עכברושי חמאס הבזויים ועלובי הנפש שוב השתמשו בטרור הפסיכולוגי המחריד והנבזי שלהם, אבל הפעם הם הפנו אותו לכיוון הלא-נכון. במקרה של העוצמה הופכת העולמות של עינב צנגאוקר, האישה הלוחמת שקעקעה מחדש בתודעתנו הקולקטיבית את המונח אמא לביאה, שום גורם חיצוני לא ישפיע על המאבק חסר הפשרות. עובדה, גם פסלון שעון החול הזוועתי ששלחתם אליה לא עצר אפילו לשנייה את תקתוק השעון האימהי הנחוש של עינב, שלא סופרת שום דבר, גם לא את הקללות והאיומים של כת אוכלי המוות, שחבריה מוותרים על חיי החטופים בתמורה לפנטזיות על התיישבות בעזה.
רק דבר אחד השעון הפנימי של עינב צנגאוקר סופר – את 500 הימים שימלאו מחר לחטיפת בנה האהוב, מתן, שממתין חי במנהרות עזה, ביחד עם עוד עשרות ישראלים שחייבים לחזור הביתה. לחזור הביתה לא בשלבים מקרטעים, לא בטפטופי פעימות או בריאליטי חטופים שבת אחר שבת ודילוגים לפרסומות שהנפש כבר לא מצליחה להכיל. לחזור הביתה לא במקטעי נשימה של אומה שיצאה מדעתה ואולפנים המקשקשים את עצמם לדעת, אלא בעסקה אחת, מיידית ודחופה, שתחזיר את כולם, בלי עיכובים ובלי תרגילים קואליציוניים חולניים, מטרפדים ומושכי זמן מהצד המשיחי של השולחן, וכמובן בלי איומים על חידוש הלחימה – שמשמעותם המבעיתה היא אחת.
ולכן, באופן בהול ומיידי, את אותות החיים המרגיעים שקיבלו בשבוע שעבר מספר משפחות חטופים אנחנו חייבים לממש ולפרוע כמה שיותר מהר, כדי להחזיר הביתה את כל מי שנותר בעזה – ולהציל חיים. שהרי כולנו יודעים שלמרות הציניות הבזויה אשר מוצמדת לשעון החול שעליו תמונותיהם של עינב ומתן צנגאוקר, האמת כשלעצמה מדויקת ומבעיתה – לחטופים אין יותר זמן. וזהו המסר היחידי שחשוב. החטופים שמעונים ומורעבים במנהרות נמצאים בסכנת חיים ברורה כבר 500 ימים, וכל עוד לא נשלחים צוותי משא ומתן עם מנדט ברור וחד-משמעי להתיר את שלשלאות הסבל והאימה מרגליהם וידיהם ולהחזיר את כולם עכשיו – ההפקרה ממשיכה.
"איתן, אתה הבא בתור", כתב יאיר הורן לאחיו על הלוח המחיק שהחזיק במסוק שנשא אותו מטופרי האימה של המחבלים בעזה אל ידי הזהב של הרופאים באיכילוב, ואילו סשה טרופנוב הפציר במקבלי ההחלטות "לא להשאיר אף חטוף מאחור".
עוד 73 חטופים צריכים לחזור הביתה, מי למנוחת עולמים ומי אל הריפוי והשיקום. למשפחות שיקיריהן יכולים לשוב חיים מעומק הגיהינום מגיע כבר להיטמע אל תוך הרגעים מלאי החסד וההקלה שבהם גוף נצמד לגוף, בכי מחליף נשימה וחיבוקים מתארכים
כי עוד 73 חטופים צריכים לחזור הביתה, מי למנוחת עולמים ומי אל הריפוי והשיקום. כי למשפחות שיקיריהן יכולים לשוב חיים מעומק הגיהינום מגיע כבר להיטמע אל תוך הרגעים מלאי החסד וההקלה שבהם גוף נצמד לגוף, בכי מחליף נשימה וחיבוקים מתארכים באמונה מתמשכת שהפכה למציאות שבה אמא או אבא, בת זוג וילד וילדה רצים ונוגעים כחולמים בבשרו החם של מי ששב מהמוות המקפיא אל החיים המפכים. החיים שאותם אנו מקדשים יותר מהכול. או כמו שניסח זאת שגיא דקל-חן באוזניהם של הצוותים הצה"ליים שקיבלו את פניו, ודאגו באשר לפציעתו: "אני פיקס, יש לי ילדה חדשה".
פורסם לראשונה: 00:00, 16.02.25
