אנחנו במערכה כפולה. צבאית ומדינית. הצבאית בכותרות. לאן ממשיכים? שחרור חטופים או שמא חזרה ללחימה? החזית המדינית זוכה להרבה פחות כותרות. אבל המאבק נמשך. עמותות רבות שמתיימרות לעסוק בזכויות אדם משמשות בפועל כזרוע תעמולה של חמאס.
האם זה המצב גם בישראל? ביום ראשון אישרה ועדת השרים לחקיקה הצעת חוק שמטילה מיסוי של 80% על תרומות לעמותות מ"ישויות מדיניות זרות". החוק, כביכול, "אוניברסלי". אין בו אפליה. אבל כל כולו אפליה. החקיקה מיועדת לפגוע רק בעמותות שמאל. הרי אין עמותה ימנית שזוכה למימון ממדינה זרה.
זו חקיקה בלתי ראויה בעליל. משום שמיסוי של 80% לא יעבור את מבחן בג"ץ. ובצדק. האם זה אומר שהמצב הקיים צריך להימשך? רחוק מכך. הבעיה היא לא מדינות. החקיקה לא פותרת שום בעיה. הבעיה העיקרית היא בקרנות, ולא מדינות, שתומכות בגופים כמו SJP (סטודנטים למען צדק בפלסטין) או JVP (קול יהודי לשלום) או ב-BDS ו/או ב"זכות השיבה". אלה קרנות שהן חלק מהקמפיין לחיסול ישראל. הפעילות של קרנות כאלה מצויה בתוך הגדרת העבודה של האנטישמיות, כפי שהוכרה על ידי רוב הפרלמנטים באירופה, ובכלל זה פרלמנט האיחוד האירופי.
מדוע שישראל תאפשר לקרנות שתומכות בחמאס להשפיע על דעת הקהל בישראל באמצעות מימון? זה לא אמור להיות עניין שמצוי בוויכוח
כך שצריך לומר את המובן מאליו. מדינה שפויה, דמוקרטית וליברלית – כן, דמוקרטית וליברלית – לא מעניקה דריסת רגל למקורות מימון שהם חלק מהמאבק לחיסול אותה מדינה. במקרה של ישראל, מדובר בגופים שניהלו גם לפני 7 באוקטובר, ובוודאי שאחרי, את הקמפיינים הארסיים ביותר לתמיכה בחמאס ולהצדקת הטבח הגדול ביותר ביהודים מאז השואה. קרן פורד, למשל, מסייעת באופן קבוע ל-JVP. למרות שמדובר בגוף שהוא כביכול יהודי, מדובר באחד משני הגופים שהובילו את הקמפיין נגד ישראל, תוך כדי הצדקה למתקפת חמאס. קרן רוקפלר העניקה מימון ל-SJP, ובאותו זמן, גם ל"שוברים שתיקה". קרנות מהסוג הזה לא תומכות בזכויות אדם, בשלום, בפיוס או בערכים אוניברסליים. הן תומכות, באופן ישיר או עקיף, בגופים שתומכים בחמאס. מדוע שישראל תאפשר לקרנות כאלה להשפיע על דעת הקהל בישראל באמצעות מימון? זה לא אמור להיות עניין שמצוי בוויכוח. אלא אם כן ימצא לנו מישהו מדינה אחת בעולם, רק אחת, שמסכימה למימון זר על ידי גורם שבאופן ישיר או עקיף תומך בחיסולה. אין צורך בדין שונה לישראל.
מהומה דומה מתחוללת בארה"ב. את מי מממן הממשל האמריקאי? 50 מיליון דולר הוקצבו לקונדומים ברצועת עזה, במסגרת USAID (הסוכנות האמריקאית לפיתוח בינלאומי). כך טענה קרוליין לוויט, הדוברת הנמרצת של הבית הלבן, בתדרוך העיתונאים הראשון שלה. זה לא נכון. מה שנכון הוא, שבשנת 2023 דווקא ירדן זכתה להקצבה זעירה, 45,680 דולר, מתוך תקציב שנתי של כשבעה מיליון דולר עבור אמצעי מניעה. בדוח אחר של הסוכנות, יש דיווח על 770 מיליון קונדומים בשנת 2012, ל-37 מדינות.
תקציב הסיוע הבינלאומי של ארה"ב בשנת 2023 עמד על 68 מיליארד דולר (כאחוז מהתקציב השנתי של ארה"ב), שמתוכם, 40 מיליארד דולר שימשו את USAID. מיליארדים רבים הועברו לפרויקטים בתחומי הבריאות והחקלאות. מדובר בסיוע חשוב, חיוני ומציל חיים. העניין הוא שמאות מיליוני דולרים הועברו לפרויקטים של DEI (גיוון, שוויון, הכלה), שמזוהים עם השמאל הרדיקלי.
וחמור מכך, לפי מחקר של MEF (פורום המזרח התיכון) USAID העבירה מימון ל-19 גופים שקשורים בדרך זו או אחרת לאחים המוסלמים ו/או לחמאס. בשנים האחרונות הגיעו לגופים הללו קרוב ל-168 מיליון דולר. כך, למשל, העבירה הסוכנות תקציבים ל-(IRW (Islamic Relief Worldwide. כבר ב-2014 אסרה ישראל על פעילות הארגון, בגלל קשרים לחמאס. לארה"ב זה לקח שש שנים, ובהודעה רשמית של הסטייט דיפרטמנט, מסוף 2020, פורסם גינוי לארגון בעקבות "העדויות המתועדות היטב של עמדות אנטישמיות של הנהגה הבכירה". המימון הופסק.
בן-דרור ימיניצילום: אביגיל עוזיב-2004 פירסמה USAID תנאים להעברת מימון, שכללו דרישה לגינוי טרור. גופים פלסטיניים רבים ניהלו קמפיין נגד הדרישה. בסופו של דבר הם העדיפו להפסיק את המימון. הרי תמיכה בטרור חשובה יותר. ורק דבר אחד ברור. צריך להתמודד עם מימון עוין. אפשר לעשות זאת בדרכים הכי בלתי יעילות, הכי בלתי סבירות, ולהזמין טענות על סוף הדמוקרטיה. ואפשר ליזום חקיקה שאומרת את מה שאמור להיות ברור: מדינה לא תאפשר מימון על ידי גופים ששוללים את עצם זכותה של המדינה להתקיים, ולא על ידי גופים ששותפים לקמפיינים של תמיכה בחמאס, ולא לגופים שהפעילות שלהם מצויה בתוך הגדרת העבודה של האנטישמיות. הקואליציה יכולה וצריכה להעביר את החקיקה בדרך חכמה. לא ברור מדוע היא בחרה בדרך הכי פחות חכמה שגם לא מתמודדת עם הבעיה. אם נותרה בינה בקודקודם של חברי הקואליציה – הם מוזמנים לעבור לאופציה החכמה.
