ככל שהזמן עובר אנו נוכחים לדעת שאי-ההסכמות בינינו הולכות ומתעצמות, ואין כמעט סוגיה שאינה תלויה בדבר. לכן אנו זקוקים למנהיגות אחרת, שתוציא אותנו מהבור העמוק הזה. צריך לייחל לכך שיקומו כוחות חדשים שיירתמו לאייש את הצמתים החיוניים לקיומנו. כפי שאמרו חז"ל: "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש".
המנהיג הרצוי של 2025 לא אמור להיות תואם הדעות שלנו בהכרח. הוא לא חייב להיות כריזמטי ובעל יכולת רטורית מעולה. אין גם הכרח שהוא יהיה איש צבא מעולה או משפטן משכמו ומעלה. הוא צריך להיות דומה במקצת למנהיג האולטימטיבי של המקרא, משה רבנו - מנהיג שעוסק ביצירת חזון ערכי, חברתי ורוחני, וגם אם הוא קצת מגמגם הוא יודע לגבש סביבו את רוב עם ישראל.
עיון בפרשות השבוע האחרונות מעלה דפוס מנהיגות שראוי לאמץ. משה נדרש להפיח רוח ועוצמה בקרב עם ישראל היוצא למלחמה קשה כנגד עמלק, שמנצל את המחלוקות והריבים בקרב מחנה ישראל. הוא עולה לראש ההר עם אהרן וחוזר על מנת לעודד את הלוחמים באמצעות ידיו המונפות כלפי מעלה - כלומר, המבט כלפי מעלה מאפשר ללוחמים לזכור את החזון ואת צדקת הדרך. הוא גם לא מהסס להסתייע באהרן ובחור בעת היחלשותו בהרמת הידיים כלפי מעלה.
בהתאם לכך, לא צריך להיות יהודי דתי, ואפילו מאמין, כדי להבין את חשיבות הכוח הטמון בעולמות הפנימים והרוחניים של הלוחמים לטובת הניצחון. מנהיגות כזאת נדרשת יותר מכל. לצערנו, אין לנו מנהיגים המסוגלים ביחד עם העם לבנות אתוס משותף. אפילו הטובים שבהם אינם מסתכלים כלפי מעלה.
לאחרונה פורסם ב"ידיעות אחרונות" ראיון שערך נדב איל עם שר הביטחון לשעבר יואב גלנט. מדובר באדם ערכי וישר, השואף להנהיג את החברה. הוא אכן התגלה ככזה בעת המלחמה: הוא ביקר בכל יישובי העוטף, בניגוד לשרים אחרים, וספג את ההאשמות של התושבים. אך גם הוא לא הצליח להתרומם מעבר לקומה הראשונה של סיפור המלחמה, ולהתייחס בדבריו לסוגיות מהותיות המשיקות להיבט הרוחני והערכי, כמו חשיבות האמונה בצדקת הדרך, או לצורך בחשבון נפש חברתי ותרבותי בעקבות המחדל. נעדרו מדבריו תשובות לשאלות הכרחיות, כמו השאלה כיצד הגענו למצב שרק מיעוט זניח שותף ללחימה, ואיך ניתן לסמוך בעת מלחמה על ממשלה שבבתים של רבים מחבריה הבנים אינם חלק מהמערך הלוחם. נעדרת מהראיון גם רוח אופטימית המעודדת ומעצימה את החברה נוכח האתגרים הבאים, במיוחד על רקע שחיקת המילואימניקים. ללא הממד הערכי והרוחני, לא ניתן לנצח במלחמה.
מוטי שקלארהיבט נוסף של מנהיגות הוא היכולת לרתום את רוב החברה לאתגרים כמו חידוש מלחמה ופדיון שבויים, שבהם אין די בפקודות ובניצול הרוב בכנסת. השרים הקוראים לחדש את המלחמה, ולא מנסים לשכנע את העם בחיוניותה ובצדקתה, כנראה שכחו את לקחי מלחמת לבנון השנייה. מנהיג צריך לחוש את הדופק של הקולקטיב - ואם רוב העם מצדד בשחרור החטופים, עליו להיות קשוב לכך.
יהיה קשה לעמוד בשלל האתגרים הניצבים לפתחנו בלי שינוי הפרדיגמה של המנהיגות. לא בכדי נאמר על גדול המנהיגים: "והאיש משה עניו מאוד מכל אדם". נותר לקוות שבבחירות שיבואו אלינו במהרה בימנו יימצאו כוחות חדשים שקורצו מחומר אחר של מנהיגות.
