אריאל וכפיר ז"ל נרצחו בייסורים. רצח בידי חיות אדם. רצח בידיים חשופות. הרבה מאוד ערבים, רבים מתוכם מוסלמים, פרסמו הודעות גינוי בוטות ונוקבות לאחר הטקסים הצוהלים של החזרת הגופות. והם המשיכו, האנשים ההגונים הללו, לפרסם גינויים לאחר שנודע כיצד נרצחו הילדים. ייתכן שבכל קהילה יש גם חיות אדם. אבל אין הרבה קהילות בעולם שחוגגות את הרצח הברברי. לא רק בעזה חגגו. פה ושם, בעיקר ברשתות החברתיות, הוצגו תגובות מההפגנות הפרו-חמאסיות בעולם, שנמשכות ללא הפסקה. לא היו שם גינויים. הייתה שם רק תמיכה. הרי הסיסמה המובילה מאז 7 באוקטובר הייתה ונותרה: "BY ANY MEANS NECESSARY" ("בכל דרך אפשרית"). איסלאמיסטים מרטשים ואונסים ושוחטים. בהרווארד ובקולומביה מספקים הצדקות.
פרעות אכזריות הן חלק מההיסטוריה היהודית. זה תמיד מתחיל בהסתה. כך ברוסיה. כך ברצועת עזה. ובסוף כל הסתה מופיעים הרוצחים. לפעמים עם סכינים, לפעמים עם גרזינים, לפעמים עם רובים. "הניו יורק טיימס", בימים שהיה עיתון הוגן, תיאר את פרעות קישינב: "תינוקות נקרעו לגזרים, פשוטו כמשמעו, על-ידי המון משולהב וצמא דם". העולם גינה את הפורעים והמסיתים. כך גם סופרים חשובים, מרוסיה עצמה, כמו טולסטוי וגורקי. היום עסוקים הנאורים בהפניית אצבע מאשימה ליהודים.
היכן, לעזאזל, הגינויים של היום? היכן הם אנשי הרוח הערבים? הם לא שותקים. זה לא רק שאין שם טולסטוי ולא גורקי. הם תומכים. ומדוע שיגנו את הרצח? הרי החוגים הנאורים - שהופכים עם השנים ליותר ויותר גזעניים - הם אלה שיצרו בעשורים האחרונים את תעשיית ההצדקות לכל זוועות חמאס. ו"אמנסטי", המתיימר לעסוק בזכויות אדם, פרסם הודעה, לרגל העברת הגופות של בני משפחת ביבס, שזו "תזכורת לצורך הדחוף לשחרר מיד את החטופים ואת הפלסטינים העצורים בשרירות". השוואה שכולה חרפה.
ובכלל, איך אפשר לדרוש גינוי לזוועות, כאשר גם בעיתון "הארץ", רק לפני ימים בודדים, הופיעה כתבה שכל כולה זלזול בערבי שמעז לגנות: "יוסף חדאד נותן ליהודים הישראלים בדיוק את מה שהם רוצים". נכון. היהודים לא רוצים שמישהו - מוסלמי, נוצרי או יהודי - יזדהה עם חמאס. זו אמורה להיות העמדה של כל מי שנותרה בנפשו טיפת אנושיות, ולא רק פרוגרסיביות מטורללת. חדאד מוכיח שאפשר גם אחרת. כמו נאיל זועבי וכמו באסם עיד, וכמו האימאמים של סעודיה ואיחוד האמירויות – שגינו את חמאס. כי הם עם צלם אנוש. אפשר להניח שאותו כתב, אולי העיתון כולו, היו מגנים בשנת 1903 את גורקי ואת טולסטוי. איך זה שהם מעיזים להיות בצד ש"נותן ליהודים בדיוק את מה שהם רוצים".
טבח אכזרי ביהודים היה גם בחברון, ב-1929. הטבח לא בוצע בציונים. הוא בוצע ביהודים שישבו שם מדורי דורות. לפי אחת העדויות, אחד הפורעים עסק ב"כריתת ראשו של ילד בחרב". וצעירה אחרת "נכוותה עד כדי כך שהרגליים הופרדו מהגופה". וזה קרה שוב בפרהוד בבגדד, ב-1941. טבח ביהודים, בעידוד ובהסתה של המופתי, חאג' אמין אל-חוסייני, ושל השגריר הגרמני, ד"ר פריץ גרובה. וגם שם פורסמו עדויות על ריטוש איברים של תינוקות וקשישים, אונס נשים, וגם דיווחים על הוראה שהגיעה לבית החולים הקרוב להרוג את היהודים שיגיעו פצועים. איזה כיבוש היה שם? איזה דיכוי? היהודים רק תרמו לעיראק. בית החולים היהודי, "מאיר אליאס", העניק שירות לכולם.
אין גבול, פשוט אין, ללוליינות האינטלקטואלית של תועמלני חמאס. הם הופכים את הפליטים היהודים, מקישינב ומבגדד, לקולוניאליסטים. זו ההצדקה שלהם לרצח המתועב של כפיר ואריאל
יש מכנה משותף בין אז לעכשיו. המופתי, שהיה מעורב בעוד פרעות ביהודים, היה חברו הקרוב של חסן אל-באנה, מייסד "האחים המוסלמים". הוא זה ששיתף פעולה עם הנאצים לאורך כל מלחמת העולם השנייה. שנאת היהודים שלו, ההסתה, היו בין הגורמים העיקריים לטיהור האתני של יהודי ארצות ערב. אין גבול, פשוט אין, ללוליינות האינטלקטואלית של תועמלני חמאס. הם הופכים את הפליטים היהודים, מקישינב ומבגדד, לקולוניאליסטים. זו ההצדקה שלהם לרצח המתועב של כפיר ואריאל ז"ל.
ולמרות הזוועה, לא נשכח את שירו של חיים נחמן ביאליק, "על השחיטה", בעקבות פרעות קישינב. "וְאָרוּר הָאוֹמֵר: נְקֹם! / נְקָמָה כָזֹאת, נִקְמַת דַּם יֶלֶד קָטָן / עוֹד לֹא-בָרָא הַשָּׂטָן". התגובה הייתה עלייה לארץ ישראל. התגובה הייתה יותר ציונות. התגובה לא הייתה רצחנות. לא דורשי נקמה אנחנו, אלא דורשי צדק. את חמאס חייבים לחסל. לא ילדים ולא תינוקות ולא חפים מפשע. ותמיד נזכור: דרכם לא דרכנו.
פורסם לראשונה: 00:00, 23.02.25
