מחר (שבת), אם לא יקרה חלילה שום שינוי של הרגע האחרון, יגיע לסיומו עשור של משאים ומתנים דרמטיים – ואברה מנגיסטו והישאם א-סייד יחזרו לישראל. לא כך תיארו לעצמם את נסיבות החזרה כל הנוגעים בדבר, מראש הממשלה דרך המתווכים, אנשי יחידת השבויים והנעדרים ובני המשפחות, וגודל החגיגות בביתו של א-סייד ביישוב חורה, בהתאם.
"לא הכנו כלום", אומר שעבאן, אביו של הישאם. "כשנראה אותו נקבל אותו, מקווים שמצבו יהיה טוב ומה שהוא יבקש נביא לו. המצב שלנו לא מצב של חגיגות. כל השנים חשבנו עליו, דיברנו עליו, חלמנו עליו. ידענו שהוא ישתחרר וחיכינו, זה היה ידוע מאז מאי 24'".
אתה נשמע מאוד עצור.
"אני רוצה לשמור על הבריאות של עצמי, ואז נחליף דיסקט ונראה מה לעשות עם הרגשות. אני לוקח ללב את מי שלא חוזר. זה משפחות שהיינו איתן בכל מיני מקומות, נהיינו משפחה. אני לא מרגיש את השמחה שחשבתי שארגיש, אבל זה בסדר, זה טוב שהוא חוזר. אנחנו רוצים לעבור את הכעס, את האבל שיש מסביבנו ואז נראה".
להישאם יחכו בבית עשרה אחיינים חדשים שנולדו לו עם השנים. "כל הזמן היו ניסיונות להחזיר אותו. היינו מקבלים אותו באיזה שלב, כי ראינו שכן עבדו על זה".
בקרב קהילת המודיעין הם היו ידועים כ"רביעיית 2014": סגן הדר גולדין וסמ"ר אורון שאול, חללי צוק איתן, ואברה מנגיסטו והישאם א-סייד, שני אזרחים לוקים בנפשם, שחצו את הגבול לעזה ביוזמתם בספטמבר 2014 ובאפריל 2015, בהתאמה. אחרי 7 באוקטובר, כשהחלו אנשי המו"מ לדבר על מחירים, שאול עדיין נכלל בתוך הרביעייה, אלא שגופתו חולצה לבסוף במבצע צבאי בסוף ינואר והוא נגרע מהרשימה.
אז למה בעצם נכשלו בעבר כל מאמצי המו"מ לשחרורם של מנגיסטו וא-סייד? גורמי ביטחון שעסקו בנושא מציינים כולם מספר סיבות. הראשונה, שלאורך כל הדרך הדרישות של חמאס היו כאלו שמדינת ישראל לא הייתה יכולה לעמוד בהן. "הבסיס לכל עסקה", אומר אחד מהם, "הוא תמיד העסקה הקודמת, ואם שיחררת יותר מאלף אסירים בעסקת שליט, ברור שבאותה עת, כשסינוואר היה בשיאו, וישראל לא בדיוק הראתה נחישות מול חמאס, הם לא יתפשרו על פחות. כן הייתה הצעה להגדיל את מספר האסירים שהיינו מוכנים לשחרר, אבל לא את כולם – בעיקר, כמה שזה מצער, עבור שתי גופות ושני אנשים חולים".
אין ספק כי היום הנורא של 7 באוקטובר ומה שבא אחריו היו אלו שגרמו לתפנית. מה שלא עשה עשור של מגעים עשו הפצצות ששיטחו את עזה, 50 אלף הרוגים והמוני פליטים. ואת זה, שום טריק של מתווך לא היה מצליח לעשות.
לגבי השאלה האם העובדה שמדובר בחטופים משכבות מוחלשות השפיעה על המו"מ, טענה שעלתה בעיקר בקרב אנשי המחאה להחזרת מנגיסטו, ישנה תמימות דעים בקרב גורמי הביטחון שהדבר לא שיחק תפקיד, ולראיה – גם את שליט לקח חמש שנים להחזיר.
