ארבע שעות לקח אתמול לקבינט לדון בהודעת חמאס על דחיית הפעימה הבאה של שחרור שלושת החטופים בשבת. ההחלטה בקבינט הייתה, איך לומר, היחידה שמתקבלת על הדעת נוכח ההשתוללות של הקמפיינר האמריקני החדש של נתניהו. זו הייתה החלטה להמשיך ללכת על חבל דק. לא לעשות צעד גדול או פזיז, כך שנמצא עצמנו במקום שאנחנו לא רוצים להיות בו. מצד אחד לא לאמץ – לפחות באופן רשמי – את הצעתו של טראמפ, שאיכשהו נשמעת תמיד כאילו הוא המציא אותה תוך כדי דיבור, כמו שלשום בלילה, כשאמר שצריך להחזיר את כל החטופים עד שבת ב-12:00 בצהריים, ושאם לא – ייפתחו שערי גיהינום.
הכותרת
בדרך למשבר בהסכם? מנופי הלחץ שנשארו לישראל | רון בן ישי
24:03
מצד שני, לא להיראות חסרי נימוס ולהרגיז את הנשיא האמריקני ולדחות את הצעתו בגסות, הצעה שאם היינו מאמצים, היינו מסתכנים בכך שלא נראה את המשך ביצוע העסקה, ובשבת לא רק שלא היו מגיעים כל החטופים – גם שלושה לא היו שבים הביתה.
אז מה עושים? כמה שעות אחרי סיום הקבינט יצא נתניהו, בקולו, עם הצהרה שנועדה לשמר את מה שיש, את העסקה כפי שהיא, ובאותה נשימה לנסות לא להעליב את הנשיא ולהודיע שהקבינט תומך בדרישת טראמפ לשחרר את חטופינו עד שבת – רק בלי לציין את "כולם".
מה יצא מזה? מין הודעה אקרובטית של נתניהו, שאם חמאס לא יחזיר את החטופים, הפסקת האש תיפסק וצה"ל יחזור ללחימה עצימה. עד מתי? "עד להכרעה סופית של חמאס".
נשמע מוכר? קצת וינטג'? קצת 2024? זה לא מה שמבטיחים לנו כבר שנה וחצי?
אחר כך הגיעה הביקורת מצידו של סמוטריץ', שקרא לנתניהו להכריז שמדובר ב"כל" החטופים, כפי שהכריז טראמפ. בתגובה, יצאה הודעה נוספת – הפעם רק מטעם "גורם מדיני בכיר" – שלפיה "נתניהו והקבינט נצמדים להודעת נשיא ארה"ב טראמפ בעניין שחרור החטופים. דהיינו – שכולם ייצאו בשבת". כך, כל אחד יכול לבחור למי להאמין – למה שנתניהו לא אומר בקולו, או למה שהוא מדליף תחת שם הקוד הידוע.
אני מודה שאין לי מושג לאילו שערי גיהינום מתכוון טראמפ. מנקודת מבטם של מרבית אזרחי ישראל, השערים האלה כבר נפתחו על שני הצדדים במלחמת 7 באוקטובר. מה יכול להיות יותר גיהינום ממה שעבר על קיבוצי ויישובי העוטף ועל המדינה כולה, ומצד שני – זה בטח מה שמרגישים תושבי עזה, שבתיהם נחרבו עד היסוד ושאין להם לאן לחזור.
לנתניהו לא אכפת שהעסקה תתפוצץ. כל פיצוץ כזה מאריך את ישיבתו על כיסאו, שלא לדבר על הארכת משפטו הבלתי נגמר. אבל הוא לא היה רוצה להיראות כמי שפוצץ את העסקה
בואו. לנתניהו לא אכפת שהעסקה תתפוצץ. כל פיצוץ כזה מאריך את ישיבתו על כיסאו, שלא לדבר על הארכת משפטו הבלתי נגמר. זה לא דבר חדש ושום דבר לא השתנה, כפי שנוכחנו אחרי נסיעתו לוושינגטון ואטימותו לחזרתם של שלושת החטופים בשבת. אבל הוא לא היה רוצה להיראות כמי שפוצץ את העסקה, מסיבה אחת פשוטה: הסנטימנט של דעת הקהל הפך לקריטי מאז שבת, כששלושת החטופים האחרונים, אוהד, אלי ואור, חזרו כפי שחזרו, וההלם והמועקה שהחזרה גרמה בציבור.
מה כן יכול היה נתניהו לעשות ולא עשה? למשל, לשלוח משלחת רמת מעלה לדוחא, כשבראשה רון דרמר. להיכנס מיד למשא ומתן ולהודיע לטראמפ שהתוכנית שלו נהדרת, שלא לומר פנטסטית, אבל המימוש שלה יהיה יותר בטווח הארוך, ועד אז צריך להחזיר את החטופים, ולכן צריך להמשיך בעסקה כרגיל.
ובכל זאת, צריך להגיד גם כמה מילים על דחיית הפעימה על-ידי חמאס. המשא ומתן על השלב השני של העסקה היה אמור להתחיל בתוך 16 יום. לא אחרי, אלא בתוך. לא רק שהוא לא התחיל, אלא שישראל משדרת שאין לה כוונה להיכנס לזה. מה היה חמאס אמור ללמוד מהופעתו של סמוטריץ' ביום שני בסיעה, אם לא זה שאין ולא יהיה שלב ב' לעסקה. ומדובר בשר בכיר שנמצא ביחסים הדוקים עם ראש הממשלה, ושכל ההערכות הן שזה נאמר אחרי שיחה שלו עם נתניהו. מה ניתן להבין מזה פרט לכך שאין שום ודאות שתהיה הפסקת אש ונסיגה של צה"ל מעזה.
גם החזון של טראמפ יצר אי-ודאות ובלבול לגבי לאן העסקה הזאת בכלל הולכת
גם החזון של טראמפ יצר אי-ודאות ובלבול לגבי לאן העסקה הזאת בכלל הולכת. בשלב הראשון אמור חמאס לשחרר 33 חטופים עם נסיגות חלקיות. בשלב השני שחרור כל החטופים עם נסיגה של צה"ל והפסקת המלחמה. איפה משתלב החלק של פינוי עזה מתושביה? בסיום השלב הראשון? השני? ואם זאת תוכנית טראמפ – בשביל מה כל העסקה?
נתניהו, מתוך אינסטינקט של חנופה לטראמפ ומתוך תחושת רווחה והכרת תודה – משדר קולות של תמיכה בפנטזיית הריביירה שלו. אבל לחמאס אין מושג לאן זה הולך. הם אומרים לעצמם שמה שלא יהיה – עדיף להגיע לסוף עם 39 חטופים ולא עם 10 או 20. זה הנכס שלהם. וכשנמצאים בפני אי-ודאות וכשהעסקה נראית כאילו השתבשה כליל – נאחזים בנכס היחידי שיש. זה כמו להחליט לשמור על כל החסכונות ליום פקודה.
ברור שאם לא תהיה הליכה ברורה והחלטית מצידנו לשלב ב', ושלא יהיה ברור להם שחזון טראמפ נגוז מהעולם, הם יפסיקו לשלם בכסף המזומן שיש להם – החטופים שלנו.
וככל שאי-הוודאות והבלבול גדלים – הנטייה לבזבז את המזומן הזה תלך ותקטן.
פורסם לראשונה: 00:00, 12.02.25
