גם המעט שנחשד בפרשה המכונה קטארגייט מחייב שהיא תיחקר עד תום ללא מורא וללא משוא פנים. למרבה הצער, קשה להניח שזה יקרה. הסיבה פשוטה: מעורבות ב"תעשייה" הזו קבוצות אינטרס רבות-עוצמה שהפכו את המדינה שלנו לביזנס וסביר שהן לא תאפשרנה חקירה אמיתית וממצה.
מעבר לקבוצת האינטרס הברורה שסבבה בעבר וסובבת בהווה את ראש הממשלה נתניהו, מדובר גם במי שמתויגים בשיח הציבורי כיריביו המושבעים: קבוצות אינטרס של שרים וראשי ממשלה לשעבר עם מקורביהם (לרבות נושאי התפקידים בלשכותיהם והיועצים ה"אסטרטגיים" שלהם) ואלו של בכירי תעשיית הביטחון והמודיעין – "הלשעברים" – מצה"ל, שב"כ, מוסד, מלמ"ב וכו'. אלה שיוצאים לגמלאות לא רק עם פנסיות מכובדות (ובצדק רב) אלא גם עם ידע וקשרים שבקלות ניתן לפדותם לשלמונים כבדים היישר לכיסיהם הפרטיים.
למרבה החרפה, בהקשר זה אין באמת הבדל בין חברי הקבוצות ה"יריבות", עבור כולם המדינה הפכה בשלב כלשהו של חייהם המקצועיים לביזנס מעתיר.
מאחר שמדובר בקבוצות אינטרס חזקות, ברור שהכול חוקי למהדרין. הרי הן אלה שמנסחות את החוקים שמשרתים אותן (ועל הדרך גם מעשירות את עורכי הדין שמקורבים להן ומכונים "בכירים" משום כך). המדינות שהן מוכרות להן "ייעוץ" אסטרטגי, ביטחוני, מודיעיני, או עסקי אינן מוגדרות כמדינות אויב (ע"ע קטאר בפרשה שלפנינו); ה"עסקאות" המעשירות נעשות באישור הרגולטורים (שמורכבים – איך לא? מעמיתיהן לשעבר ולשעתיד) והכל נעשה בכסות של קידום אינטרסים משולבים שלהן ושל המדינה. במדינות עולם שלישי שבהן פעלתי התאכזבתי לפגוש גיבורי עבר שבאו לעשות הון מאירועי דמים נוראיים. התירוץ קבוע: גם מדינת ישראל מרוויחה מקשרים אלה שהפכו אותם מפנסיונרים אמידים של שירות המדינה לחברים באלפיון העליון.
כל שר ביטחון לשעבר משתף פעולה עם מזכיר מדינה לשעבר ומקורבים פועלים במקביל אצל שני הצדדים לעסקה וכו'. הכול גלוי, מאושר וכשר
הפרשה שבה אנו עוסקים מדגימה זאת היטב: רבים מחברי אותן קבוצות עושים עסקים עם קטאר בתואנה שזו בת-ברית אסטרטגית של ארה"ב ומעשיהם מסייעים לביצור ברית זאת. כן, כן, בעולמם המדומיין הם אלה שעוזרים לישראל עם קשריהם, ולא ישראל היא שעוזרת לפרנסתם עם הקשרים שיצרה עבורם. זה כנראה מסייע להרגעת המצפון ולהשתקת מוסר הכליות.
קבוצות האינטרס "שלנו" לא פועלות לבדן. הן חלק מתופעה מערבית גלובלית. עם פרישתם, ה"בכירים" הופכים לשותפים של עמיתיהם לשעבר בבירות השונות, מאחדים "קשרי ממשל" (שם קוד מדומיין ומלבין נוסף) במדינות השונות ובדרך זאת כל אלוף הופך לאיש עסקים מזהיר וכל סגן בכיר א' לרמס"ד לגאון השקעות פיננסי. אתיקה? ניגוד עניינים? לשיטתם אין קשר וגם אין כלל בעיה. הרי עסקיהם משרתים גם את האינטרסים של המדינה, כמו שהם עצמם קבעו בתפקידיהם הקודמים. וכך כל שר ביטחון לשעבר משתף פעולה עם מזכיר מדינה לשעבר ומקורבים פועלים במקביל אצל שני הצדדים לעסקה וכו'. הכול גלוי, מאושר וכשר.
יובל אלבשןצילום: אלכס קולומויסקי הבשר אולי כשר אך ריחו מסריח. עצוב איך רבים כל כך הופכים להיות ג'ו קלרים, גיבור "כולם היו בניי" של ארתור מילר. חיים בהכחשה כלפי חוץ (ואולי גם כלפי פנים) כשפיתוי הכסף הגדול מרפד זאת בנוחות. אמת, הם אולי לא מוכרים לצבא שבו משרתים בניהם חלקי מטוסים פגומים שעלולים להרגם, אבל הם מעבירים ידע ונשק דרך צדדים שלישיים שאח"כ עלולים לעשות בו שימוש נגד בניהם. גם עבורם המלחמה היא עסק והמדינה היא ביזנס. אין הבדל.
פורסם לראשונה: 00:00, 19.02.25