אלא שבראיון שנתן דורון הדר, מפקדו לשעבר של צוות המו"מ המטכ"לי, ל"ידיעות אחרונות" ביוני בשנה שעברה, הוא טען שמנגיסטו וא-סייד מזמן היו יכולים להיות בבית. "במהלך אחד מסבבי המשא ומתן", סיפר, "אנחנו מבינים שחמאס מוכן לפצל את העסקה ולהחליף את שני האזרחים החטופים החיים במחיר נמוך הרבה יותר – כמה מאות של מקרים הומניטריים, קצת נשים, קצת קטינים, אסירים בלי דם על הידיים, אנשים שממילא עמדו להשתחרר".
אז למה זה לא קרה? "בגלל הגישה שדגלה בעסקה אחת לחיילים ולאזרחים, אפילו אם סיכויי המימוש שלה נמוכים, וזאת, בין השאר, בגלל הקושי להעביר בציבור עסקה חלקית שתקדים אזרחים, ועוד כאלה שמוגדרים מתמודדי נפש, לפני חיילים. להערכתי יכולנו להחזיר את אברה ואת הישאם, אבל ציבורית, זה היה משהו שלא חשבו שיתקבל. צריך לומר כי זה לא היה רק נתניהו, אלא למעשה לא היה אחד בכל מערכת הביטחון והעוסקים בענייני שו"ן שהסכים להילחם כדי שנלך על אזרחים תחילה. והיו דיונים רבים".
לדברי הדר, ההחמצה הזו התחילה לגלגל כדור שלג שהלך וצבר תאוצה, עד 7 באוקטובר. "אמרנו את זה לאורך כל הדרך: יש מחיר ל'אין עסקה', והמחיר הוא מבצע חטיפה חדש".
"אל תבואו בטענות"
עו"ד צבי ריש נרתם כבר ב-2014 למאבק לשחרור מנגיסטו. "זה היה פשוט קרקס", הוא מביט לאחור. "כמה חודשים אחרי שאברה עבר את הגבול, הגיע אלינו מידע ברשתות חברתיות שראו בבית חולים בסיני מאושפז צעיר שחום עור, ששמרו עליו כוחות ביטחון. אני כמובן העברתי את המידע למשרד ראש הממשלה והתשובה שקיבלתי הייתה: 'תנו לנו יותר ראיות. בלי זה, אי-אפשר לעשות כלום'. אמרנו: 'אתם רציניים? זה התפקיד שלכם'. עד היום אני לא יודע אם זה באמת היה אברה שזוהה בבית החולים.
"בהתחלה גם לא הייתה פגישה עם ראש הממשלה. הוא הסכים להיפגש עם המשפחה בתנאי שיפטרו אותי, כי 'הם לא צריכים עורך דין'. תחשבי על הדילמה של המשפחה. אני פתרתי להם את הבעיה וירדתי מזה".
מה אתה יכול להגיד על המו"מ שנוהל באותן שנים?
"אנחנו ניסינו להיות יצירתיים, לחשוב מחוץ לקופסה. באתי למשל עם רעיון להיפגש, כאדם פרטי, עם נציגי האסירים הביטחוניים בישראל, שהכרתי כמה מהם. אני רציתי לדבר עם מרוואן ברגותי, שהוא לא חמאס, אבל יש לו השפעה, ולבקש שהם יבקשו את השחרור כג'סטה, ואחר כך הרשויות יעשו מחווה.
"התגובה הראשונית הייתה: 'רעיון מצוין. תן לנו לגלגל את זה'. לקחו טלפונים, החתימו על סודיות, אבל בסוף אמרו: 'אנחנו לא מסכימים'. ומשם התחילה תפנית. אחרי כמה ימים הייתה הפגנה של ארגון ימני להפסיק את ביקורי המשפחות לאסירים הביטחוניים עד שאברה ישוחרר, ולי היה ברור שזה אורגן על ידי מי שהיה לו אינטרס".
