בשבוע דרמטי שבו עדיין לא ברור סופית כמה זמן תחזיק מעמד הפסקת האש בדרום, בצה"ל החלו גם בהכנות ליום שאחרי כהונת הרמטכ"ל הנוכחי, רב-אלוף הרצי הלוי. אייל זמיר, עדיין בדרגת אלוף, פשט את הבגדים האזרחיים ועלה על מדים באופן מלא, על מנת להתחיל בתהליך החפיפה עם הלוי. לא רק שהזמן עד לטקס ההחלפה ב-5 במרץ (שצפוי להיות צנוע) קצר ביותר, התהליך הפעם נעשה תוך כדי מלחמה במספר זירות במקביל ותוך קבלת החלטות שיקרינו על כהונת זמיר כבר מיומה הראשון. לכן הוא כבר הגיע לדיון הקבינט השבוע במדים, והתייצב אתמול להערכת המצב עם ראש הממשלה בפיקוד הדרום.
זמיר צלח השבוע את הוועדה למינוי בכירים, שם זכה למחמאות מהלוי, שהופיע בפני הוועדה ואמר שמדובר במועמד ראוי ומתאים. גורמים המעורים בדיון בוועדה אמרו שזה לא היה החלק המעניין בהופעת הרמטכ"ל, אלא השאלות שהפנתה אליו פרופ' טליה איינהורן, שניצלה את ההזדמנות כדי להקשות עליו בנושאים כמו איום הסרבנות ומוכנות צה"ל ל-7 באוקטובר. למתבוננים מהצד זה נראה כאילו הלוי לא עומד לסיים את תפקידו אלא מעיד בפני ועדת חקירה.
בינתיים, זמיר ממשיך להפגין נוכחות: הוא מסתובב בין החזיתות השונות ופוגש מפקדי אוגדות ומח"טים בדרום לבנון ובעזה. הוא גם הספיק לראיין מספר אלופים במטרה לגבש את המטכ"ל שלו. גורמים בצבא אומרים כי ניתן להעריך בסבירות גבוהה, שאלוף תמיר ידעי השתכנע להישאר בצבא בתפקיד סגן הרמטכ"ל במקום האלוף אמיר ברעם. אם אכן כך יהיה, זהו הישג של זמיר: פרישה של ידעי בימים כה רגישים, גם לאחר שנקרא לדגל על-ידי הרמטכ"ל המיועד ושר הביטחון, הייתה מתפרשת רע מאוד. ידעי, מצידו, מבין את היתרונות: עדיף לו להשתחרר כסגן של רמטכ"ל שמשקם את הצבא ולא כחבר בכיר במטכ"ל שנכשל.
ידעי, כמו המפקד שלו, יצטרך להפשיל שרוולים כי לשניהם מצפה אתגר חסר תקדים. בניגוד למשימה שהוטלה על גבי אשכנזי לאחר מלחמת לבנון השנייה, לשקם צבא תוך כדי מלחמה זאת משימה שונה בתכלית. אפילו דקה של חסד לא ממתינה להם: יד אחת תצטרך להילחם (ותכף ננסה להבין איפה) ויד אחת תצטרך לבנות ולשקם, גם את המערכים שנפגעו, את האגפים שאחראים למחדל ובעיקר את האמון בצבא היחיד שיש לנו. על מנת להצליח, זמיר יזדקק לגיבוי של דרג מדיני, אבל רצוי מאוד שהממשלה אפילו לא תנסה לחולל בצבא את מה שקרה למשטרה, כי זה פשוט לא יעבוד: עמוד השדרה של זמיר לא יאפשר זאת.
המפתח להבנת הכיוון שאליו יצעד הצבא טמון כרגיל במינויים. מלבד תפקיד סגן הרמטכ"ל, זמיר ימהר לאייש את משבצת מפקד פיקוד הדרום, במקום ירון פינקלמן שהתפטר. לאחר מכן, כך מעריכים בצבא, ימונו אלופים נוספים באופן מדורג
המפתח להבנת הכיוון שאליו יצעד הצבא טמון כרגיל במינויים. מלבד תפקיד סגן הרמטכ"ל, זמיר ימהר לאייש את משבצת מפקד פיקוד הדרום, במקום ירון פינקלמן שהתפטר. לאחר מכן, כך מעריכים בצבא, ימונו אלופים נוספים באופן מדורג (למשל באגף המבצעים), על מנת לשמור על יציבות יחסית ולאפשר העברה מסודרת של הידע. כך או אחרת, בתוך חודשים ספורים נראה מטכ"ל חדש לחלוטין.
עוד לפני כן, הרמטכ"ל המיועד נדרש להיות חלק מהכנת הצבא לאפשרות של חידוש המלחמה בעזה, שלכאורה אמורה להיראות אחרת: יותר אש בזכות החימושים מארה"ב וגם הגיבוי של הבית הלבן, אם כי במערכת עדיין מעדיפים להוציא כמה שיותר חטופים. ביהודה ושומרון תימשך הפעילות ההתקפית, וגם שם אין שום חשש לפריצת השלום: רק אתמול סוכלה מכונית תופת בג'נין, מרחק קילומטרים בודדים מיישובי חבל התענך והגלבוע. גם בלבנון צה"ל היה רוצה להאריך את השהות בדרום המדינה (הנסיגה המלאה אמורה להתבצע באמצע השבוע הבא) על מנת להגביר את הביטחון עבור התושבים. רק אתמול, למשל, אותרו מצבורי לחימה משמעותיים בכפר כילא, ליד מטולה.
ומעל כל אלה מרחפת שאלת התקיפה באיראן. אמש פורסם כי ישראל שוקלת לתקוף בחודשים הקרובים, אבל זוהי ידיעה שאפשר למצוא בגרסאות כאלה ואחרות כבר 20 שנה
ומעל כל אלה מרחפת שאלת התקיפה באיראן. אמש פורסם כי ישראל שוקלת לתקוף בחודשים הקרובים, אבל זוהי ידיעה שאפשר למצוא בגרסאות כאלה ואחרות כבר 20 שנה. אכן, התבוסה שספג הציר השיעי מעמידה את ישראל בצומת דרמטי, שבו תצטרך להכריע כיצד לפגוע בתוכנית הגרעין. עם כל ההתלהבות, יש לזכור שהדבר החשוב הוא לא עצם התקיפה – חיל האוויר כבר הדגים חלק מהיכולות שלו – אלא היכולת שלה להביא תוצאות משמעותיות.
כפי שנכתב כאן שוב ושוב בשנים האחרונות, הדרך לאפקטיביות מקסימלית בנושא בלימת הגרעין עוברת בתכנון משותף עם ארה"ב, אבל כאן יש לומר שהמכשול אינו בקריה וגם לא בירושלים אלא בוושינגטון: נכון לעכשיו, אומרים במערכת הביטחון, הנשיא טראמפ משדר שהוא מעוניין דווקא בהסכם חדש ולא בפעולה צבאית. לאור האופן שבו ממשלת ישראל נעמדה דום נוכח כל הכרזה שיצאה מפיו של טראמפ בנוגע לעזה, לא בטוח שמטוסינו ימריאו לכיוון טהרן כל כך מהר.
פורסם לראשונה: 00:00, 14.02.25
