צריך להתפלל שהחשיפה של עופר חדד, השבוע, בעניינו של אלי פלדשטיין תתברר כלא-נכונה. אם הדברים נכונים – מדובר ברעידת אדמה. קטארגייט. בכירים בלשכת ראש הממשלה, לא רק פלדשטיין, עבדו, לפי הפרסומים, וכמובן רק לכאורה, בשירות קטאר. מדובר באויבת הגדולה ביותר של ישראל אחרי איראן. מאחורי החזות המצועצעת של חלק ממנהיגיה, מסתתר התמנון המסוכן ביותר שמפעיל כמעט כל קמפיין לחיסול ישראל. זו לא רק מדינת "האחים המוסלמים", שהאידיאולוגיה שלהם היא השמדת ישראל. זו מדינה קטנה עם הון אדיר. אין ויכוח על כך שקטאר היא מדינה שעוסקת במתן שוחד ללא הפסקה. המדינה הקטנה והעשירה שיחדה בכירים בפיפ"א כדי לקיים את משחקי גביע העולם דווקא בשטחה. ובדצמבר 2022 נחשפה פרשת שוחד של קטאר לסגנית נשיאת פרלמנט האיחוד האירופי, אווה קיילי, שערימות של כסף נמצאו בביתה.
הקשר של שלושה מעוזריו של נתניהו לקטאר הרבה יותר ממטריד. וכי הם לא ידעו עם מי יש להם עסק? וכי הם לא ידעו שמדובר במדינה שקשורה לאידיאולוגיה של שנאת ישראל? וכי הם לא ידעו שמדובר במדינה שלא רק מממנת את חמאס אלא גם תומכת כמעט בכל פרויקט אנטי-ישראלי בעולם? וכי הם לא ידעו שהם עוסקים בהכשרת השרץ? לכאורה. רק לכאורה. איך בדיוק יכולה ישראל לדרוש מארה"ב לעצור את המימון של קטאר לאוניברסיטאות, כשמקורבים לנתניהו עוסקים ביחסי ציבור לקטאר?
1 צפייה בגלריה
פלדשטיין. גורם כלשהו הגיע דווקא אליו - לא פרסומאי בעל שם - והנה, הגורם חודר ללשכה החשובה במדינה
כדאי לדייק. קטאר לא משלמת ישירות. מדובר בתמנון. היא עובדת דרך רשת של גופים וארגונים וחברות. אחד מהם, לפעמים מדובר ביד שלישית או רביעית, יוצר את הקשר. אבל גורם כלשהו הגיע דווקא לפלדשטיין, שלא ידוע כפרסומאי או יועץ תקשורת בעל שם עולמי. והנה, הגורם המתווך חודר ללשכה החשובה והשמורה במדינה. ופלדשטיין, לכאורה, משרת באותו זמן גם כדוברו לעניינים צבאיים של ראש הממשלה וגם כמי שאמור לשפר את דימויה של קטאר, בין היתר דרך עיתונאים שמבחינתם לא מודעים למעורבות של לקוח נוסף בתמונה.
אנחנו רק בהתחלה. לא הכל ידוע. אבל יש חשש, רק חשש, שהסירוב החוזר ונשנה של נתניהו לפגוע בראשי חמאס וששיתוף הפעולה היזום שלו עם דוחא כדי לממן את ארגון הטרור קשורים לעיוורון-מרצון שאחז בישראל לפני 7 באוקטובר
אנחנו רק בהתחלה. לא הכל ידוע. אבל יש חשש, רק חשש, שהסירוב החוזר ונשנה של נתניהו לפגוע בראשי חמאס וששיתוף הפעולה היזום שלו עם דוחא כדי לממן את ארגון הטרור קשורים לעיוורון-מרצון שאחז בישראל לפני 7 באוקטובר. צריך להתפלל שלא הייתה פגיעה בזדון בביטחון המדינה. אבל יש תהיות. יש סימני שאלה. ואת הפרשה הזאת אי-אפשר להשאיר קבורה מתחת לאדמה.