כלומר?
"לא רצו למצות את האפשרות, כי אם זה יצליח הקרדיט לא יהיה לנתניהו, כי המשפחה החזירה ולא הוא. הוא לא עשה אז שום דבר בשביל אברה, ורק העבירו מסרים למשפחה: 'אל תמתחו ביקורת על נתניהו'. ראיתי את המנגנון של פולחן האישיות בפעולה. כל הזמן דיברו על 'כמה הוא מקדיש וחושב ואל תבואו בטענות'.
"אני משוכנע שאם לא 7 באוקטובר, גם היום לא היו מחזירים אותו. זה לא כמו במטה החטופים של היום. אז לא היה מי שילחץ ויארגן. אברה הוא אדם פגוע, וצריך סולידריות גם לאנשים כאלו".
ח"כ פנינה תמנו שטה, מי שליוותה את המשפחה בתחילת הדרך, הייתה זו שהציפה את הסיפור מול חברי הקבינט. "לצערנו אברה ממש לא היה הילד של כולם, וכך גם הישאם. המאבק ברובו היה של בני הקהילה. הייתה עסקה על השולחן שיכלה להחזיר את אברה הביתה, במחיר שהוא לא יותר ממה שעכשיו המדינה משלמת והיה ניתן למנוע את הסבל אבל ראש הממשלה לא קידם את זה".
במערכת הביטחון דוחים את הטענות. "אנחנו קמנו בבוקר בשביל אברה", אומרים גורמים שהיו מעורבים בפעילות המודיעינית באותם ימים. "היו שם קציני מודיעין שראו במשימה אתגר אדיר. כולם הבינו כמה זה חשוב, רגיש. אדם חולה מוחזק בידי חמאס. מה לא עשו? חיפשו בסיני, ביקשו משירותי מודיעין זרים לחפש באפריקה. מה שכן, אי-אפשר להכחיש שעבר עשור, והוא לא חזר בזכות עסקה אלא בגלל 7 באוקטובר".
"היו הרבה מאוד מאמצים", אומר חבר צוות אחר, "שתכליתם לדעת מה מצבם של השניים, ואחרי אחד המאמצים הרגישים קיבלנו אינדיקציה. אם הייתה היתכנות לשחרר היינו משחררים, אבל לא הייתה. לא היה ידוע היכן הם נמצאים, לכן לא יכלו לעשות מבצע. חמאס יודע למדר וכשהם רוצים יש מעט מאוד שותפי סוד, שלא מדברים. זה מה שקורה עם ארגונים דתיים פונדמנטליסטיים.
"עצם זה שהצלחנו להביא אותות חיים, זה הישג משמעותי, ורק מראה כמה מאמצים הושקעו גם באמ"ן וגם בשב"כ, וכמובן בצוות המו"מ. זה מאמצים שמושקעים בהם הרבה מאוד משאבים. כל הזמן היו כאלה, והם הניבו פרי על שניהם".
ולמה המו"מ לא צלח?
"לאורך כל השנים הייתה מגמת התקדמות לגבי שחרור הארבעה, ובמקביל ניכר היה שסינוואר מושך זמן ועושה הכל כדי לא להגיע לעסקה. מנופי הלחץ אז היו שונים, לכן הייתה התקרבות, אבל זה לא היה מספיק.
"במו"מ יש הרבה מאוד דילמות. האם אתה משחרר אחד ומשאיר שלושה? המדינה רצתה לשחרר את כולם וחמאס יצא בדרישות שהיו לא הגיוניות. מבחינתם זה היה אינטרס להמשיך במו"מ ולא להגיע לתוצאה. לדרוש דברים לא הגיוניים כדי לשמר את יכולותיו, כי כל עוד יש לסינוואר חטופים ביד והוא מקיים מו"מ, לא יהרגו אותו".
מה עם טענות שהועלו לגבי העדפת חיילים?
