בשבועות האחרונים למדנו זאת על בשרנו. התמונות של אלפי החמושים במדים צבאיים, ממלאים את כיכר העיר בעזה, בלי חשש, הדהימו אותנו. איך זה יכול להיות? אחרי הלחימה הקשה, ההפצצות, אחרי שהרסנו חלקים גדולים מעזה, והפכנו אותה לעיי חורבות, איך יכול להיות שנשאר כוח גדול חזק ומאורגן? המחזה המצמרר של חיילי ארגון הטרור, שיש לנו איתו חשבון דמים, יוצאים מבין ההריסות, כמו חדשים, היה בעיטה כואבת בבטן.
הממשלה הזו לא מסוגלת לנצח את חמאס, משום שהוא לא רק ארגון טרור אכזרי. חמאס הוא גם רעיון. הוא אידאולוגיה, שמהווה כוח מניע רצחני. אפשר לחסל את יחיא סינוואר, אבל מיד יתפוש את מקומו מוחמד אחיו, אדם לא פחות אכזרי ורצחני. הם ממלאים את שורות ההרוגים תוך כדי תנועה, בלי להרגיש בכלל בחוסר. חמאס יושב על מעיין רעיל ובלתי נדלה של זעם, שתמיד יוציא טרוריסטים חדשים מתוכו. האיום של הנשיא טרמפ בגיהינום מגוחך. כחצי מאוכלוסיית הרצועה, הפכה לחסרת בית, בלי אוכל ובלי עתיד. באיזה גיהינום אפשר עוד לאיים עליהם?
הדרך היחידה להילחם בארגון טרור אלים ואידיאולוגי, היא בפעולה משולבת, מלחמה צבאית חסרת פשרות מחד, ומאידך, טיפוח אלטרנטיבה מתונה שתציע תקווה. זרוע המלחמה מול הצעה לפיוס, שתבוא כמהלך משלים למלחמה, ותיעשה בתיאום עם פלסטינים מתונים. חייבים להציע לתושבי עזה אלטרנטיבה מקומית, שתספק להם הגנה מול רצחנות חמאס. ארגון הטרור מטיל אימה על התושבים, ומשתמש ברעב ובייאוש כדי לגייס אותם. כאשר אין מי שיגן עליך, ואין מה לאכול, ובאים ומציעים לאדם להתגייס לטרור - תמורת מזון לך ולמשפחתך, ההחלטה קלה.
מנתניהו אין ציפיות, הוא מזהה פשרה עם תבוסה. אבל איפה האופוזיציה? מדוע היא לא מציבה אלטרנטיבה? למה לפיד וגנץ לא נוסעים לרמאללה לאבו-מאזן?
מול אידאולוגיית המוות וההרס של חמאס, שמבטיח מלחמת נצח, צריך לשכנע את העזתים באמצעות הנהגה פלסטינית מתונה, שיש סיכוי לחיים ביחד, שאפשר להפוך את אזור האסון הזה למקום שיש בו חיים.
אין מתונים - אין ניצחון
ממשלת נתניהו לא מסוגלת ליצור קואליציה עם מתונים, ולכן היא לא תצליח לנצח את חמאס. נתניהו, בן גביר וסמוטריץ' יכולים להציע רק מוות לתושבי הרצועה. הם יכולים להורות לצבא להילחם בחמאס, אבל אין להם בעל ברית פלסטיני. והרי הגענו לאסון 7 באוקטובר בגלל חוסר היכולת הזו שלהם. כל הקונספציה של נתניהו ושותפיו הייתה ונשארה לערער את הרשות הפלסטינית, שאיתה אפשר להידבר, ולטפח את חמאס הרצחני.
יכול ראש הממשלה להגיד מבוקר ועד ערב שאסון 7 באוקטובר התרחש כי לא העירו אותו בזמן, אבל האמת היא שהוא ישן עשרים שנה. החורבן בא עלינו בגלל עיוורונו, בגלל שטיפח את חמאס, כדי שחלילה לא יצטרך לדבר עם הרשות.
אמנון לוינועה גרייבסקיממשלת נתניהו היא בת ברית סמויה של חמאס. ברית הקיצוניים מונעת ממנה אפשרות לחסל אותו. בארגז הכלים שלה יש רק כלי אחד: נבוט, ואיתו לבד, אי-אפשר לנצח טרור אידאולוגי.
מנתניהו אין ציפיות, הוא מזהה פשרה עם תבוסה. אבל איפה האופוזיציה? מדוע היא לא מציבה אלטרנטיבה? למה לפיד וגנץ לא נוסעים לרמאללה לאבו-מאזן ליצור איתו קואליציית שלום לפעולה בעזה? הפחד הקמאי מהערבים, יחד עם הרצון לתפוס מקום טוב באמצע, עדיין מניעים את מנהיגי המרכז-שמאל. כמה דם עוד יישפך עד שנתגבר עליו?