קודם כל החטופים
כבר היינו בסרט הזה. כואבים. אבלים. כועסים. זועמים. רוצים נקמה. הרבה דברי רהב נאמרו באותם ימים של טראומה לאומית, בעקבות טבח 7 באוקטובר. נרעיב אותם. נמחק אותם. נחריב אותם. לא מים. לא חשמל. רק הרס וחורבן. כל דברי הרהב הגיעו לקמפיין האנטי-ישראלי, לתביעת דרום-אפריקה נגד ישראל בבית הדין הבינלאומי לצדק, והם הופיעו גם בהחלטת הביניים של השופטים. וכל דברי הרהב הם תפאורת הרקע לצווי המעצר שהוציא בית הדין הבינלאומי הפלילי. היינו אמורים ללמוד את הלקחים. אבל לא למדנו. ביום שני הודיע חמאס על הקפאת המתווה לשחרור חטופים, וחרצובות הלשון השתחררו. עוד פעם הבטחות לגיהינום. עוד פעם סגר טוטאלי. עוד פעם ניצחון טוטאלי. עכשיו יש שינוי. גם נשיא ארה"ב בכבודו ובעצמו אומר את הדברים. אז מי אנחנו שנפגר אחריו. אלא שטראמפ יכול להרשות לעצמו. אין בית דין שירדוף אחריו. אין מדינה שתטיל אמברגו על יצוא נשק לארה"ב. הוא יכול להרשות לעצמו לדבר גבוהה-גבוהה. רק לדבר. ב-2018, נזכיר שוב, הוא הבטיח להקים ריביירה בצפון-קוריאה. שם לא היה צורך בטרנספר של מיליוני אנשים. אנחנו עדיין מחכים. ב-2019 הפציצו איראן ותימן את מתקני הנפט של סעודיה. מחירי הנפט בעולם קפצו. כלכלת העולם רעדה. טראמפ היה אז, כמו עכשיו, נשיא המעצמה החזקה בעולם. הוא לא פתח את שערי הגיהינום על תימן ולא על איראן. הוא פשוט לא הגיב. כלום.
אנחנו כמעט 500 ימים מאז החלה הלחימה. רצועת עזה אולי הרוסה, אבל חמאס מחזיק מעמד. הוא לא הובס ולא התמוטט והוא עדיין שולט באוכלוסייה. כך שמה שלא עשינו ב-500 הימים שחלפו לא יקרה ב-500 הימים הבאים
אנחנו כמעט 500 ימים מאז החלה הלחימה. רצועת עזה אולי הרוסה, אבל חמאס מחזיק מעמד. הוא לא הובס ולא התמוטט והוא עדיין שולט באוכלוסייה. כך שמה שלא עשינו ב-500 הימים שחלפו לא יקרה ב-500 הימים הבאים. משום שנקטנו את "אסטרטגיית הפטיש". הרס וחורבן. ד"ר דפנה ריצ'מונד-ברק מאוניברסיטת רייכמן, שחוקרת את תחום הלחימה התת-קרקעית, טוענת שבהשוואה למלחמה לעקירת דאעש ממוסול, ישראל הרסה פחות, ושאין דרך אחרת. אלא שאנחנו לא ארה"ב. האמריקאים יכולים להרשות לעצמם. אנחנו פחות. הרבה פחות.
על דבר אחד אין ויכוח. חובה למחוק את ארגון הטרור הנאצי הזה. אבל כדי לא להיכנס לביצת הרצועה לעוד 500 ימים, צריך לעצור ולחשוב. לא להמשיך עם דברי רהב. אי-אפשר לחזור על אותו תסריט שפגע בישראל. וקודם כל, יש צורך לעשות את מה שכן אפשר לעשות. כן, להוריד קצת את הראש, להבליג, כדי לסיים עם הטראומה של החטופים שעדיין מדממת.
בושה, בושה
עכשיו, סוף כל סוף, יש "תוכנית ליום שאחרי". נתניהו הכריז עליה ביום שני בערב. טרנספר. נדמה שזו הייתה ההודאה המפורשת ביותר של נתניהו שאין ולא הייתה לו תוכנית. אז במקום תוכנית – תופסים טרמפ על הפנטזיה של טראמפ. התוכנית לא תוגשם. אבל לחמאס יש רווחים מיידיים. כבר הרבה זמן לא היה קונצנזוס עולמי רחב כל כך. עדיין לא שמענו את תגובת מיקרונזיה, אבל נדמה שכל שאר מדינות העולם כבר הספיקו לגנות או להסתייג. למעט רוסיה, אבל בניגוד לפרסומים היא לא הודיעה על תמיכה. ויותר מכך, טראמפ הצליח לאחד את העולם המוסלמי. עד עכשיו הייתה יריבות בין הציר הסעודי לבין איראן. לא עוד. יש עמדה אחת. רק אחת.
התגובות של נשיא המדינה ושני ראשי האופוזיציה לא יוסיפו להם כבוד. זה בסדר שלא רוצים להיכנס לעימות עם טראמפ. אבל, ריבונו של העולם, סייג לחוכמה שתיקה. לא מדובר רק בנזק בינלאומי. מדובר גם בנזק פוליטי פנימי. מעולם לא קיבל הימין הקיצוני בישראל זריקת חיזוק אפקטיבית כל כך. זה נכון שהרצוג, לפיד וגנץ התכוונו רק ל"טרנספר מרצון", למרות שאין חיה כזאת. אבל בשיח הציבורי אלה בעיקר דקדוקי עניות. הם בעד טרנספר. זה מה שיישאר. לבושתם. לבושתנו.
פורסם לראשונה: 00:00, 14.02.25
