לרגע, האוויר היה צלול יותר אתמול. זמנית וחלקית היה אפשר לנשום. לחוש שמחה פשוטה, כזו שמציפה בדמעות של התרגשות והקלה. מפלס המועקה ירד (זמנית) לא רק בגלל האושר הפשוט של שגיא, סשה, יאיר ואוהביהם. זו הייתה גם הקלה על כך שהמובן מאליו בכל זאת ממשיך לקרות. שאף שאנחנו מונים כבר כמעט 500 ימים לאסוננו, להפקרה המתמשכת ולחורבן האתוסים המכוננים שלנו, עדיין נשארה בנו נורמליות.
זו אשליה. אין שום דבר נורמלי בזה שהיינו צריכים לחכות לטראמפ כדי שיכריח את נתניהו לעשות את מה שהוטל עליו מלכתחילה כחובה קדושה, ראשונה ובהולה: להציל אותם מהגיהינום.
האבסורד הוא, שאת עסקת הפעימות, עינוי שמפורק לחתיכות קטנות של מתח וייסורים משבת לשבת, הגה נתניהו עצמו כבר במאי אשתקד, לפני שקבר אותה, כמתווה שיאפשר לפוצץ את העסקה בכל רגע נתון. גורלם של החטופים לא באמת היה במשוואה. גם לא העדויות המוצקות על כך שהם כבולים, מעונים, מורעבים ומתמעטים.
הוא מקיים את העסקה בחריקות. כמי שכפאו שד. או יותר נכון, כפאו טראמפ. מהיום ה-16 היינו אמורים לדון בשלב ב' שלה. נתניהו מנע זאת. תעיד ההכחשה המיידית והמבוהלת של לשכתו לדבריו של יו"ר ועדת חו"ב יולי אדלשטיין כי החל המו"מ על שלב ב'. יצירת העמימות בקשר לזהות צוות המו"מ, טרפוד העסקה שהגה בעצמו לפחות פעמיים, כל אלה ועוד, מעידים על חוסר החשק לקיים אותה. למה? כי שלב ב' משמעו סיום המלחמה דה-פקטו. זה עוכר שלווה מבחינתו. מסכן את הקואליציה שלו, יכול להיות זרז לבחירות, מאיץ את משפטו, מאיץ הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית.
אל צווי 8 שנשלחים עכשיו למילואימניקים, ואל ההודעות על הערכות צה״ל לאפשרות של חידושה של לחימה עצימה, היה אפשר להתייחס כאל מוכנות מתבקשת לכל תרחיש, אולי גם כאל ניסיון להאיץ בחמאס לעמוד בעסקה. אבל כבר הוברר מספיק פעמים שמותר לחשוד במי שעושה מעט מאוד להישרדות החטופים, והרבה מאוד להישרדותו שלו. לכן רצוי שלא להוציא מכלל אפשרות שאלה סימנים מדאיגים לחידושה של המלחמה אל יעד לא נודע, חסר תוכנית וחסר קצה מדיני, במחיר חייהם של החטופים והקזת דם נוספת של חיילים צעירים.
ההודעות של טראמפ כשהקיץ בבוקר משנתו וגילה שמשאלתו לשחרר את כל החטופים כולם, תוך איום בפתיחת שערי גיהינום לא הוגשמה, ממלכדות את ביבי מימין מול סמוטריץ׳
ההודעות של טראמפ כשהקיץ בבוקר משנתו וגילה שמשאלתו לשחרר את כל החטופים כולם, תוך איום בפתיחת שערי גיהינום לא הוגשמה, ממלכדות את ביבי מימין מול סמוטריץ׳. אלא שרק לכאורה טראמפ נותן לו יד חופשית להמשיך במלחמה. אמריקה של טראמפ לא רוצה מלחמה, כן רוצה להשיב את כל החטופים. גם שליחיו הבכירים של טראמפ מבהירים שהם ממשיכים לקדם את העסקה. הדרך היחידה להשבתם של כל החטופים הייתה ועודה הפסקת המלחמה. מה שכאמור, לא מתכתב בשום צורה עם האינטרסים של נתניהו. לכן אנחנו זקוקים באופן נואש לטראמפ וללחץ שלו על נתניהו. בלעדיו זה לא יקרה.
לכאורה בשולי הדברים. הלבשת מחבלי חמאס ששוחררו, בחולצות שעליהן הבטחת נקמה ישראלית, מביכה. החולצות האלה ישמשו מעכשיו מקור לא אכזב למפגני לעג של המחבלים המשוחררים. אבל מעבר לזה, מה ההבדל בין זה ובין שעון החול המזוויע עם תמונת מתן צנגאוקר החטוף ואימו עינב שהעניקו המחבלים ליאיר הורן? למה אנחנו מתעקשים להיגרר לסגנון המחוות שלהם? זה סימפטום. כי אם סברנו שהיתרון העז שלנו עליהם הוא קידוש החיים, כי אז על המאפיין הזה שלנו נראה שאנחנו, כאומה, עדיין לא ויתרנו, אבל מי שמתיימרים להנהיג אותנו, ויתרו מזמן.
פורסם לראשונה: 00:00, 16.02.25
