בישיבת הממשלה שבה השרים והשרות הטילו את מימיהם המטפוריים בקשת מושלמת על הדרישה להקים ועדת חקירה ממלכתית בעקבות המחדל החמור בתולדות המדינה (בעצם, לא מזעזע כמו פרשת הרוגלות) – קיבל ראש השב"כ (בהיעדרו) את התואר המשפיל ביותר בלקסיקון של השלטון. "מדובר בפקיד", אמר ראש הממשלה על רונן בר, שביקש להופיע בנושא וסורב. "מה הוא רלוונטי לסוגיה?" הסביר בנימין נתניהו.
ואכן, למי אכפת מדעתו של אחד מראשי מערכת הביטחון, אדם שהקדיש עשרות שנים להצלת חיי ישראלים וישראליות, קיבל אינספור החלטות של חיים ומוות ויישא את אות הקלון של 7 באוקטובר על מצחו עד סוף ימיו? מבחינת נתניהו ורוב השרים והשרות, גם בר הוא "פקיד", כמו היועצים המשפטיים שהם אובססיביים אליהם, ובעצם, כמו כל אדם אחר שלא נותן להם לשחק בצעצוע ששמו מדינת ישראל.
מכיוון שהמילה "פקיד" מזוהה בציבור עם אופי מאוד ספציפי, טמון בכך חידוש מרענן: בעולמו המופלא של השלטון, גם את ראש השב"כ עלינו לדמיין בתור עובד משרד נינוח שנמצא במשרתו החל מעידן האבן ומאז מגיע כל בוקר, מחתים כרטיס, מכין תה, דוחף כמה ניירות ועפרונות, מוצא כל דרך לעשות את המוות לנבחרי הציבור הקדושים וחוזר לעת ערב לביתו המשמים, שם יצפה בסדרות בינוניות להחריד של נטפליקס עד שישקע בשינה פקידותית על הספה.
פתאום, "מרתפי השב"כ" המפורסמים, היכן שכביכול עינו נשמות טהורות דוגמת הנגד ארי רוזנפלד, נשמעים כמו מקום שהבעיה המוסרית הכי גדולה שלו היא עודף אבק.
נותרה אפוא מחשבה מטרידה: אם ראש השב"כ הוא "פקיד", כלומר ישות אפרורית שלא אמורה לקבל הכרעות גורליות, אזי מן הסתם הוא לא יכול לשאת לבדו באחריות לכישלון הנורא, וגם לא שאר "פקידים" כמו הרמטכ"ל, ראש אמ"ן וכו'. הרי כל אלה לא הוסמכו למשול, לנווט, לקבוע, להורות ולהנחות: יש להם מנהלים, ולא סתם מנהלים אלא מנהלים שנבחרו ישירות על מנת לנהל אותם. אם בר הוא "פקיד" לצורך דעתו על חקירת המחדל, מדוע שלא ייחשב ל"פקיד" גם לעניין האחריות עליו? אם "פקיד", אז עד הסוף.
אחריות בסגנון בבלי
המילה "פקיד" מוזכרת בתנ"ך בפרק הקודר שחותם את ספר מלכים ב', שמתאר את חורבן ירושלים בידי הבבלים. הם, מתברר, לא האמינו בהפרדה: קודם שבו את המלך צדקיהו ורצחו את הילדים שלו לנגד עיניו (ואז גם עיוורו אותו), ובהמשך הגיע "רב-הטבחים" (את הטייטל הוא לא קיבל בזכות המתכונים שלו) כדי לטפל בכל השאר, בהם "שלושת שומרי הסף" (הו, האירוניה) וגם "סריס אחד אשר הוא פקיד על אנשי המלחמה". מבחינת הבבלים, לא הייתה שאלה אם אותו פקיד "רלוונטי לסוגיה": כולם נמנו עם הדרג הנטבח.
ומצד שני, יש לזכור גם את חלקם של הפקידים בדרך לחורבן: היה זה "פקיד נגיד" בבית המקדש, פשחור שמו, שהכה את הנביא ירמיהו והשליך אותו לכלא בגלל נבואות התוכחה שלו. בתגובה, ירמיהו עידכן את פשחור שהוא וכל משפחתו יגמרו בתור גולים אומללים על אדמה זרה ועוינת. הוא לא טעה.
יוסף לראשות השב"כ
באופן סמלי, מחר ימלאו 20 שנה למותו של דודו גבע ז"ל, שמלבד היותו גאון שחסרונו ממשיך לדקור כמו הסכין שנעץ בחזה של הברווז, הוא גם ברא יחד עם קובי ניב את אחד מגדולי הפקידים בתולדות העולם – יוסף. מעניין לדמיין קומיקס שבו יוסף צופה נדהם בדיווחים שלפיהם גם ראש השב"כ הוא "פקיד" ממש כמוהו: אחד בארגון ביטחון חשאי, והאחר בארגון חשאי לא פחות – מחלקת המים של העירייה. ומכיוון שגם יוסף, כידוע, היה חייל מילואים מסור, שהרמטכ"ל אפילו אמר לו ש"אילו כולם היו כמוך, לא הייתה פה סמטוכה", הוא בוודאי היה נרגש עד דמעות מהיותו חוליה מפוארת בשרשרת הפקידים, המשתרעת ממנו ועד רונן בר.
והנה חלום חלם יוסף, ובו הטלפון מצלצל, ומהעבר השני של הקו נשמע קולו הסמכותי של ראש הממשלה. "יוסף", אומר לו נתניהו, "שקלתי רבות את העניין והחלטתי: מה דעתך להיות ראש השב"כ? אתה יכול גם להביא את הקקטוס. שרה אמרה שזה בסדר".
בשלוש מילים: כהנא בבית הלבן.
משפט בשבוע: "הימנעו ככל הניתן מחשיפה לתמונות ולסרטונים קשים... בחרו לצפות בתיעודים מרגשים ומשמחים ולא בתיעודים של השפלה ברברית" (ד"ר גלעד בודנהיימר, ראש שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות. ובאמת, למה לדעת מה עבר על חטופים כמו אלי שרעבי, אוהד בן עמי ואור לוי כדי להבין שאין להם זמן? זה יהרוס לכם את "חתונה ממבט ראשון")
גלגול נשמה / "אירוע מתגלגל", כך קרא שולי רנד לאלבום החדש שלו שיצא השבוע במפתיע. ולא רק השם נהדר ומדויק - וכי מהם החיים, בטח בזמן הזה, אם לא "אירוע מתגלגל" - אלא גם שירים כמו "דממה דקה" ו"גבריאל" (על גבריאל בלחסן ז"ל), שמציגים את רנד בפאזה מרעננת: קאנטרי־בלוז יהודי מלא חיים וחוכמה אך גם פשוט ועניו. האלבום מסתיים בתחזית אופטימית: "הנה הן עולות לקראתנו / שבע השנים הטובות". בוא נתחיל בשבוע. משם, ובכן, נתגלגל.
פורסם לראשונה: 00:00, 14.02.25