"אף פעם לא אמרנו 'חיילים זה יותר חשוב' וחשוב מאוד להגיד את זה. גם עניין 'האתיופי והבדואי' לא היה נכון. המשפחה של הישאם מעולם לא טענה לאפליה, ואצל אברה יש מורכבות משפחתית וחברתית שהולידה את הטענות האלו, שמצידנו מעולם לא היו שיקול".
מכשול ה-47
"התנאי של חמאס לתחילת המו"מ לגבי הרביעייה", מסביר אדם נוסף המעורה בפרטים, "היה שחרור משוחררי עסקת שליט שנעצרו שוב על רקע רצח שלושת הנערים ב-2014. אז ישראל עצרה, כמנוף לחץ על חמאס, מאות אנשים ביו"ש, ביניהם כמעט 100 משוחררי עסקת שליט. הם לא בדיוק היו מעורבים בטרור, רובם הועמדו לדין והשתחררו, חלקם המועט קיבל שוב את עונשם המקורי וחלקם עונשים מופחתים. בסופו של דבר בכלא נשארו 47 אסירים. חמאס אמר לנו כל הזמן: 'הפרתם את עסקת שליט, קודם תתקנו אותה ותשחררו את אותם 47'. זו הייתה אבן נגף רצינית.
"אומרת משפחת גולדין שהובטח לה שהאסירים לא ישוחררו, אלא כנגד השבת הדר ואורון. אז כששואלים למה אברה והישאם שם עד היום, התשובה הטכנית היא כי חמאס דרש את שחרור ה-47. התשובה המהותית יותר היא, שחמאס העריך שישראל לא תשחרר אסירים כמו בעסקת שליט עבור שני חללים ושני אזרחים.
"עכשיו אנחנו יודעים להגיד שהם אמרו לעצמם, 'ממילא יש לנו תוכנית התקפה על ישראל, נצבור עוד חטופים ואז ישראל תשחרר'. חמאס לא הסכים שישראל תשלם פחות מעסקת שליט, הוא הבין מה ציבור האסירים מצפה ממנו, והייתה לו תוכנית גיבוי: 7 באוקטובר. למה שיעשה עסקה רעה עם ישראל, אם עוד שנה או שנתיים הוא מביא חטופים?
"חשוב גם לזכור שאלה אנשים פנאטיים, שאין להם חשיבה מוסרית כמו שאנחנו מבינים אותה. אני לא מנסה לנתח את חמאס, אבל אם הם מחזיקים שני אנשים לוקים בנפשם, בתנאים לא משהו, זה לא דבר שאתה יכול לנצח".
חמאס שאף לרוקן את בתי הכלא בישראל?
"אני לא מקבל שהחלום של חמאס זה לרוקן את בתי הכלא. עכשיו, אחרי 7 באוקטובר, אומרים שזה היה החזון שלהם. לפני 7 באוקטובר לא בטוח שמישהו אצלם חשב שזה אפשרי. זה רברס אינג'נירינג".
אתה מכיר טעויות שנעשו במהלך הדרך?
"במהלך השנים היו מצבים שכן נוהל מו"מ על מחיר קבוע, מחיר מוגדר, אבל זה לא התממש. נעשו טעויות, כי אנחנו טובים בזה, אבל אני לא חושב שאפשר היה לסיים את הסיפור. המדינה לא הייתה מוכנה לשלם, ועכשיו זה חלק ממחירים שמשלמים ממילא. אוי ואבוי אם מנגיסטו וא-סייד לא היו חלק מהעסקה".
הם משתחררים לפני חטופים אחרים, בעלי פרופיל גבוה.
"ככלל למשפחת חטוף תמיד חובה לשמור על פרופיל גבוה, לא בגלל חמאס, אלא בגללנו. מי שחשוב ומי שמשפיע, החטוף שלו אולי יחזור אחרון, אבל יישמר טוב".
פורסם לראשונה: 00:00, 21.02.25
