שנהרג, אין לו שום בעיה לגייס מחבלים נוספים. והוא מגייס. הרי בהתחשב בשטיפת המוח שם, לשנאת יהודים, החל מגן ילדים, אין בעיה לגייס עוד עשרות אלפים.
כדי לצאת מהמשבר צריך להודות שיש משבר. צריך להבין איך הגענו להודעה של חמאס. ייתכן שזה היה קורה בכל מקרה. הרי מדובר בארגון טרור עם אידיאולוגיה השמדתית. אבל מלכתחילה, לא היה שום צורך לספק לחמאס תירוצים. נתניהו סיפק בלי סוף. רוצה לחסל את חמאס? תמתין קצת. רוצה לשחרר את החטופים? אל תצא בהצהרות שמבהירות שלא יהיה שלב ב'. משום שאין צורך להיות ארגון טרור כדי לדעת שהכרזה מראש על חידוש הלחימה, בזמן שהמתווה מתממש, היא בעיטה במתווה. ואין צורך להודיע על תמיכה בטרנספר, ולהתחפש למחליף האמיתי של כהנא, אלא אם כן המטרה היא להפקיר את החטופים למוות איטי בייסורי תופת.
בהתחשב בזחיחות המבהילה שבה דיבר אתמול נתניהו על הטרנספר ביום שאחרי, מתגנב החשש שלא רק שהוא לא נבהל מההודעה של חמאס. הוא ייחל לה. זה מבטיח לו כמה הישגים אישיים. למשל, הממשלה לא תיפול. היא מתיישרת לפי הקצה הימני. פעם בן גביר. פעם סמוטריץ'. עכשיו אין צורך בהם. נתניהו מתייצב שם. ובנוסף, תהיה עוד דחייה בעדות שלו בביהמ"ש. כמה נפלא לנתניהו. כמה רע לישראל. ואיזה גיהינום לחטופים ולמשפחות שלהם. ובעצם לכולנו.
שום דבר לא התחיל אתמול. האסטרטגיה שהוביל נתניהו לפני 7 באוקטובר, ולא פחות מכך אחרי 7 באוקטובר, עוד תילמד בספרי ההיסטוריה. נכון, במחיר כבד מאוד חמאס חטף מכה ובוודאי חיזבאללה. אבל ניצחון הוא גם אמונה בצדקת הדרך. ניצחון הוא גם מוטיבציה. ניצחון הוא חוסן לאומי. נתניהו עושה מאמץ כדי לחבל בכל אלה. הוא יודע שההזיה החדשה שלו, טרנספר, לא תצא לפועל. ויותר מכך, הוא יודע שהיא תגרום להרבה יותר פילוג וקיטוב.
בן-דרור ימיניצילום: יובל חןלוחמים מוכנים לצאת לקרב כדי להגן על המדינה וכדי להציל חטופים. הרבה פחות מילואימניקים יהיו מוכנים לצאת לעוד שקיעה בבוץ העזתי כדי לקבור את החטופים וכדי לקדם רעיון, שבמקורו הוא בעיקר כהניסטי, וסיכויי ההגשמה שלו הם קרובים לאפס. ולמרות זאת, הוא מתעלל בנו. כל דבר רע שקורה ברצועה עזה, כולל ההרס, כולל הרוגים חפים מפשע, הוא באשמת חמאס. גם ההודעה על עצירת המתווה היא באשמת חמאס. ועדיין, אנחנו זקוקים להנהגה שמסוגלת להוציא לפועל לפחות את המטרה של שחרור החטופים. זה מחייב ויתורים קשים. כולל הוויתור על ציר נצרים. אבל אם כבר הגענו לאן שהגענו, אם נאלצנו להסכים לפשרות קשות, אז שזה יהיה לפחות כדי להשיג את המטרה. וזה מחייב קצת שתיקה כדי להשלים את המשימה. אבל לא. נתניהו לא מסוגל. אנחנו כבר משלמים מחיר כבד על האסטרטגיה של ראש ממשלת המחדל. הוא רוצה שנשלם הרבה יותר.
